נשיא המדינה יצחק הרצוג הודיע היום (רביעי) על מקבלי "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית". הטקס יתקיים בבית הנשיא לאחר שמחת תורה ב-30 באוקטובר, שנה עברית שלמה מבוקר הטבח, ובו יוענקו האותות לאזרחים ולאזרחיות שפעלו בגבורה ובחירוף נפש בשבת השחורה. הרצוג התקשר למקבלות ומקבלי האותות שנבחרו או לבני משפחותיהם, ובישר להם על קבלת האות.
אלו מקבלי אות הגבורה:
משה ואליעד אוחיון ז"ל
משה ובנו אליעד, תושבי אופקים, נרצחו ב-7 באוקטובר בזמן שסייעו לאזרחים בעיר. הם יצאו מהממ"ד בביתם ופרצו את המקלט השכונתי עבור תושבים חסרי מיגון. השניים סייעו לרבים מהתושבים להיכנס למקלט ולהינצל מירי המחבלים באזור בו שהו תוך שהם ניהלו קרב יריות מול מחבלים רבים וכל זאת עם אקדח אחד בלבד שנמצא ברשותו של משה.
במהלך אחד הקרבות שניהל משה מול מחבלים, הוא נפצע קשות, ובזמן שבנו אליעד הבין שעליו לסייע לו, הוא נרצח לצד אביו. בפועלם, משה ואליעד מנעו פגיעה בתושבים רבים מאופקים.
יוסף אזיאדנה
יוסף, בן לעדה הבדואית, תושב רהט, נהג מיניבוס במקצועו, הסיע צעירים לחגוג בפסטיבל ה"נובה" ברעים. בבוקר השבת השחורה, קיבל יוסף שיחת טלפון מאחד הצעירים שהסיע קודם לכן ובלי להסס יצא לחלץ את הצעירים מהמסיבה. יוסף הציל את חייהם של 30 משתתפים במסיבה ברעים, בעוד שהוא חילץ אותם תחת אש והביא אותם לביתם, על אף הסכנה שנשקפה לחייו.
ליאון ועומר בר ז"ל
ליאון, תושב גדרה, ועומר בנו, תושב תל אביב, הצילו יחד עשרות אזרחים מהקרבות בשדרות ומהטבח בפסטיבל ה"נובה" ב-7 באוקטובר. ליאון, אלוף משנה במילואים, יצא מביתו שבגדרה כדי לחלץ פצועים ולהציל חיים בעוד שהוא נוסע אל עבר התופת וחילץ צעירים שנמלטו מהפסטיבל ברעים.
כך, במספר סבבי הצלה שונים, הוא חילץ כ-60 נשים וגברים למקום מבטחים. למחרת, ב-8 באוקטובר, יצא ליאון שוב, הפעם עם בנו עומר, כדי לאתר ניצולים ולסייע לזק"א באיתור גופות. בדרכם חזרה הביתה הבחינו ליאון ועומר ברכב משטרתי ירוי, ועצרו כדי לבדוק אם יש צורך בחילוץ וסיוע. הם נתקלו במחבל חמוש שהסתתר ברכב, שירה בהם. ליאון נרצח ועומר נפצע קשה.
עוז דוידאן
עוז, תושב מושב מסלול, יצא בבוקר 7 באוקטובר לעבר יישובי העוטף, לשטח הפסטיבל ברעים, לאחר שנודע לו כי באזור הסתתרו פצועים וניצולים רבים מהטבח. דוידיאן, שהכיר את השטח היטב, יצא עם הטנדר הפרטי שלו לכ-15 גיחות באזור תחת אש, כשבכל גיחה אסף מהשטח כמה אנשים שהתחבאו והעביר אותם למושבים פטיש ומסלול. במהלך חלק מהגיחות אף נתקל דוידאן במחבלים, ניהל איתם קרב יריות מנשקו האישי, ונטרל אותם. עוז הציל עשרות בני אדם התופת.
טלי חדד
טלי, תושבת אופקים ואימא לשישה ילדים, כולם משרתים בעת הזו בצה"ל בסדיר או במילואים, שהתה ב-7 באוקטובר בביתה עם בנה איתמר. למשמע היריות מיהר איתמר לצאת ולהציל כמה שיותר אנשים והיא בירכה אותו לדרכו.
טלי לא נשארה אדישה לקולות התופת, הניעה את הרכב ונסעה עם בתה מיטב בעקבות בנה, להציל חיים. עם הגעתה לשטח, פגשה בפצוע הראשון, בנה איתמר. טלי העבירה את בנה לטיפולם של אנשי מד"א, ולאחר מכאן, פינתה במו ידיה 12 פצועים נוספים למקום בטוח, כשהיא נוסעת הלוך ושוב במוקדי האש.
עמית מן ז"ל, נירית הונוולד-קורנפלד וד"ר דניאל לוי ז"ל
עמית, תושבת קיבוץ בארי, הייתה כוננית בבוקר 7 באוקטובר במרפאת הקיבוץ. ברגע שהבינה שיש בחוץ אירוע גדול עם פצועים, היא לבשה מדי מד"א, לקחה תיק ויצאה להציל חיים. הפצועים הראשונים של כיתת הכוננות כונסו למרפאת השיניים עוד לפני שמונה בבוקר.
עמית, דניאל הרופא התורן ונירית האחות הוזעקו למקום והתחילו לטפל בחמשת הפצועים. בהקלטות של מד"א, עמית נשמעה מטפלת בפצועים במסירות. בשיחה האחרונה, בשעה 14:13 סיפרה עמית בבכי שהמחבלים ירו בה ברגליים, ורצחו את כל הפצועים. החיילים שהגיעו למקום, סיפרו שעמית עשתה לעצמה חוסם עורקים והתנהלה באומץ.
נירית, תושבת קיבוץ בארי, אחות במקצועה, התעוררה בבוקר 7 באוקטובר לצלילי אזעקות ופיצוצים. תוך דקות ספורות הבינה שלא מדובר בעוד יום מתוח בגבול ויצאה מביתה עם תיק העזרה הראשונה אל עבר מרפאת השיניים הקיבוצית. יחד, בשיתוף פעולה עם עמית הן טיפלו בפצועים בשטח ובהמשך פינו אותם למרפאת השיניים והזעיקו את ד"ר לוי.
כך, במשך שעות ארוכות בעוד שמשפחתה בביתה בלעדיה, נירית המשיכה לטפל בפצועים הזורמים למרפאה. לבסוף מחבלים פלשו למרפאה ונירית הצליחה להסתתר באומץ רב בשירותים עד להגעת כוחות צה"ל למקום. עם הגעת הכוחות, התעקשה נירית לחזור לביתה, לחלץ את בני משפחתה לאחר כ-14 שעות של תופת איומה.
הד"ר דניאל לוי ז"ל, עולה חדש מפרו, אב לשניים, ורופא במרכז הרפואי סורוקה, שהה בבוקר הטבח עם משפחתו בביתו בבארי. זמן קצר לאחר שהחלו האזעקות, קיבל טלפון מנירית שהזעיקה אותו למרפאת השיניים לטפל בפצועים. תוך דקות דניאל היה במרפאה לאחר שנפרד מאשתו ליהי ושני ילדיו.
פצוע שניצל בזכות הטיפול הרפואי של דניאל סיפר כי הרופא השרה תחושת ביטחון ורוגע, על אף קרב היריות שהתקיים מחוץ למרפאה. נירית עמית ודניאל טיפלו ללא הפסקה בפצועים עד השעה 14:00 כאשר פרצו המחבלים את המרפאה, זרקו רימון לעבר דניאל ורצחו את עמית ביריות. בהודעתו האחרונה לליהי אשתו כתב דניאל שהוא בסדר ומקווה לטוב.
מוטי עזרא והאחים נועם וישי סלוטקי ז"ל
מוטי, תושב בת חפר, נסע בבוקר הטבח יחד עם בנו עמית לחלץ את בתו ניצן שחגגה בפסטיבל ברעים. מוטי היה בין האזרחים הראשונים שהגיעו לעוטף וגילה את הזוועות, ובדרך לבתו נתקל בצעירים רבים שהתחננו לעזרה. למול הדילמה הקשה, בחר מוטי לפנות כ-30 אזרחים נוספים למקום מבטחים, ורק לאחר מכן שב לחלץ את בתו מ"מיגונית המוות" בה התחבאה.
נועם וישי, אחים, תושבי באר שבע, יצאו בזה אחר זה בשבת השחורה להילחם ולהציל חיים. האחים הגיעו לקיבוץ עלומים, שם ניהלו קרב מול מחבלי חמאס כשהם מצוידים בנשקיהם האישיים בלבד. כתף אל כתף ניהלו האחים קרב עיקש מול עשרות מחבלים על גדרותיו של הקיבוץ.
איכון הטלפונים של השניים העיד על קרב מתיש, כמו גם סרטונים ממצלמות הרחוב שתיארו את העוז והגבורה של צמד האחים שיצאו מביתם מתוך תחושת שליחות אישית וערבות הדדית. גופותיהם נמצאו זו לצד זו, מוקפות במחבלים, רק לאחר חמישה ימים.
דהיש, אסמעיל, רפי וחמאד קרינאווי
בני העדה הבדואית, תושבי רהט, יצאו מביתם ביום הטבח, לאחר שנודע להם כי בן משפחה נוסף נעדר בקיבוץ בארי. בדרכם להציל את בן משפחתם, פגשו בצעירים שברחו מפסטיבל ה"נובה" וכך, בארבע סבבי הצלה, נסעו בני משפחת קרינאווי לחלץ ולהציל צעירים רבים, ביניהם גם תושבי הקיבוצים שנמלטו מהתופת. רק לאחר מכן חילצו גם את בן משפחתם הישאם ובת קיבוץ בארי שהתחבאה איתו.
בן בנימין שמעוני ז"ל
בן, תושב אשקלון, נסע בשבת לפנות בוקר לפסטיבל בקיבוץ רעים. עם פרוץ מתקפת הטרור של מחבלי החמאס, בן פעל בקור רוח, ומתוקף היותו נהג מנוסה שהכיר את השטח היטב, ביצע נסיעות חוזרות כשהוא אוסף אל רכבו נוסעות ונוסעים שאינו מכיר כדי להצילם.
על אף הבקשות החוזרות מקרוביו שלא יחזור לאזור השורץ מחבלים, בן חזר, ובאומץ רב חילץ נשים וגברים בשלושה סבבי הצלה. בסבב הרביעי בצומת עלומים, נתקל בן במחבלים שחטפו מרכבו שניים מהנוסעים ורצחו אותו ונוסע נוסף.
קטגוריה מיוחדת לגבורת הילדים
ילדי משפחת עידן
מיכאל ועמליה, תושבי כפר עזה, ילדיהם של סמדר ורועי ז"ל שנרצחו בבוקר מתקפת הטרור, הסתתרו במשך 14 שעות בארון בבית, לאחר חטיפת אחותם הצעירה אביגיל לעזה, וחולצו לבסוף על ידי יחידת יהל"ם. מיכאל ועמליה העבירו שעות ארוכות בארון בעוד אימם הייתה מוטלת בחדר ללא רוח חיים.
השניים דיברו לאורך כל הזמן עם עובדת סוציאלית שסייעה להם לעבור את השעות מבלי להישבר. בהקלטה מרגע החילוץ ניתן לשמוע את הרגע שבו פתחו הילדים את דלת ביתם ללוחמים באומץ רב.
ילדי משפחת תעסה
קורן ושי, תושבי מושב נתיב העשרה, היו בבית אביהם גיל תעסה ז"ל, כשהחל מטח הרקטות ב-7 באוקטובר, הבן הגדול אור ז"ל היה בחוף הים בזיקים, שם נרצח, וזוהר אחיהם הנוסף הסתגר עם אימו סבין בביתה בממ"ד. קורן בן ה-12 ושי בן ה-8 רצו יחד עם אביהם גיל למיגונית שמחוץ לבית.
מחבלי חמאס שחדרו ליישוב זרקו רימון לעבר המיגונית, גיל זינק עליו והקריב את חייו למען הצלת שני בניו. לאחר מכן ברחו הילדים לביתם, שם המחבלים חברו אליהם והעבירו עמם שעות של אימה. קורן בן ה-12, גילה תושייה כשניסה לתקשר עם המחבל כדי להציל את חייו ואת חיי אחיו הקטן שי.
לאחר שהצליחו לברוח בעודם פצועים, הם הצליחו להגיע לבית אימם, ויחד הם הסתתרו עד להגעת כוח החילוץ. בכל הזמן קורן דאג לאחיו שי שנפצע בעינו, הרגיע אותו וטיפל בו.
בנות משפחת סויסה
רומי, בת שמונה, תושבת שדרות, ביתם הבכורה של אודיה ודולב סויסה ז"ל שנרצחו על ידי מחבלי החמאס במהלך ניסיונם להימלט מהתופת ולהציל את משפחתם. רומי הסתתרה ברכב בו נרצחו הוריה, בעוד שהיא מגוננת על אחותה הקטנה ליה, רק בת 3.
לאחר זמן מה שוטרי שדרות גילו את רומי ואחותה והצילו אותן. בין רומי לאיש שב"ס יאיר מאיר אבינועם, התנהל דיאלוג ובו שאלה רומי "אתם של ישראל?". רומי בת ה-6 גוננה על אחותה הצעירה לאחר ששני הוריה נרצחו מול עיניה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
בהודעת הנשיא נכתב כי ההמלצות על מקבלי האותות התקבלו על ידי הציבור כולו, והזוכים נבחרו בהמלצתה של ועדה מייעצת שמונתה על ידי הרצוג ומורכבת מאנשי ציבור וחברה. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס, הפרופסור אליקים רובינשטיין, לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון.
צוות תחקירנים בחן כל המלצה וכל מקרה, ובשל עומס ההמלצות סיכם הרצוג עם הוועדה המייעצת כי מפעל האות יימשך וכי קבוצה נוספת של מקבלי אותות גבורה אזרחיים תוכרז בחודשים הקרובים. כדי לאפשר לגופי מערכת הביטחון לקיים דיונים בנושא, נמנעה ועדת האות לדון במקרים בהם הפגינו גבורה יוצאת דופן חיילים, אנשי כוחות הביטחון או חברי כיתות הכוננות.
