שחקן הכדורגל עטאא ג'אבר התראיין השבוע ל-Arab News ועורר סערה, כאשר סיפר על החלטתו לייצג את נבחרת פלסטין. ג'אבר טען כי נבחרת ישראל מייצרת נרטיבים שקריים לשחקנים הערבים, ושלאחר אירועי שייח' ג'ראח הוא החליט שהוא פלסטיני ורוצה לייצג את ערביי 48', כי אי אפשר לנתק פוליטיקה וספורט.
אך האם מדובר באמירה של שחקן בודד או בתחילתה של מגמה? שכן, למעט דאבור וסוגיית השחקנים הערביים ושירת ההמנון – מעולם לא הייתה בעיה מהותית של שחקני ישראל הערביים.
ד"ר יהודה בלנגה, מומחה למצרים, סוריה וכדורגל בעולם הערבי מהמחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בר אילן התייחס לדבריו של עטאא ג'אבר ואמר: "אני מסכים איתו על דבר אחד שאי אפשר לנתק את הכדורגל מהפוליטיקה, אי אפשר לנתק בין פוליטיקה בספורט ורואים את זה בעיקר בחו"ל. בארץ זה נפוץ בין הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים. אני מסכים איתו על משחק הזהויות ואי אפשר לנתק אותן מהמשחק".
לדבריו של בלנגה, "בישראל זה דעך שנכנסו בעלי הון פרטיים והמימד הפוליטי דעך". אך טען בו בזמן כי "בסוף שחקן מזוהה עם קבוצה שיש לאוהדים שלה סוג של אג'נדה, פוליטית, זה מוצא, שבט, בכדורגל האיראני יש קבוצה אזרית שהיא של המיעוט האזרי אבל הם שואפים לעצמאות, משחקים ללא קהל ומוחים נגד המשטר, המשטר האיראני לבינתיים מכיל אותם. יש סוגיה של זהויות שצפה, השנאה בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול של פועלים בערי נמל שונות, שיצר שנאה שקיימת עד היום".
על השחקנים הערבים בנבחרת ישראל אמר: "זה סוגיה מורכבת. ראינו את זה עם מונאס דאבור, אבו פאני. אנחנו מדינה שמציגה דו קיום, אנחנו מזמינים שחקנים ישראלים ערבים, לא מחייבים אותם לשיר את ההמנון, מקבלים אותם כמו שהם. מכילים את כולם ביחד. אבל הוא מבחינת הזהות שלו רואה את עצמו כפלסטיני והוא מעדיף לשחק בנבחרת פלסטין".
"אי אפשר לפתור את הסוגיה של השחקנים הערבים בישראל, תמיד יחשדו שהם לא נותנים את המאה אחוז ומשהו שאי אפשר לנתק, אני מאמין שהם נותנים את כל כולם גם בשל הכדורגל הם מנסים לייצג מגזר ולהראות שהם יכולים לקחת חלק", אמר בלנגה.
עוד הוסיף כי "דאבור צייץ את הציוץ שצייץ, הדליק את התבערה וזה חלק מהזהויות שלו . אני מבין אותה לחלוטין, על התזמון אמר, הדיבור על הכדורגל עדכני יותר בגלל הפתיחה של ליגת האלופות. בבחירה שלו בפלסטין, הוא יכול לשחק בדרגים הגבוהים שמה ולשמור על הרמה שלו שמה. הוא נותן ביטוי לזהות שלו. הבחירה שלו נעשתה משיקול של שני הצדדים, מאמין לחלוטין שאירועי שייח ג'ראח ושומר חומות זיעזעו אותו, לא ניתן לנתק את הפוליטיקה לא מהכדורגל ולא מהחברה הישראלית".
עבאס סואן: "הפוליטיקה מחלחלת, שנאת הערבים גדלה"
שחקן העבר עבאס סואן, סיפר על תקופתו בנבחרת: "בתקופה שלי הייתה משפחה אחת גדולה, לא הרגישו ערבי או יהודי, כולנו פעלנו להצלחה אישית ולהצלחה הנבחרת, באנו לעשות דבר נהדר. הייתה נבחרת מצויינת וביש מזל לא הגענו לרמות הגבוהות".
"בקשר לייצוג הוא בחר בזה, הרבה אנשים בעולם באותה סיטואציה עם מרוקו או צרפת, טורקיה או גרמניה", אמר עבאס והתייחס לדברים של ג'אבר. "מה שקרה עם מונאס דאבור וכל העליהום ועוד כמה שחקנים זה עשה רע. זה עשה רע לנבחרת. התייחסות הקהל לכל מה שקרה זה פגע ביחסים, ערבים ויהודים, לכל שחקן יש את ההרגשה שלו, אני לא יודע מה הוא הרגיש שם. אני עד היום ביחסים מצויינים עם כל השחקנים שהיו איתי. איפה שנפגשים, אני לא הרגשתי משהו חריג ושונה בתוך הנבחרת שהייתה. השחקנים היו כל כך קרובים אחד לשני, גם אני וגם הרבה שחקנים. שיחקנו ונהנינו והכל היה טוב, היו חריגות איתי מהקהל, ששיחקתי נגד קרואטיה בטדי היו יציאות מהקהל ושחקני הנבחרת עמדו לצידי ותמכו בי, לא מתאים להיות גזענים לחברה הערבית".
עוד בנושא
על בחירתו של ג'אבר לייצג את נבחרת פלסטין, אמר סואן: "היום יש הרבה שחקנים שהכיוון שלהם זה נבחרת פלסטין שחושבים שהדרך לשם יותר קלה והם מעריכים יותר ועוד כמה דברים מסביב. אבל יש לנו גם הרבה שחקנים שמשחקים בנבחרת פלסטין בכמה נבחרות מהמגזר. עטאא ג'אבר הוא פשוט הכי מוכר. יש הרבה שחקנים שנמצאים שם. לא עטאא, גם הקהל, גם מה שקרה למונאס, הם הרגישו שייכות".
סואן גם דיבר על הדילמה של השחקנים הערביים בישראל. "אין אף אחד בעולם ששוכח מאיפה הוא בא. גם בחברה הערבית, אנחנו יודעים שיש לנו תחושה של אחים עם הפלסטינים אבל אנחנו נולדנו בישראל", אמר סואן וביקר את חברי הממשלה "האנטי ערבי הולך וגובר, זה מטפטף גם מהמנהיגים שלנו, גם בפוליטיקה, יש יציאה של איש פוליטי יום יום ופעם זה היה פעם בחודש, זה הפך למשהו לגיטימי. אני ועוד הרבה אנשים, מרגישים שיש להם זכויות ומעורבות למקום שהם חיים בו, ישראל".
"כבר מהקמת ההתאחדות – הבעיה צפה"
ד"ר חיים קאופמן, מומחה להיסטוריה של הספורט, אמר כי "הבעיה הייתה מאז שהקימו את ההתאחדות, זאת בעיה שאי אפשר לנתק אותה מספורט, אי אפשר לגרום לשחקן להתעלם מההמנון כבר בהמנון יש בעיה, זו בעיה של כל האזרחים פה".
לדברי ד"ר קאופמן, "הפער שקיים היה בין היותם ישראלים, לבין הזדהותם עם הפלסטינים. יש שאומרים שהם רוצים לנתק הנושא מהספורט, יש כאלה שרוצים להשתלב. זה לא מהזמן, מאז הקמת ההתאחדות יש בעיה בין הכדורגל הערבי לבין היהודים בארץ. כל עוד לא ייפתר הסכסוך זה תמיד יהיה. לא יכול להאשים אף שחקן ערבי, זו בעיה מורכבת מתחילת המאה הקודמת.
"היא הפכה להיות חמורה שהקימו את מדינת ישראל. רוב הערבים בארץ שהצטיינו, הבינו שהכי טוב בשבילם זה להתעלם, הם יהיו מקובלים בליגה ובסופו של דבר מעט מאוד בעיות היו באירוע. מאז דאבור, לא זוכר אף שחקן ערבי, מלבד סוגיית ההמנון, לא הייתה בעיה בגלל זה", הוסיף קאופמן.
בהקשרים אלו, ניתן להתייחס גם לבני סכנין, כקבוצה של המגזר. בשל הצלחתה מתחילת שנות האלפיים והדומיננטיות שלה, היא מייצגת את ערביי ישראל. "בני סכנין מייצגים מגזר, הם משחקים בליגה הישראלית, לא מחרימים את הקבוצה. הם חלק מהשתלבות בחברה הערבית. הם מייצגים. הם לא עושים משהו חתרני, הם לא מקבלים כספים מארגוני טרור, אלא ממדינות ערביות".
קאופמן עצמו סיפר כי "לפני קום המדינה ערבים שיחקו בליגה הארצישראלית וגם הקימו חלק פעמים ליגה משלהם, הם תמיד שיחקו בין עצמאותם לבין ההשתלבות. מאז קום המדינה, רוב השחקנים מתעלמים מהסכסוך. ג'אבר די חריג, זו לא תופעה, זה רק הוא ואולי מואנס דאבור. הייתה השתלבות מלאה".
כמו כן, ד"ר קאופמן התייחס לטענותיו של עבאס, שביקר את הממשלה, ואמר כי "יכול להיות שעכשיו שיש ימין על מלא, ויש מפלגות גזעניות במודע, שר ביטחון לאומי הוא גזען בהגדרה, יכול להיות שהדברים צפים ועולים. ויכול להיות שהאמירה של ג'אבר משליכה על תהליך. ערבי במדינת ישראל מרגיש מתוסכל – אבל הוא מבין את המצב. אני משוכנע שרוב ערביי ישראל אין הזדהות עם ארגוני טרור, אולי הבנה אידיאולוגית, אבל אין תמיכה אקטיבית.
"אם ג'אבר זו תחילה של תופעה חדשה – אז זה כבר סיפור אחר. באחד המאמרים בספר שערכתי לפני כ-20 שנה, היה מאמר של מומחה אחר לספורט, כותרותו היה כדורגל פלסטיני - לאומיות שנאלמה. וזה נראה שזה ממש כך, שחקנים, המזוהים עם הפלסטינים, אך בו בזמן מבינים שהם ישראלים ורוצים להצליח, מעדיפים לא לדבר על זה", סיכם קאופמן.
