עורכים ומגישים: אורן נהרי וערן סיקורל | עורך אחראי: מירון ששון | עורך משנה: אביגל בשור | סיוע בעיצוב קול: שמעון דוקרקר | סושיאל: נעה אקסינר:
סוף ההיסטוריה, או רק הפסקה?
קריסת ברית המועצות הותירה את ארצות הברית כמעצמת העל היחידה בעולם. נדמה היה שהדמוקרטיה ניצחה, אך דווקא רגע הניצחון סימן את תחילתם של אתגרים חדשים. בשלהי 1991 קרסה ברית המועצות. כמעט 50 שנות מלחמה קרה הסתיימו ללא עימות ישיר בין שתי המעצמות. עבור האמריקנים זו הייתה תחושת ניצחון יוצאת דופן; היריב הגדול נעלם, והמודל הכלכלי והפוליטי של ארצות הברית נראה כמנצח הברור של המאה ה-20. הייתה זו תקופה נדירה שבה נדמה היה כי העולם נע בכיוון אחד בלבד: יותר מדינות אימצו כלכלת שוק, משטרים קומוניסטיים קרסו בזה אחר זה, והגלובליזציה חיברה בין כלכלות בקצב חסר תקדים. באותן שנים רבים האמינו שהעימותים האידיאולוגיים הגדולים הסתיימו. ההיסטוריה תוכיח עד כמה התחזית הזאת הייתה אופטימית.
המעצמה היחידה
קריסת ברית המועצות יצרה מצב שלא היה כדוגמתו בעת החדשה: ארצות הברית הייתה למעצמת העל היחידה בעולם, הכלכלה הגדולה ביותר, הצבא החזק ביותר, המטבע המרכזי של הכלכלה העולמית, ובעלת השפעה תרבותית חסרת תקדים. מוצרי צריכה אמריקניים, סרטי הוליווד, מוזיקה, מזון מהיר ותוכנות מחשב הפכו לחלק מחיי היומיום כמעט בכל מדינה. זו הייתה שעת השיא של מה שכונה "המאה האמריקנית".
מלחמה חדשה, קצרה מאוד
עוד לפני התפרקות ברית המועצות נאלצה ארצות הברית להתמודד עם מבחן ראשון לעולם החדש. באוגוסט 1990 פלשה עיראק בהנהגת סדאם חוסיין לכווית. הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש הצליח להקים קואליציה רחבה של עשרות מדינות ובתחילת 1991 פתח במבצע "סופה במדבר". בתוך שבועות ספורים הובס הצבא העיראקי. עבור האמריקנים זו הייתה הוכחה שהצבא שלהם למד את לקחי וייטנאם; הפעולה הייתה מהירה, ממוקדת ובעלת יעד ברור. אבל בוש קיבל החלטה משמעותית אחת: הוא בחר שלא להפיל את שלטונו של סדאם. זו החלטה שתעמוד במרכז הוויכוח הציבורי כעבור יותר מעשור.
כלכלה חדשה נולדת
אם שנות ה-80 היו עידן המחשבים האישיים, הרי ששנות ה-90 היו העשור שבו האינטרנט יצא מן המעבדות אל הציבור הרחב. חברות חדשות קמו כמעט מדי שבוע. חברת Amazon נוסדה כחנות ספרים מקוונת, ו-Google פיתחה מנוע חיפוש שישנה את הדרך שבה העולם מוצא מידע. עמק הסיליקון הפך למרכז החדשנות החשוב בעולם. לראשונה היה נדמה שהידע חשוב לא פחות ממפעלים, מנפט או מפלדה, והכלכלה האמריקנית נכנסה לעידן חדש.
נשיא של שלום ושגשוג
בשנת 1992 נבחר ביל קלינטון. קלינטון נהנה מכלכלה צומחת, אבטלה נמוכה ואינפלציה מתונה. בתקופת כהונתו רשמה ארצות הברית עודפי תקציב, תופעה נדירה גם במונחים היסטוריים. הממשל שלו קידם הסכמי סחר, ובהם הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה, שנועד לחזק את הקשרים הכלכליים בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו. התומכים ראו בו מנוע לצמיחה, והמבקרים טענו שהוא האיץ את מעברם של מפעלים למדינות שבהן עלויות הייצור נמוכות יותר. גם הוויכוח הזה ממשיך ללוות את הפוליטיקה האמריקנית.
העולם נעשה קטן יותר
בשנות ה-90 נדמה היה שהמרחקים נעלמים. האינטרנט, הטלפונים הניידים והמסחר הבינלאומי חיברו בין יבשות במהירות שלא הייתה אפשרית בעבר. חברות אמריקניות ייצרו מוצרים באסיה, מכרו אותם באירופה ופיתחו אותם בקליפורניה. הגלובליזציה נתפסה כמעט כחוק טבע; מעטים שאלו מי ייהנה ממנה ומי עלול להיפגע. רק בשנים הבאות יתברר שהעולם המחובר יוצר גם מפסידים.
הצל של השגשוג
למרות התחושה האופטימית, סוף העשור חשף גם סימני אזהרה. בועת מניות האינטרנט התנפחה במהירות: משקיעים הזרימו מיליארדי דולרים לחברות שלא הציגו כמעט הכנסות, מתוך אמונה שהאינטרנט ישנה את חוקי הכלכלה. במקביל התרחשו פיגועי טרור נגד יעדים אמריקניים בחו"ל, ובהם הפיגועים בשגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה בשנת 1998. הם לא זכו לאותה תשומת לב כמו אירועי השנים הבאות, אך בדיעבד התברר שהם סימנו איום חדש שהלך והתעצם. האופטימיות של שנות ה-90 הייתה אמיתית, אבל היא הסתירה מתחת לפני השטח תהליכים שהאמריקנים עדיין לא הבינו במלואם. במבט לאחור, שנות ה-90 נראות כרגע נדיר של ביטחון עצמי כמעט מוחלט. ארצות הברית הייתה חזקה כלכלית, עליונה צבאית ומובילה טכנולוגית, ונדמה היה שהעולם מאמץ את ערכיה ואת שיטת המשטר שלה. אלא שההיסטוריה נוטה להפתיע דווקא ברגעים שבהם נדמה שהעתיד ברור. בתחילת המאה ה-21 תגלה ארצות הברית שאיומים חדשים אינם דומים לאלה שהכירה במלחמה הקרה, ושהעליונות הצבאית שלה אינה מבטיחה עוד ביטחון מוחלט
