בשעה 19:22 הערב שיגר ראש הממשלה בנימין נתניהו סרטון שעורר תקווה בקרב משפחות חטופים - אולי תהיה עסקה, היום? מחר?
שתי דקות לאחר מכן פנו כמה מהמשפחות למנהלת החטופים ולגל הירש שעומד בראשה וביקשו לברר למה התכוון ראש הממשלה.
ב-19:41 פורסמה הבהרת לשכתו של נתניהו, שלפיה "הכוונה לא הייתה קונקרטית להיום או למחר, אלא למאמצים התמידיים להשגת עסקה".
"בשבילכם זה אוויר חם, אבל אותנו זה מטלטל ברמות שאי אפשר להבין", כתבה לי קרובת משפחה של אחד מהחטופים. אלה היו 19 דקות של גיהנום צרוף עבורן - תקווה שאולי הפעם זה יקרה, תפילות בלב, ולבסוף שוב התרסקות למציאות הבלתי נתפסת שלהן, שהפכה לשגרה בת כמעט 600 יום.
כל כך הרבה פעמים היה "כמעט" הסכם, אבל "כמעט" לא מחזיר את יקיריהם של בני המשפחות הביתה. במנהלת החטופים של הירש מרבים להזכיר למשפחות שלא להיכנע לטרור הפסיכולוגי של חמאס, אבל מה עושים עם מה שנראה כטרור פסיכולוגי מבית?
ראש הממשלה בוחר להיפגש עם משפחות מסוימות כשמתאים לו ומצלם סרטונים שנוטעים תקוות שווא. חברת כנסת אומרת כי החטופים ששבו הם "שטופי מוח". ראשי ועדות בכנסת אומרים למשפחות: "נגמר לכן הזמן" או מאשימים אותן בהפרעה לסדר היום של הוועדה. אלה המנהיגים ואלה פני התקופה.
מה קרה שם מאחורי הקלעים בלשכת ראש הממשלה? בואו נדמיין. אולי חשבו שמכיוון שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ יוצא בהצהרות, הוא זה שיקבל את הקרדיט במקרה שעסקה תצא לפועל, ולכן כדאי לפרסם סרטון בהקדם? לא אתפלא אם ככה נולד עוד סרטון של המשפיען שאחראי על העתיד של כולנו.
אם באמת יש הסכם - זה מצוין. כשהכול חתום, יהיה ראוי להודיע קודם למשפחות ולאחר מכן גם להסביר לציבור למה התחייבה ישראל ומה יקבל חמאס בתמורה. אם אין הסכם - שוב חבטנו בנפש הפצועה של המשפחות האומללות האלה בשביל חופן לייקים.
בתחילת הדרך, לפני 600 ימים, החזיקו המשפחות באמונה שאולי הכל חלק מאיזה משחק שחמט מורכב. "זה חלק מהמשא ומתן", אמרו להן. הן האמינו. הרי במי יאמינו אם לא בממשלה שלהן? אין להן ברירה.
מאז למדו המשפחות לקרוא את המפה ולהבין את האינטרסים. הן יודעות שלעיתים קרובות למילים של נבחרי הציבור אין משמעות ואין כוונה כנה. הן יודעות שהן והילדים שלהן, שבקושי מחזיקים מעמד בשבי, הם רק עוד אירוע תקשורתי שצריך לנהל.
