״זכר אבי עטוף בנייר לבן כפרוסות ליום עבודה, כקוסם המוצא מכובעו ארנבות ומגדלים, הוציא מתוך גופו הקטן – אהבה״ (יהודה עמיחי). ירון, בן יחיד לאביו - השחקן בצלאל לונדון - מספר על געגועיו לאביו, על ילדותו בקרב שחקני תיאטרון האוהל ואנשי הבוהמה של קפה כסית ועל החמצת הפרידה ממנו. "מה היו תכונותיו הבולטות", שואלת דניאלה וירון משיב: "נרפות, חוסר כישורי חיים וחום אנושי".