בעולם הזוהר של האולימפיאדה, מאחורי הזהב, הכסף והארד, מסתתר צד אפל שרק עכשיו מתחיל להיחשף. מחקרים חדשים מציירים תמונה מדאיגה של המחיר הגופני והכלכלי שמשלמים הספורטאים בדרך לתהילה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
"פציעות טראומטיות כמו קריעת שרירים ושברים ניתנות לתיקון, בעוד שבעיות כרוניות עקב אימון יתר לעיתים נמשכות ואינן בהכרח ניתנות לתיקון," מסבירה ד"ר אלכסיס קולבין, פרופסור לרפואת ספורט בבית החולים "הר סיני" בניו יורק.
הנתונים מזעזעים: באולימפיאדת טוקיו, 14% מהמתאגרפים נזקקו לטיפול רפואי. בריו 2016, המצב היה חמור אף יותר - 38% מרוכבי ה-BMX נפצעו במהלך התחרויות. ד"ר ג'ונתן פינוף, הרופא הראשי של הוועד האולימפי האמריקני, מסביר: "באופן כללי, במהלך המשחקים האולימפיים, ספורט במהירות הגבוהה, בכוח הרב או ספורט הקרב גורמים ליותר פציעות."
אך מהו הענף המסוכן ביותר? ד"ר רוברט גאלו מאוניברסיטת פן סטייט טוען: "אני חושב באופן אישי שהתעמלות משלבת פציעות חריפות וכרוניות. אתה יכול לנחות על הראש, או לנחות על הרגל, ויש להם גם הרבה פציעות כרוניות שאנשים לא רואים הרבה. כל מפרק בהתעמלות נתון לבעיות."
ומה לגבי האתלטיקה? מחקר חדש מצביע על מרוץ ריצת 400 המטרים כמקצוע הקשה ביותר. מייקל ג'ונסון, אגדת הריצה האמריקנית, אמר כי, "הבנת תהליך זה הייתה המפתח לשבירת שיא העולם שלי ולריצה עקבית של 43 שניות. אם רץ 400 מטר לא מבין את התהליך הזה, זה תמיד ירגיש כמו מוות".
המשמעויות הכלכליות של פציעות אלו עצומות. עלויות הטיפול הרפואי והשיקום מרקיעות שחקים, והקריירה הקצרה יחסית של ספורטאים אולימפיים מציבה אתגרים כלכליים משמעותיים.
עם זאת, יש תקווה. פרופסור מרי ברון מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון מדגישה: "המודל עבור ספורט הוא להיות פעיל לכל החיים. המידע שאנו צוברים בכל שנה משנה את מה שאנו עושים בשנה שלאחר מכן, כך שהדרך שבה אנו מטפלים ומנסים למנוע פציעות שונה מאוד כיום מכפי שהייתה לפני ארבע שנים".
