יש פה סיפור, זה לא פור
טיש נשי עם הרבנית ימימה
איך מגיעים לשמחה בפורים של מלחמה? למה אנחנו צריכים כל כך הרבה דברים מלאכותיים כדי להגיע לשמחה? החג הזה יום הדין על השמחה. אנחנו נידונים בו על היכולת שלנו לנקות מעצמנו את העצב. האם בכלל זה לגיטימי לשמוח בשנה כל כך קשה, כשיש לנו אחים ואחיות נמקים מכעס, רעב, שכול, פציעה בנפש או בגוף? האם זו לא תהיה תחפושת?
