עורכים ומגישים: אורן נהרי וערן סיקורל | עורך אחראי: מירון ששון | עורך משנה: אביגל בשור | סיוע בעיצוב קול | סושיאל: נעה אקסינר:
המלחמה שכמעט מחקה את ארצות הברית
במשך 4 שנים נלחמו האמריקנים זה בזה בעוצמה שלא הכירו מעולם. המאבק לא עסק רק בעבדות, אלא בשאלה מהי בכלל ארצות הברית. באביב 1861 עמדה ארצות הברית בפני רגע שלא היה דומה לשום דבר שחוותה קודם לכן. פחות מ-85 שנים לאחר הכרזת העצמאות, המדינה הצעירה עמדה להתפרק. 11 מדינות בדרום הודיעו שהן פורשות מהאיחוד והקימו מדינה חדשה – הקונפדרציה. זמן קצר לאחר מכן נורו היריות הראשונות לעבר פורט סאמטר, ומלחמת האזרחים החלה. עד היום נחשבת זו המלחמה הקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית. נהרגו בה יותר אמריקנים מאשר בכל מלחמותיה האחרות גם יחד עד מלחמת וייטנאם. אבל מספר הקורבנות אינו מסביר את חשיבותה. מלחמת האזרחים עיצבה מחדש את המדינה, את מוסדותיה ואת משמעות המילה "אמריקה".
האם המלחמה הייתה רק על העבדות?
זו אחת השאלות השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה האמריקנית. מדינות הדרום טענו באותה תקופה שהן נלחמות על זכויות המדינות מול השלטון הפדרלי. ואכן, סוגיית סמכויותיה של הממשלה המרכזית עמדה בלב הוויכוח הפוליטי במשך עשרות שנים. אלא שכאשר קוראים את הצהרות הפרישה הרשמיות של מדינות הדרום, מתברר שהנושא המרכזי החוזר שוב ושוב הוא אחד: העבדות. הדרום נשען על כלכלה חקלאית שהתבססה במידה רבה על עבודת עבדים, בעיקר במטעי הכותנה. מנהיגיו חששו שהתרחבותה של ארצות הברית למדינות חדשות תערער את האיזון הפוליטי ותאפשר לצפון להגביל בעתיד את מוסד העבדות. הוויכוח על זכויות המדינות היה אמיתי, אבל הוא נסב בראש ובראשונה על זכותן של המדינות להמשיך לקיים את העבדות.
לינקולן לא יצא למלחמה כדי לשחרר עבדים
גם זה מיתוס נפוץ. כאשר נבחר אברהם לינקולן בשנת 1860, הוא התנגד להתפשטות העבדות לשטחים חדשים, אך לא דרש לבטלה מייד במדינות שבהן כבר הייתה קיימת. מטרתו הראשונה הייתה לשמור על שלמות האיחוד. באחד ממכתביו המפורסמים כתב כי אילו היה יכול להציל את האיחוד בלי לשחרר אף עבד, היה עושה זאת. ואם היה יכול להצילו באמצעות שחרור כל העבדים, היה עושה גם זאת. המשפט הזה אינו מציג את לינקולן כמי שהתעלם מן העבדות; הוא מלמד שהבין כי ללא איחוד לא תוכל ארצות הברית לשרוד. רק ככל שהמלחמה התמשכה הבין לינקולן שהעבדות איננה רק סוגיה מוסרית; היא גם מקור כוח צבאי וכלכלי של הדרום.
ההכרזה ששינתה את משמעות המלחמה
ב-1 בינואר 1863 נכנסה לתוקף הצהרת האמנציפציה. חשוב להבין מה היא עשתה ומה לא. היא לא ביטלה את העבדות בכל רחבי ארצות הברית. היא חלה רק על השטחים שהיו בשליטת הקונפדרציה, כלומר על אזורים שלמעשה לא היו בשליטתו של לינקולן באותו רגע. ובכל זאת הייתה לה משמעות עצומה. מעתה הוגדרה המלחמה גם כמאבק נגד העבדות. היא עודדה אלפי עבדים להימלט אל קווי הצפון, אפשרה גיוס חיילים אפרו-אמריקנים לצבא האיחוד והקשתה על בריטניה ועל צרפת לשקול הכרה רשמית בקונפדרציה. לעיתים כוחו של מסמך אינו במה שהוא משנה באותו יום, אלא בכיוון שאליו הוא דוחף את ההיסטוריה.
גטיסברג היה הרבה יותר מקרב
בשנת 1863 נפגשו שני הצבאות בעיירה הקטנה גטיסברג. לאחר 3 ימי לחימה נהרגו, נפצעו או נשבו יותר מ-50,000 חיילים. זה היה הקרב הקטלני ביותר במלחמה. אבל חשיבותו לא הייתה רק צבאית. כמה חודשים אחר כך הגיע לינקולן לטקס חנוכת בית הקברות הצבאי במקום ונשא נאום שנמשך מעט יותר מ-2 דקות. בפחות מ-300 מילים הוא הגדיר מחדש את משמעות המלחמה. לא עוד מאבק על הישרדותו של האיחוד בלבד, אלא מבחן לשאלה אם אומה "שנולדה בחירות ומוקדשת לרעיון שכל בני האדם נבראו שווים" יכולה להתקיים לאורך זמן. נאום גטיסברג נחשב עד היום לאחד הטקסטים הפוליטיים החשובים ביותר שנכתבו אי פעם.
הניצחון הגיע, אבל המחיר היה עצום
באפריל 1865 נכנע צבא הקונפדרציה בפיקודו של רוברט אי לי לכוחותיו של יוליסס ס' גרנט. המלחמה הסתיימה. ימים ספורים לאחר מכן נרצח לינקולן בידי ג'ון וילקס בות'. הרצח הפך את הנשיא לסמל לאומי והקשה עוד יותר על תהליך הפיוס. התיקון ה-13 לחוקה ביטל את העבדות באופן רשמי, ובהמשך נחקקו תיקונים שהעניקו אזרחות וזכות בחירה לגברים אפרו-אמריקנים. אבל החקיקה לא פתרה את הבעיה. במדינות הדרום נבנתה בתוך שנים אחדות מערכת של הפרדה גזעית ואפליה שתשרוד כמעט 100 שנים נוספות.
המלחמה שלא הסתיימה
מלחמת האזרחים לא רק שמרה על שלמותה של ארצות הברית; היא גם שינתה את אופייה. לפניה דיברו רבים על "המדינות המאוחדות". אחריה הלכה והתחזקה התפיסה של אומה אחת, בעלת ממשל פדרלי חזק יותר מזה שהכירו האמריקנים קודם לכן. גם כיום אפשר לשמוע הד רחוק לאותם ויכוחים. שאלות על סמכויות הממשל בוושינגטון, על זכויות המדינות, על יחסי גזע ועל משמעותה של החוקה ממשיכות לעמוד במרכז החיים הפוליטיים בארצות הברית. מלחמת האזרחים הסתיימה לפני יותר מ-150 שנה, אבל היא עדיין נוכחת כמעט בכל דיון על זהותה של אמריקה. היא הכריעה את השאלה אם ארצות הברית תמשיך להתקיים כמדינה אחת, אך הותירה פתוחה שאלה אחרת, עמוקה לא פחות: כיצד יכולה אומה שנולדה על בסיס רעיון השוויון להתמודד עם הפער המתמשך בין ההבטחה לבין המציאות?
