עורכים ומגישים: אורן נהרי וערן סיקורל | עורך אחראי: מירון ששון | עורך משנה: אביגל בשור | סיוע בעיצוב קול | סושיאל: נעה אקסינר:
היום שבו אמריקה איבדה את האמונה
השפל הגדול לא היה רק משבר כלכלי. הוא ערער את האמון בקפיטליזם, שינה את תפקיד המדינה והגדיר מחדש את היחסים בין הממשלה לאזרח. ב-24 באוקטובר 1929, יום שנכנס להיסטוריה כ"יום חמישי השחור", החלה אחת הקריסות הדרמטיות ביותר שידע שוק ההון האמריקני. בתוך ימים נמחקו מיליארדי דולרים מערכן של המניות, משקיעים איבדו את חסכונותיהם ופאניקה אחזה בוול סטריט. אלא שהמשבר האמיתי לא התרחש בבורסה, אלא ברחובות. מפעלים נסגרו, בנקים קרסו, מיליוני בני אדם איבדו את עבודתם, ומשפחות שלמות מצאו את עצמן חסרות כול. אמריקה, שסימלה במשך עשרות שנים צמיחה אינסופית ואמונה בכוחו של השוק החופשי, גילתה לפתע שגם היא פגיעה. השפל הגדול היה נקודת מפנה; הוא שינה לא רק את הכלכלה האמריקנית, אלא גם את האופן שבו האמריקנים תפסו את המדינה שלהם.
שנות ה-20 היו טובות מכדי להימשך
קשה להבין את השפל הגדול בלי להבין את העשור שקדם לו. שנות ה-20 נודעו בארצות הברית כ"שנות העשרים הסוערות". הכלכלה צמחה במהירות, האשראי היה זמין, המכוניות מילאו את הכבישים, מכשירי רדיו נכנסו לבתים ואמריקנים רבים החלו להשקיע בבורסה. התחושה הייתה שהעושר הפך לנחלת הכלל, אלא שחלק גדול מהשגשוג נשען על אשראי זול ועל ספקולציות. אנשים קנו מניות בכסף שלא היה להם, מתוך אמונה שמחיריהן ימשיכו לעלות לנצח. ההיסטוריה מלמדת שאין דבר מסוכן יותר מהאמונה שמחירים יכולים רק לעלות.
הקריסה הייתה רק ההתחלה
התרסקות הבורסה לא גרמה לבדה לשפל הגדול, אך היא האיצה תהליך שכבר החל. בנקים רבים השקיעו את כספי לקוחותיהם בשוק ההון. כאשר המניות קרסו, אלפי בנקים התמוטטו. המפקידים מיהרו למשוך את כספם, עסקים נותרו ללא אשראי והייצור התעשייתי צנח. עד 1933 הגיע שיעור האבטלה לכ-25% מכוח העבודה בארצות הברית. עבור מיליוני אמריקנים זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבינו כי עבודה קשה אינה תמיד מספיקה. התמונות של תורים ארוכים לחלוקת מזון, משפחות שאיבדו את בתיהן וערי אוהלים מאולתרות הפכו לסמל של התקופה. האמריקנים כינו אותן "הוברווילים", על שמו של הנשיא הרברט הובר, שאותו האשימו רבים בחוסר המעש של הממשל.
רוזוולט שינה את כללי המשחק
בבחירות 1932 בחרו האמריקנים בפרנקלין דלאנו רוזוולט. בנאום ההשבעה שלו השמיע את אחד המשפטים המצוטטים ביותר בהיסטוריה האמריקנית: "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו." אבל רוזוולט לא הסתפק בנאומים. הוא שינה את תפיסת תפקידו של הממשל הפדרלי. עד אז נהגה הממשלה להתערב מעט יחסית בכלכלה; רוזוולט סבר שבמשבר כה עמוק המדינה חייבת לפעול. כך נולד ה"ניו דיל", סדרת תוכניות שנועדה להחזיר את המשק לפעילות, לספק עבודה למובטלים ולשקם את אמון הציבור.
המדינה נכנסה לחיי האזרחים
תוכניות הניו דיל כללו פרויקטים אדירים של סלילת כבישים, בניית סכרים, גשרים ובתי ספר. מיליוני אמריקנים מצאו עבודה בפרויקטים ציבוריים שמימנה הממשלה. במקביל הוקמו גופים חדשים לפיקוח על הבנקים ועל שוק ההון, ונחקקו חוקים שנועדו להגן על חסכונות הציבור. אחד הצעדים המשמעותיים ביותר היה הקמת מערכת הביטוח הלאומי בשנת 1935. לראשונה קיבלה הממשלה אחריות ישירה על קצבאות זקנה ועל רשת ביטחון בסיסית לאזרחים. עבור תומכיו היה זה תיקון הכרחי, ועבור מתנגדיו הייתה זו התרחבות מסוכנת של כוח המדינה. הוויכוח הזה ממשיך ללוות את הפוליטיקה האמריקנית עד היום.
האם הניו דיל באמת סיים את השפל?
זו שאלה שהיסטוריונים וכלכלנים עדיין מתווכחים עליה. אין מחלוקת שתוכניותיו של רוזוולט הפחיתו את המצוקה, חיזקו את המערכת הבנקאית והשיבו חלק מן האמון שאבד. עם זאת, האבטלה נותרה גבוהה במשך רוב שנות ה-30. רבים מהחוקרים סבורים שהיציאה המלאה מן השפל התאפשרה רק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הייצור הצבאי האדיר החזיר את התעשייה האמריקנית לפעילות מלאה. גם אם הניו דיל לא פתר לבדו את המשבר, הוא שינה לעד את מערכת היחסים בין המדינה לבין אזרחיה.
המשבר שהגדיר דור שלם
מי שחיו את שנות ה-30 נשאו את זיכרון המשבר במשך כל חייהם. הם חסכו יותר, חששו מחובות והאמינו שלממשלה יש אחריות למנוע קריסה דומה בעתיד. השפל הגדול השפיע גם על הכלכלה העולמית; הוא ערער אמון במוסדות פיננסיים, עודד עליית תנועות קיצוניות באירופה והיה אחד הגורמים שהובילו את העולם אל מלחמת העולם השנייה. ארצות הברית יצאה מן המשבר שונה מכפי שנכנסה אליו. היא נותרה קפיטליסטית, אך כבר לא האמינה שהשוק מסוגל לפתור לבדו כל בעיה. מאז שנות ה-30 מתקיים בארצות הברית ויכוח קבוע על גבולות ההתערבות של המדינה בכלכלה. בכל משבר גדול חוזרת אותה שאלה: מתי על הממשלה להניח לשוק לפעול, ומתי עליה להתערב? במובן הזה, השפל הגדול מעולם לא הסתיים באמת; הוא ממשיך לעצב את החשיבה הכלכלית האמריקנית כמעט 100 שנה לאחר שהבורסה בוול סטריט קרסה.
