עולם הספורט הוא מהנפגעים המשמעותיים של משבר הקורונה, פשוט כי אין ספורט. למעט מספר מצומצם של כמה ליגות זניחות, כל עולם הספורט למעשה מושבת.
זה אומר שאין הכנסות לקבוצות, אין הכנסה לספורטאים ולמאמנים, הטלוויזיה, מהמממנות העיקריות של עולם הספורט בדמות כספי זכויות שידור בשווי מיליארדים, לא יכולה לשדר כלום - ולכן גם לא משלמת לליגות ולקבוצות. והנגזרות אף הן מרחיקות לכת – פרנסתם של כל העסקים שמקיפים את הפעילויות הספורטיביות גם כן נפגעת.
הפגיעה היא כוללת, ולא ניתן אפילו לאמוד את הנזק. ומעל הכול, לא ניתן לדעת מתי עולם הספורט יחזור לפעילות, ובאיזה פורמט.
טוקיו 2020 בסכנה: חבר בכיר בוועד האולימפי הבין-לאומי אמר כי על פי המידע שהתקבל, האולימפיאדה תידחה בשנה. טרם התקבלה החלטה רשמית של הוועד, אך כמה מדינות הודיעו שלא יוציאו משלחות אם המשחקים האולימפיים יתקיימו השנה@MoavVardi #חדשותהערב pic.twitter.com/ui1Qz5z8bS
— כאן חדשות (@kann_news) 23 במרץ 2020
האם עשרות אלפי אנשים יוכלו להצטופף באצטדיונים? האם טיסות תכופות למשחקי במקומות שונים בעולם יהיו זמינות ולא מסוכנות? האם ערוצי הטלוויזיה יוכלו לשלם את הסכומים ששילמו עד כה על זכויות שידור? האם ציבור האוהדים, המדולל מאוד כלכלית, יוכל לשלם את אותם מחירי כרטיסים? האם ספורטאים ישתכרו באופן שבכלל יתקרב למשכורות הנוכחיות שלהם?
סביר להניח שבמרבית המקרים, התשובות לכך יהיו: הרבה פחות ממה שהיה. בהכול.
עולם הספורט הוא לא מקשה אחת, וגם לא מאה מקשות, ולכן לא תהיה החלטה, או היערכות, אחת לעולם פוסט-קורונה (שוב, אנחנו ממש לא יודעים מתי העולם הזה יתחיל, וזו אולי הבעיה הגדולה מכולן). ובכל זאת, מהן ההתאמות – או השינויים – כי ייתכן שבכל זאת יידרשו?
ראשית, וזה אולי הכי חשוב: כדאי לעולם הספורט להבין שאפשר גם בלעדיו. משבר הקורונה מוכיח זאת. הספורט נעצר, והחיים נמשכים. אולי ההבנה הזו צריכה להגביר קצת את הצניעות ולהביא להבנה שלא לעולם חוסן.
משכורות מנופחות, מחירי כרטיסים יקרים, דמי שימוש יקרים בערוצי ספורט ייעודיים – כל אלה, יצטרכו להצטמק. לא רק שלציבור יהיה פחות כסף וחלקו הגדול יהיה בקשיי פרנסה גדולים, אנשים גם ירגישו שזה לא ערכי להוציא כל כך הרבה כסף על ספורט.
גם לקבוצות ספורט שממומנות על ידי כספי ציבור תהיה פחות סבלנות. כספי הציבור יצטרכו להיות מושקעים בשירותים הרבה יותר מהותיים. הכמות העצומה של קבוצות הספורט המקצועניות בכל הענפים תצטרך להצטמצם. יהיו פחות משקיעים, פחות אוהדים ופחות עניין.
יש לזה גם היבטים עצובים ואפילו מסוכנים. האם עולם הספורט יישלט עוד יותר על ידי הקבוצות הגדולות עם התקציבים המפלצתיים? אולי כן. לאחרות פשוט יהיה פחות כסף ואמצעים.
ויש עוד אלמנט, שאולי קצת קשה לפצח אותו כעת. בעשורים האחרונים הספורט הוא אחד מסמלי הגלובליזציה. אנחנו רואים בלי סוף משחקים בשידורים ישירים מאנגליה, גרמניה, איטליה ועוד, והילד חוגג את בר המצווה עם מסי בברצלונה. האהדה של רבים מאיתנו מופנית קודם כל לקבוצות זרות ורק אחר כך, אם בכלל, למקומיות.
אבל במשבר הקורונה מדינות נסגרות. אנשים נאלצים לחיות בתוך ארצם. וגם אחרי שהמשבר הזה יסתיים, לרבים יהיה פחות כסף ואולי גם פחות אומץ לטוס. האם זה אומר שהממד הגלובלי בספורט ייחלש? האם אנשים יתחברו יותר לקבוצות שבאזור מגוריהם? לא בטוח בכלל, אבל אולי זה דווקא שינוי שיכול להביא איתו ברכה מסוימת לעולם הספורט.
על כל פנים, איש לא יודע לאן עולם הספורט יילך בחודשים הקרובים ואחרי משבר הקורונה. אולי מה שהיה זה לגמרי גם מה שיהיה, אבל סביר מאוד להניח שלא. יהיה מעניין לעקוב.
