עורכים ומגישים: אורן נהרי וערן סיקורל | עורך אחראי: מירון ששון | עורך משנה: אביגל בשור | סיוע בעיצוב קול: שמעון דוקרקר | סושיאל: נעה אקסינר:
העשור שבו אמריקה איבדה את הביטחון העצמי
מלחמה שנגמרה ללא ניצחון, נשיא שהתפטר, משבר אנרגיה וכלכלה מקרטעת. שנות ה-70 אילצו את ארצות הברית להכיר בכך שגם מעצמת העל הגדולה בעולם אינה חסינה מפני כישלון. במשך רוב המאה ה-20 נדמה היה שכל משבר רק מחזק את ארצות הברית; היא ניצחה בשתי מלחמות עולם, יצאה מן השפל הגדול והובילה את העולם המערבי מול ברית המועצות. אלא שבתחילת שנות ה-70 השתנתה האווירה. לראשונה זה עשרות שנים החלו אמריקנים לפקפק במנהיגיהם, בכלכלתם וביכולתה של מדינתם לעצב את העולם כרצונה. זה לא היה משבר אחד, אלא הצטברות של משברים שכל אחד מהם ערער עוד נדבך באמון הציבור.
וייטנאם הסתיימה, אבל איש לא חגג
ב-1973 חתמה ארצות הברית על הסכמי פריז והחלה להסיג את כוחותיה מווייטנאם. שנתיים אחר כך, כאשר כוחות צפון וייטנאם כבשו את סייגון, התמונות של מסוקים המפנים את אחרוני האמריקנים מגג השגרירות הפכו לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם המאה ה-20. מבחינה צבאית, ארצות הברית לא הובסה בקרב מכריע; מבחינה פוליטית, היא הפסידה. המלחמה גבתה את חייהם של יותר מ-58,000 חיילים אמריקנים, עלתה מאות מיליארדי דולרים וקרעה את החברה האמריקנית מבפנים. הלקח היה כואב: גם המדינה החזקה בעולם אינה יכולה תמיד לכפות את רצונה על עם אחר.
הפרשה שהפילה נשיא
בזמן שהאמריקנים ניסו להתאושש מווייטנאם, התברר שמשבר נוסף מתפתח בבית הלבן. ביוון 1972 נתפסו 5 פורצים במטה המפלגה הדמוקרטית במתחם ווטרגייט. בתחילה נדמה היה שמדובר בפרשת ריגול שולית, אך חקירתם של העיתונאים בוב וודוורד וקרל ברנסטין חשפה בהדרגה מערכת של האזנות סתר, טיוח ושימוש לרעה בכוח הנשיאותי. כאשר התברר שהנשיא ריצ'רד ניקסון היה מעורב בניסיונות להסתיר את הפרשה, החל תהליך הדחה. באוגוסט 1974 התפטר ניקסון; עד היום הוא הנשיא האמריקני היחיד שעשה זאת. האירוע הותיר צלקת עמוקה. אם אפילו הנשיא אינו מעל החוק, הרי שמערכת האיזונים והבלמים האמריקנית הוכיחה את כוחה. אבל האמון הציבורי במנהיגות נפגע באופן שממנו התקשה להשתקם.
כשנפט הפך לנשק
באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בעקבות תמיכתה של ארצות הברית בישראל החליטו מדינות ערב החברות בארגון אופ"ק לצמצם את אספקת הנפט למדינות שתמכו בישראל. מחירי האנרגיה זינקו, תחנות דלק בארצות הברית התרוקנו, ונהגים המתינו שעות בתורים ארוכים כדי למלא את מכל הדלק. לראשונה הבינו האמריקנים עד כמה הכלכלה שלהם תלויה במשאב שמקורו מעבר לים. המשבר שינה את מדיניות האנרגיה האמריקנית, עודד חיסכון בדלק והשפיע על יחסי ארצות הברית עם המזרח התיכון במשך עשרות שנים.
תופעה שכלכלנים לא הכירו
כאילו לא די בכך, הכלכלה האמריקנית נכנסה למצב שנראה כמעט בלתי אפשרי. האינפלציה זינקה והמחירים עלו במהירות, אך במקביל הצמיחה הייתה איטית והאבטלה נותרה גבוהה. התופעה, שכונתה "סטגפלציה", ערערה הנחות יסוד שעליהן נשענה המדיניות הכלכלית מאז השפל הגדול. גם מומחים התקשו להסביר כיצד אינפלציה ואבטלה גבוהות מתקיימות בו זמנית. התחושה הייתה שהמודל הכלכלי הישן חדל לעבוד.
אמריקה משתנה גם מבחינה חברתית
למרות המשברים, שנות ה-70 היו גם תקופה של שינויים עמוקים בחברה האמריקנית. יותר נשים נכנסו לשוק העבודה ולמקצועות שבעבר היו כמעט סגורים בפניהן. בתי המשפט הרחיבו את ההגנה על זכויות הפרט, והתנועה הסביבתית צברה כוח בעקבות אסונות זיהום וחשש מהידרדרות סביבתית. בשנת 1970 נחגג לראשונה "יום כדור הארץ", אירוע שסימן את עלייתה של הסביבה לנושא פוליטי מרכזי. גם כאן ניכרה הסתירה שאפיינה את העשור: אמריקה נראתה חלשה יותר בזירה הבינלאומית, אך המשיכה להשתנות ולהתחדש מבפנים.
האם אמריקה איבדה את מעמדה? בסוף שנות ה-70 רבים האמינו שהתשובה חיובית. יפן הפכה למעצמה תעשייתית מאיימת, ברית המועצות הרחיבה את השפעתה בעולם, הכלכלה האמריקנית התקשתה לצמוח, ומשבר בני הערובה באיראן, שהחל ב-1979 ונמשך 444 ימים, העמיק עוד יותר את תחושת חוסר האונים של הציבור האמריקני. בדיעבד מתברר שהתחזיות הללו היו מוקדמות, אבל באותם ימים קשה היה למצוא אמריקנים שהאמינו כי ארצם עומדת בפתחו של עידן חדש של עוצמה. שנות ה-70 שברו את תחושת הבלתי מנוצחות של ארצות הברית. הן לימדו את האמריקנים שמעצמה יכולה להפסיד מלחמה, שנשיא עלול לאבד את אמון הציבור, ושכלכלה חזקה אינה חסינה מפני משברים. במבט היסטורי, דווקא התקופה הזאת הכינה את הקרקע למהפך הגדול של שנות ה-80, ואילצה את ארצות הברית לבחון מחדש את מדיניותה, את כלכלתה ואת מקומה בעולם. לעיתים, כך מלמדת ההיסטוריה, דווקא המשברים העמוקים ביותר הם אלה שפותחים את הדרך להתחדשות
