עורכים ומגישים: אורן נהרי וערן סיקורל | עורך אחראי: מירון ששון | עורך משנה: אביגל בשור | סיוע בעיצוב קול | סושיאל: נעה אקסינר:
האנשים שבנו את אמריקה, או השתלטו עליה?
מסילות הברזל, הפלדה והנפט הפכו את ארצות הברית למעצמה כלכלית, אבל גם יצרו פערים חברתיים חסרי תקדים והולידו את הוויכוח הגדול על גבולות הקפיטליזם. כשמלחמת האזרחים הסתיימה בשנת 1865, ארצות הברית הייתה מדינה פצועה. יותר מ-600,000 בני אדם נהרגו, ערים ועיירות בדרום חרבו, והחברה האמריקנית הייתה מפולגת מתמיד. אבל דווקא מתוך ההרס הזה החלה אחת מתקופות הצמיחה המהירות ביותר שידע העולם. בתוך פחות מ-50 שנה הפכה ארצות הברית ממדינה חקלאית יחסית למעצמה התעשייתית הגדולה בעולם. פסי רכבת חיברו בין האוקיינוסים, מפעלי פלדה צמחו בקצב מסחרר, תעשיית הנפט שינתה את הכלכלה, ומיליוני מהגרים זרמו מאירופה בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. זו הייתה תקופה של חדשנות יוצאת דופן ושל עושר חסר תקדים. אבל היא הייתה גם תקופה של ניצול עובדים, שחיתות ופערים חברתיים שהציבו סימני שאלה חדשים על החלום האמריקני.
מסילת הברזל שינתה את משמעות המרחק
אחד האירועים החשובים ביותר במאה ה-19 התרחש הרחק מאולמות הקונגרס. בשנת 1869 נפגשו שתי מסילות הברזל שנבנו ממזרח וממערב בטקס סמלי בפרומונטורי סאמיט. לראשונה ניתן היה לחצות את ארצות הברית ברכבת בתוך ימים במקום חודשים. קשה להפריז במשמעות האירוע. חקלאים יכלו לשווק את תוצרתם לשווקים רחוקים, מפעלים קיבלו חומרי גלם במהירות, ערים חדשות קמו לאורך המסילות ואוכלוסיות שלמות החלו לנוע מערבה. הרכבת לא רק קיצרה מרחקים, היא יצרה שוק לאומי אחד והפכה את ארצות הברית לכלכלה מאוחדת.
הטייקונים החדשים
זו הייתה גם התקופה שבה הופיעו אנשי העסקים שהפכו לאגדות. אנדרו קרנגי בנה אימפריית פלדה, ג'ון ד' רוקפלר השתלט באמצעות Standard Oil על חלק ניכר מתעשיית הנפט, וקורנליוס ונדרבילט שלט במסילות הברזל. הם היו אנשי חזון, יזמים מבריקים ובעלי יכולת יוצאת דופן לזהות הזדמנויות. אבל הם גם ניצלו את חולשת הפיקוח הממשלתי כדי למחוץ מתחרים, להשתלט על שווקים ולהכתיב מחירים. מכאן נולד הכינוי "ברוני השוד", מונח שטבעו מבקריהם כדי לתאר בעלי הון שבנו את עושרם באמצעים שנחשבו לעיתים אגרסיביים ואף בלתי הוגנים. עד היום חלוקים ההיסטוריונים אם לראות בהם גיבורים של הקפיטליזם או סמל לצדדיו האפלים.
החלום האמריקני הגיע מאירופה
מ-1880 ל-1920 הגיעו לארצות הברית יותר מ-20 מיליון מהגרים. הם באו מאיטליה, מאירלנד, מפולין, מרוסיה, מהאימפריה האוסטרו-הונגרית וממדינות רבות נוספות. עבור רבים מהם אמריקה הייתה לא רק יעד גיאוגרפי, אלא רעיון, ואפשרות להתחיל מחדש. לא כולם הצליחו. רבים עבדו שעות ארוכות במפעלים מסוכנים, השתכרו שכר נמוך והתגוררו בצפיפות בערים המתפתחות. אבל בהשוואה לאפשרויות שעמדו בפניהם באירופה, גם החיים הקשים בארצות הברית נראו כהזדמנות. הגל הזה שינה את פניה של המדינה והפך אותה לאחת החברות המגוונות בעולם.
כמה גדול צריך להיות השלטון?
ככל שהתעשרו בעלי ההון, כך גברה גם הביקורת. עיתונאים, פעילים חברתיים ופוליטיקאים החלו לטעון שהתחרות החופשית חדלה להיות חופשית. במקום שוק פתוח נוצרו מונופולים ששלטו בענפים שלמים. הוויכוח הזה הוליד שאלה חדשה: האם הממשלה צריכה להתערב בכלכלה? עד אז הייתה התשובה המקובלת שלילית. אבל ככל שהתעצמו התאגידים, כך התחזקו גם הקולות שקראו להגביל את כוחם. הוויכוח הזה ילווה את ארצות הברית עד ימינו, והוא עומד גם כיום במרכז הדיונים על כוחן של ענקיות הטכנולוגיה.
פס הייצור שינה את העולם
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 החלה המהפכה התעשייתית להאיץ עוד יותר. אחד הסמלים הגדולים שלה היה הנרי פורד. פורד לא המציא את המכונית; הוא שינה את הדרך שבה מייצרים אותה. באמצעות פס ייצור נע הצליחה Ford Motor Company לייצר מכוניות במהירות ובעלות נמוכה בהרבה מבעבר. התוצאה הייתה דרמטית: המכונית הפסיקה להיות מוצר יוקרה והפכה לכלי תחבורה של מעמד הביניים. גם רעיון הייצור ההמוני התפשט במהירות לענפים נוספים ושינה את הכלכלה העולמית.
העושר החדש הוליד גם פילנתרופיה
מעניין שלא מעט מהתעשיינים הגדולים של התקופה הקדישו את שנותיהם האחרונות לתרומות ציבוריות. קרנגי מימן הקמת אלפי ספריות, ורוקפלר השקיע הון עתק במחקר רפואי, בחינוך ובבריאות הציבור. אפשר לראות בכך ניסיון לשפר את החברה, ואפשר גם לראות בכך ניסיון לשפר את תדמיתם. כך או כך, המוסדות שהקימו ממשיכים לפעול עד היום. זו הייתה אחת הסתירות הגדולות של התקופה: אותם אנשים שהואשמו ביצירת פערים עצומים היו גם בין התורמים הגדולים ביותר בהיסטוריה המודרנית.
אמריקה החדשה
בסוף המאה ה-19 כבר היה ברור שארצות הברית איננה עוד מדינה צעירה הנאבקת על קיומה. היא הייתה מעצמה כלכלית. התעשייה שלה עקפה את זו של בריטניה, אוכלוסייתה גדלה במהירות, וערים כמו שיקגו וניו יורק הפכו למרכזים עולמיים של מסחר, פיננסים וחדשנות. אבל הצמיחה האדירה הזאת יצרה גם שאלות חדשות: עד כמה רשאי ההון לצבור כוח? מה אחריותה של המדינה כלפי עובדים? והאם החלום האמריקני זמין באמת לכל מי שמוכן לעבוד קשה? אלה אינן שאלות השייכות רק למאה ה-19; הן עומדות גם כיום בלב הוויכוח על הקפיטליזם האמריקני. התקופה הזאת הניחה את היסודות לעושרה העצום של ארצות הברית, אך גם לעימות המתמשך בין יזמות חופשית לבין הדרישה לצדק חברתי. במובנים רבים, זהו ויכוח שעדיין לא הוכרע.
