"זקנות מן הדיור המוגן באות בדיוק בעשר לשחות... ברמזים גסים אנו מסלקים אותן למקומן הראוי" (אגי משעול) כמו רבים מילידי הארץ שמשפחתם נספתה בשואה, גם ירון גדל ללא סבא או סבתא ואת פניה של הזיקנה גילם עבורו שכן - קַצָּב דתי גלותי שמדבר יידיש. האם משום כך הזיקנה נראתה לו רחוקה וזרה? מתי הוא בכל זאת הבין שהוא כבר שם, ולמה הליבידו שהתרושש הוא חתיכת עניין.