את תהליך היצירה של האלבום האחרון שלה - "אילה", אפרת בן צור התחילה מתוך הצורך לזוז. לצאת מתוך הדחיסות של המציאות שלנו בארץ בשנתיים האחרונות, להיכנס לאולפן, ולצאת לטיול בתוך המקום שיש בו הכי הרבה חופש: העולם הפנימי. כך נרקם אלבום שמצליח (למרות שכל הטקסטים בו נכתבו על ידי אחרים) לספר סיפור אחד מורכב אבל ברור.
בעזרת עבודת ליקוט של מילים שמחברת בין שירי דליה רביקוביץ' ושימבורסקה לבין "ים השיבולים", ובעזרת צלילה עמוקה ללחנים, לעיבודים ולביצוע של כל קטע באלבום - נוצרת חווית האזנה שבה אפשר לדמיין תמונות של חיים קודמים, תמימים יותר. להרגיש געגוע דהוי לדמויות שכבר קשה לזכור בבהירות, ולהריח את הסכנה שמציצה מהפינות. בין מילות משוררים לקטעים אינסטרומנטליים שמאפשרים לנוח רגע במרחב - בסוף ההאזנה אפשר להישאר עם תחושה מפתיעה של ניקיון. כאילו נגענו בכאבי הזמן הזה, והצלחנו לזוז קדימה - ולנשום לרגע אוויר נקי לגמרי.
