פרק 365: למה כל ענב עולה כמו זהב

shutterstock

פרק 365: למה כל ענב עולה כמו זהב

אחרי שנים שבהן ענבי טלי היו השחקן הכי גדול בשוק, מגדלי הבננות של בננות החוף נכנסו לענף הענבים. למי בעצם שייכים זני הענבים שאנחנו קונים בסופר, איך מפתחים ענב שיהיה גם מתוק, גם פריך וגם זמין בסתיו, והאם התחרות החדשה תוריד סוף סוף את המחיר שאנחנו משלמים על קילו?

33 דקות

מגיש: שאול אמסטרדמסקי

עורכת: ליהיא צדוק

מפיקה: נעם אמונה

עורך סאונד: טל וניג

מרואיינים: : רמי צידון, ערטל טובין, אבי קפון, ד״ר נעם רשף, גיא רוזנפלד, שחף דודאי

תמונה:

לקרוא פודקאסט זה כמו לשמוע סרט

אבל אם אתם מעדיפים לקרוא, הטקסט לפניכם

הי, אתם ואתן על חיות כיס, אני שאול אמסטרדמסקי. בניגוד למה שציפיתם, אולי, בפרק הזה לא נדבר על קואליציות, גם לא על הסיכויים לממשלה כזו או אחרת, או על הבחירות בכלל. האמת, שאנחנו הולכים לנסוע מאוד רחוק מזה.

שאול אמסטרדמסקי: "ספר לי לאן אנחנו נוסעים."

רמי צידון: "אנחנו נוסעים לכרם, בעצם לחוות הכרמים הגדולה ביותר שלנו. נקראת בעצם דרך הפלחה. שותפות של בננות החוף וקיבוץ משמר העמק. חווה של 470 דונם כרמים שלמיטב ידיעתי זו חוות כרמים של ענבי המאכל הגדולה ביותר בישראל."

ביום קיץ חם אחד, בחודש אוגוסט, רמי צידון לקח אותי בטנדר שלו. בין השדות.

שאול אמסטרדמסקי: "תראה איזה יופי."

רמי צידון: "שמע להתחיל את הבוקר בנסיעה ככה בשעות הזריחה עם ככה מוזיקה טובה אתה לא קולט שמישהו משלם לך על זה, שזו עבודה."

כמו בקלאסיקה של לאה גולדברג, נסענו בעמק יפה, בין כרמים ושדות. בקצה הדרך, ליד אוטובוס ישן של אגד, משנות ה-70, שכבר לא ייסע לשום מקום, חיכה לי איש ענק עם שם מוזר מוזר - ערטל טובין - מנכ״ל בננות החוף.

שאול אמסטרדמסקי: "שלום מה העניינים, מה קורה? באתי לטעום ענבים."

ערטל טובין: "ברוכים הבאים. קפה יש, ענבים בקרוב."

עכשיו תשאלו את עצמכם, מה קשור בננות לפרק על ענבים? אני שמח ששאלתם. כמו בהרבה ענפים אחרים, בישראל, גם ענף הענבים הוא ענף שיש בו שחקן אחד עם נתח שוק מאוד גדול.

הם לא מונופול, כי הם לא שולטים בחצי מהשוק או יותר. אבל בהחלט יש להם כוח שוק משמעותי - בין רבע לשליש מהשוק. תלוי באיזו עונה, ותלוי אם סופרים קילוגרמים של ענבים או כסף. כך או כך, זה כוח שוק משמעותי.

זו אחת הסיבות שבגללה המחיר של הענבים בישראל הוא מאוד גבוה, במיוחד מחוץ לשיא העונה, כלומר לפני שיא הקיץ, ואחרי שיא הקיץ, בספטמבר אוקטובר. כלומר - עכשיו. כיום המחיר של הזן הכי פופולרי של ענבי טלי - אוטום קריספ - יכול לנוע בין 25 שקלים לקילו ל-50 שקלים לקילו תלוי באיזו חנות, באיזה מקום בארץ. אם תבדקו בעוד שבוע שבועיים, ייתכן שהמחיר יהיה אפילו גבוה יותר.

אחד הפתרונות לתחרות הנמוכה, היא להכניס עוד שחקן חדש לתחום הזה. והנה, בתום שנים ארוכות של פיתוח, גידול, ניסוי וטעימה, וגם ייבוא שלא ממש עזר, זה קורה ממש בימים אלה…

ערטל טובין: "זה משנת 2020. שלוש שנים מגדלים את הכרם ולא קוטפים. עורלה, מבחינה דתית, זה חלק מהמחיר שעולה לנו לגדל ענבים. בעולם כבר מהשנה השניה בוצרים. זו שנת ניבה ראשונה מלאה שלנו."

שאול אמסטרדמסקי: "אז מה שאני רואה פה כל הכרמים האלה זה הולך להגיע לשוק?"

ערטל טובין: "כל זה כבר מגיע לשוק, מאמצע יוני ונגמור לבצור פה איפשהו בספטמבר."

שאול אמסטרדמסקי: "יאללה אני מת לטעום."

ערטל טובין: "בוא."

וכאן אנחנו מגיעים לבננות. השחקן החדש שנכנס לענף הענבים הוא… ארגון בשם בננות החוף. זה ארגון חקלאי ענק שסיכוי קטן מאוד ששמעתם את השם שלו, למרות שכמעט בוודאות אכלתם את התוצרת שלו. בננות החוף הוא שותפות של חמישה קיבוצים מאזור חוף הכרמל והסביבה - מבית אורן ועד משמר העמק. ביחד, הם מגדלים את מרבית הבננות בישראל, שאחר כך נארזות על ידי משווקים אחרים ומגיעות לשווקים כדי שתקנו אותן. הם לא אהבו את זה שקראתי להם המונופול של הבננות, כי זה באמת לא מדויק, אבל לצורך הפרק הזה, תנו לי שניה לקרוא להם המונופול של הבננות -

שאול אמסטרדמסקי: "470 דונם, זה קטן או גדול?"

ערטל טובין: "זה כרם כגוש אחד אולי הגדול במדינה, או בין הגדולים במדינה."

שאול אמסטרדמסקי: "וואלה."

ערטל טובין: "כן. השקעה מאוד גדולה."

שאול אמסטרדמסקי: "זאת אומרת לא רק שאמרתם נעשה משהו חדש שאנחנו לא יודעים איך לעשות, אמרתם נעשה אותו בענק?"

ערטל טובין: "בבננות החוף כשאנחנו נכנסים לתחום אנחנו לא נכנסים כנישה. בשביל להשקיע את המשאבים והמיתוג והיכולת לדבר עם חברות טיפוח זנים, אין לנו סיכוי לעשות את זה עם חלקות קטנות במשך שנים. שלוש שנים עד שאנחנו רואים תוצאה. אנחנו מנסים לחקור כמה שיותר, ועדיין יש לנו אחוז מסוים של נעשה ונשמע, שעד שלא נעשה את זה בהיקפים זה לא יקרה."

אז השבוע בחיות כיס: אחרי שנים שבהן ענבי טלי שלטו בשוק הענבים כמעט ללא תחרות, קם להם מתחרה גדול בפינה השניה של הזירה הזו - בננות החוף. מונופול נגד מונופול. בסדר, לא בדיוק מונופולים, לא בהגדרה שקבועה בחוק. אבל עדיין - שני שחקנים עם כוח שוק מאוד גדול, כל אחד בתחומו.

והשאלה שנשאלת היא - האם זה מה שיביא את בשורת התחרות? וליתר דיוק - האם זה מה שיגרום למחיר לרדת, או שגם השחקן החדש, יתיישר למחיר הגבוה?

כדי להבין איך נקבע בסופו של דבר המחיר שאנחנו נשלם לסלסלת ענבים שנקנה בשוק, או אצל הירקן או בסופר, צריך לחזור להתחלה.

וההתחלה של הענבים היא לא בכרם, אלא לפני כן. בפיתוח הזנים של הענבים שהמגדלים ישתלו ויגדלו בהמשך. וגם החלק הזה של פיתוח הזנים, גם החלק הזה עלול להיות מונופוליסטי. כדי להבין איך החלק הזה בשרשרת עובד, הייתי צריך למצוא את אלוף הארץ בענבים.

ד״ר נועם רשף: "אני ד״ר נועם רשף, חוקר גפן ואחראי על פרויקט ההשבחה של גפן מאכל של מכון וולקני."

שאול אמסטרדמסקי: "אתה אלוף הארץ בענבים?"

ד״ר נועם רשף: "יכול מאוד להיות, כן."

ד״ר רשף ואני ישבנו על יד שולחן קק״ל גדול, בצילו של עץ גדול וזקן, בקצה חלקת הכרמים של מכון וולקני.

מכון וולקני הוא מקום מאוד מגניב. אני מאוד אוהב להגיע אליו. זו מין שארית מופלאה של ישראל של פעם ששרדה למרות כל הסיכויים. השטח של המכון די גדול - 3,000 דונמים - בטח בהתחשב בזה שהוא ממש בלב הארץ, בין ראשון לציון לנס ציונה. זה שטח שאם לא יגדלו בו כרמי מחקר, ופרדסי מחקר, ורפת מחקר, וכל הדברים החקלאיים האלה, מחקר, יגדלו בו פשוט נדל״ן. עוד ועוד מגדלי מגורים גנריים, כמו אלה שגדלים בכל מקום.

אז וואלה, מבחינתי עדיף שיהיה קצת וולקני בין כל הנדל"ן הגנרי הזה.

בחזרה לענבים.

ד״ר רשף הניח על השולחן שישבנו לידנו עשרה נספקים, שזה השם של סלסלות הפלסטיק האלה שאתם קונים בשוק, נספקים. בכל אחד מהם היה זן שונה של ענבים. את כל הזנים האלה פיתחו הצוות שלו והוא. אף אחד מהם עדיין לא זמין לקניה בשווקים, ולא בשום מקום אחר, וגם לא יהיו זמינים בקרוב.

ד״ר נועם רשף: "אז פה אנחנו רואים זן לבן עם ארומה מוסקטית כזאת של הילדות… אבל…"

שאול אמסטרדמסקי: "תן שמות. תן שמות."

ד״ר נועם רשף: "זה 2251."

כדי להבין מה זו השבחה של זנים, ולמה צריך אותה, בואו ננסה לדמיין שניה עולם שבו אין השבחה כזו.

שאול אמסטרדמסקי: "נניח שלא היו משביחי זנים של ענבים מה היה קורה לי כצרכן? זאת אומרת אני בשנות ה-80-90 אכלתי ענבים בבריכה בכפר סירקין והייתי ממשיך לאכול אותם, מה ההבדל?"

ד״ר נועם רשף: "נכון. קודם כל אכלת ענבים באיכות הרבה יותר נמוכה. קודם כל הם היו עם חרצנים, ומחזיקים פחות זמן מעמד, היו זמינים במשך רק חודשיים בשנה, והחקלאי עצמו היה מאבד הרבה מאוד פרי בגלל מחלות ומזיקים, והזנים האלה גם לא היו מחזיקים מעמד בשינוי האקלים שקורה לנו היום."

שתודו שזה פחות כיף. ולכן - השבחה. שימו לב - השבחה גנטית, ולא הנדסה גנטית. כלומר שהם לא מתערבים בדיאןאיי של הצמח, הם לא עורכים אותו, הם מזרזים תהליכים טבעיים של ברירה טבעית שקורים בטבע בלאו הכי, כן? בן פוגש בת וכולי, זה פשוט בקצב מאוד איטי בטבע. ויותר מזה, הם לא רק מזרזים אותם, הם גם מכוונים אותם כך שהגידולים יפתחו תכונות שיענו על הצרכים שלנו, בני האדם שאוהבים לאכול אותם, ושל האנשים שמגדלים לנו אותם, החקלאים.

למשל, קלמנטינת אור, שאתם מאוד מאוד אוהבים, וגם אני? זו תוצאה של השבחה גנטית. בלעדיה, היו לנו רק את הקלמנטינות המעפנות של פעם שהיו מפוצצות גרעינים וגם היו מתכווצצ׳צ׳ות כשקילפתם אותן. או אבטיח בלי גרעינים וכו'.

במכון וולקני מנסים לייצר זנים ענבים שמבשילים בחודשים שונים, כך שעונת הענבים תהיה ארוכה יותר. שיהיו לנו ענבים במשך יותר חודשים. זו בדיוק הסיבה שאני עושה פרק על ענבים, בנובמבר. חילול השם.

והם מפתחים ענבים בפרופילי טעם שונים. ענבים פציחים יותר. ענבים מתוקים יותר. עגולים יותר. ארוכים יותר. יפים יותר. ענבים עמידים יותר למזיקים כך שצריך לרסס אותם פחות, או ענבים שמצריכים פחות ידיים עובדות כדי לגדל אותם וכך חוסכים עלויות לחקלאים. כאלה מין תכונות.

ד״ר נועם רשף: "אז בגדול אנחנו לוקחים זן לדוגמא ניקח את הזן הזה שהוא מאוד מוצק אבל חסר ארומות ואנחנו רוצים לפתח, בעצם לשלב את התכונות שלו, של המוצקות והגודל, יחד עם התכונות של הזן הזה שהוא מאוד ארומטי וטעים, אבל קטן, יש לו צבע אולי לא מושלם, וכדי לשפר את שני הזנים האלה אנחנו עושים ביניהם הכלאה. אנחנו לוקחים את הפרח של הגפן שהוא דו מיני, הוא מפרה את עצמו, אנחנו תופסים אותו לפני ההפריה, מסרסים אותו, ממש בידיים, בפינצטה, פרח פרח אבקן אבקן, בכל אשכול כזה, תדמיין שכל האשכול הזה היה פעם תפרחות, כל זה אנחנו לוקחים ומסרסים, ואחר כך מאביקים אותו עם הפרחים עם האבקנים של הזן הזה."

התהליך זה לא נגמר כאן. יש עוד המון שלבים של גידול במעבדה, ומשהו שנקרא חילוץ עוברי ענבים, בחיי, אל תשאלו, עד שבסופו של דבר זה מגיע לנטיעה בכרם המחקר, כדי לבדוק אם הזן החדש באמת עומד בציפיות או שצריך להמשיך להשביח אותו, כפי שקורה לא מעט. זה תהליך ארוך. מאוד.

שאול אמסטרדמסקי: "מהרגע שאתה אמרת לעצמך אני הולך לנסות לחבר את שני אלה ועד הרגע שאני יושב מול הטלוויזיה ואוכל ענבים, כמה זמן עובר?"

ד״ר נועם רשף: "סדר גודל של 15 שנים."

שאול אמסטרדמסקי: "מה???"

ד״ר נועם רשף: "כן."

שאול אמסטרדמסקי: "וואו! כלומר, זאת אומרת, יש סיכוי… אלא אם אתה מאוד מתמיד בעבודה שלך, שאתה מילולית לא תקצור את הפירות אלא מישהו אחר?"

ד״ר נועם רשף: "נכון, זה בדיוק המשחק."

פרויקט השבחת הענבים של מכון וולקני הוא כבר בן חמישים שנה. מה שאומר ש-

שאול אמסטרדמסקי: "אני כצרכן ישראלי, מכל הענבים שאני קונה, כמה מתוכם הם פרי העבודה של מכון וולקני, אתה יודע להגיד לי?"

ד״ר נועם רשף: "קרוב לשליש, אפילו יותר."

שאול אמסטרדמסקי: "וואלה. כלומר שאלמלא העבודה הזו לא היו את הענבים האלה?"

ד״ר נועם רשף: "נכון."

למה זה בכלל חשוב שיהיה מכון מחקר ממשלתי שיעסוק בפיתוח והשבחה של זנים חדשים? יש לזה כל מיני תשובות. דבר ראשון, לשוק הפרטי לא תמיד יש תמריץ להשקיע, למשל, בפיתוח זנים שעמידים יותר למשבר האקלים. לפחות לא בכל הפירות והירקות והגידולים. ודבר שני, הנוף של פיתוח זני הענבים השתנה מאוד בשנים האחרונות, ולמעשה נהיה שוק גדול מאוד בפני עצמו. זה קורה בעוד הרבה גידולים חקלאיים, משקדים ועד תירס.

ד״ר נועם רשף: "לפני 20 שנה כמעט שלא היו חברות השבחה מסחריות פרטיות. בשנים האחרונות הן מאוד התפתחו והיום חוץ ממכון וולקני הן שולטות בשוק העולמי וגם ישראלי. נותנות לנו פייט מאוד רציני."

שאול אמסטרדמסקי: "חברות פרטיות שעושות בדיוק את מה שאתה עושה כן?"

ד״ר נועם רשף: "כן."

וכמו כל שוק, גם שוק השבחת הזנים, ככל שהוא יהיה מונופוליסטי יותר, ויישלט בידי חברה גדולה אחת או שתיים, המחירים שאותן חברות ייגבו מהמגדלים - כלומר התמלוגים על כל ענב וענב - יהיו גבוהים יותר. והתמלוגים האלה מתגלגלים בסופו של דבר אלינו, הצרכנים. ולכן, יש צורך בשחקן נוסף, ואם הוא גם שחקן ללא כוונת רווח, כי הוא ממשלתי, מה טוב. וזה מכון וולקני.

ד״ר נועם רשף: "בניגוד לחברות המסחריות עד היום סיפקנו זנים כאלה מצוינים בחינם לגמרי למגדלים, היום אנחנו מתחילים לקחת תשלום סמלי לתמוך בתוכנית אבל בסך הכל עדיין התשלום למכון וולקני ממש סמלי בהשוואה לחברות פרטיות, שהן בעצם יכולות לשלוט בשחקנים, במגדלים, לגרום להם לנטוע יותר, לנטוע פחות, ולוקחות להם הרבה כסף."

הסיפור הזה של חברות ההשבחה הפרטיות הוא המפתח להבנת מה קרה לשוק הענבים בשנים האחרונות. מבלי להכיר אתכם אישית, אני די בטוח שהענבים שאתם הכי אוהבים לקנות בשנים האחרונות הם ענבים שיש להם שמות. נגיד אוטום קריספ. סייבל. או סקרלוטה. כאלה.

המותגים האלה, הענבים עם השמות, הם ענבים של ענבי טלי.

המיתוג הזה מבריק משתי סיבות. קודם כל, כי מספיק שאני אגיד ״ענבי טלי״ - ואתם כבר תשלימו את הסלוגן בראש. שזה אומר שהם עשו עבודה יוצאת מן הכלל במיתוג. ודבר שני, אם אני אבקש מכם למנות עוד פירות או ירקות שיש להם שמות, כלומר של מגדלים ספציפיים, אני חושב שיהיה לכם מאוד מאוד קשה. אתם יודעים של מי האגס שקניתם? הנקטרינה? המלפפון? כמעט בטוח שלא. אבל ענבים אתם יודעים. אז כן, זו עבודה מבריקה של מיתוג.

אבל זה לא נגמר כאן. הזנים האלה כמו סייבל ואוטום קריספ הם זנים של ענבי טלי בבלעדיות. כמו שיבואנים בלעדיים מייבאים מכוניות או מכשירי חשמל באופן בלעדי ואין להם תחרות? אז אותו הדבר, רק בענבים.

ד״ר נועם רשף: "ענבי טלי מאוד גדלו ומאוד התפתחו על ידי זה שהם גם יצרו איזושהיא בלעדיות לעבודה עם חברת השבחה פרטית גדולה בקליפורניה שנקראת סאן-וורלד, שהיא סיפקה להם זנים חדשים שלא קיימים אצל שאר המגדלים."

שאול אמסטרדמסקי: "ובעונות שלא קיימות."

ד״ר נועם רשף: "לא רק בעונות. לא, אני חושב שבגדול מבחינת זמינות הפרי יש פרי לא רק מלכיש, לא רק מטלי, אבל באמת הם הביאו זנים גם מאוחרים שזה חלק מהחוזקה של חברת ההשבחה הזאת, של סאןוורלד."

שאול אמסטרדמסקי: "אחרי הקיץ?"

ד״ר נועם רשף: "כן עד נובמבר ודצמבר. חלק מזה זה גם תודות לאחסון. אבל כן הם יכולים לספק ענבים עד נובמבר ודצמבר, והם בעצם ככה פיתחו לעצמם שם, פיתחו לעצמם איזשהי היבדלות משאר השוק שגידל זנים של מכון וולקני וחברות השבחה אחרות בצורה שהיא לא בלעדית. אז יש להם יכולת לשלוט על הנפח של כל זן וככה אולי גם קצת על המחיר שלו."

עכשיו, הבלעדיות הזו נותנת יתרונות גדולים לענבי טלי. קודם כל, המובן מאליו - אם אתם אוהבים את הזנים האלה, לא תוכלו לקנות אותם משום משווק אחד. דבר שני, הזנים האלה משווקים גם מחוץ לשיא העונה, מה שעוד יותר מקטין את התחרות על המדף, ומאפשר לגבות מחיר גבוה יותר.

אבל, לבלעדיות הזו יש גם מינוס. היא שמה את ענבי טלי במקום מאוד מאוד פגיע, כי היא נותנת כוח גדול מאוד לחברת ההשבחה עצמה.

ענבי טלי ויתר המגדלים לא יודו בזה, אבל חברות ההשבחה, אלה שמפתחות את הזנים ועובדות איתן בבלעדיות, יכולות להפעיל עליהן הרבה מאוד מנופים. למשל, ככל שזנים מסוימים נהיים פופולריים יותר בקרב הצרכנים, הן מכריחות אותן לנטוע יותר כרמים מאותו הזן, גם אם המגדלים עצמם לא רוצים כי העלויות גדולות מדי, או אין מספיק שטח, או סתם כי הם רוצים להשאיר את סל הענבים שלהם מגוון יותר ולא תלוי יותר מדי בחברת השבחה אחת.

מה הכוח שיש לחברת ההשבחה ביד? היא עלולה לאיים שאם המגדלים לא עושים את מה שהיא אומרת היא תיקח מהם את הבלעדיות על הזן ותיתן למישהו אחר. וזו עוד סיבה טובה שבגללה יש צורך בגוף השבחה ציבורי כמו מכון וולקני. שיהווה רשת ביטחון למגדלים, אם פתאום חברת השבחה פרטית תחליט לנטוש אותם ולעבור למתחרים שלהם.

שאול אמסטרדמסקי: "טוב אז אנחנו נראה קצת מהזנים הבאים?"

גיא רוזנפלד: "כן, עכשיו אנחנו נראה את זני ההמשך שלנו, את הפיתוחים העתידיים..."

באחד מהכרמים הרבים שמקיפים את מושב לכיש, לא רחוק מקריית גת, חיכה לי שחף.

שאול אמסטרדמסקי: "הי שחף."

שחף דודאי: "אהלן."

גיא רוזנפלד: "שחף הוא האגרונום הראשי של ענבי טלי."

שאול אמסטרדמסקי: "הכנת לנו בסטה."

גיא רוזנפלד: "כן, תראה איזה דברים יפים הוא הכין לך פה."

מי שלקח אותי יד ביד בין הכרמים של מושב לכיש והכיר לי את שחף האגרונום הוא גיא רוזנפלד, יו״ר ענבי טלי. הוא דור שני לחקלאים של מושב לכיש, אחד מאותם 66 משקים שאי שם בשנות ה-60 התאגדו להם יחד, קצת כמו קיבוץ, כדי להקים את השותפות שלימים מותגה תחת השם - ענבי טלי. ביחד, יש להם יותר מ-6,000 דונם של כרמים, מה שהופך אותם להתאחדות החקלאית הגדולה בישראל, לא רק בענבים, בכלל. הם מגדלים ומשווקים בין 20-30 אלף טון ענבים כל שנה.

בכרם, בין הגפנים, שחף חיכה לי עם שולחן מאולתר ועליו קופסאות קופסאות עם ענבים בשלל גדלים וצבעים.

שחף דודאי: "אתה רוצה להתחיל לטעום?"

שאול אמסטרדמסקי: "זו שאלה מצחיקה, כאילו."

שחף דודאי: "זה הכי מפתיע."

שאול אמסטרדמסקי: "זה הכי מפתיע?"

שחף דודאי: "תתחיל עם זה."

שאול אמסטרדמסקי: "באמת?"

שחף דודאי: "הוא נראה מוזר, כן? תגיד לי מה זה מזכיר לך…"

שאול אמסטרדמסקי: "וואו איזה ענב פיצוץ."

שחף דודאי: "מה זה מזכיר לך?"

שאול אמסטרדמסקי: "אין לי שמץ של מושג זה פשוט טעים מאוד, מאוד מתוק… לא טעם של ענבים…."

הענבים ששחף נתן לי לטעום היו טעימים מאוד. רובם, בכל אופן. הוא הסביר לי שהמרדף אחר הענב המושלם הוא מרדף בלתי פוסק, שכרוך בהמון ניסוי וטעיה, בין היתר כי הטעם יכול להיות פצצה, אבל הגידול עצמו עלול להיות סיוט, מה שאומר שזן כזה של ענבים לא יגיע לשוק.

שחף דודאי: "אני לא בטוח שאנחנו נצליח דווקא עם הזן הזה ספציפית. יכול להיות שנצטרך לחפש זן אחר שיותר עמיד או יותר קל לגידול או יותר מסחרי. כי לזן הזה יש בעיה רצינית."

שאול אמסטרדמסקי: "שמה?"

שחף דודאי: "שכשמרימים את האשכול מהנספק כל הענבים מתפוררים. זה בלתי נסבל, אני לא יכול לחיות עם הידיעה שאני מוכר… מגדל זן כזה. לפעמים ניקח את הזן הזה יעשו לו הכלאה עם זן יותר יציב ויביאו את הזן הבא בתור ואותו נגדל בתור זן."

שאול אמסטרדמסקי: "כלומר שחלק מהשיקולים שלכם בהשבחה ובניסויים וכו' זה בכלל לא הטעם?"

שחף דודאי: "נכון."

בכל מקרה, מדובר בתהליך שלוקח המון זמן -

שחף דודאי: "חמש שש שנים עד שאנחנו בכלל רואים תוצאה. בדרך פסלתי כל כך הרבה זנים, אני לא מתבייש בכישלונות שלי אבל סיכוי ההצלחה שלי… הם בערך אחד לעשר."

שאול אמסטרדמסקי: "אשכרה."

שחף דודאי: "על כל 10 זנים שהבאנו וניסינו לאקלם אותם בישראל, פסלנו תשעה. ואחד נהיה מסחרי."

שאול אמסטרדמסקי: "זה כמו סטארטאפים. זה אחוז כשלון של סטארטאפים. 90% נופלים."

שחף דודאי: "כן. ממש. ולפעמים הכישלון בא אחרי חמש שש שנים. ולפעמים יותר גרוע - כבר התחלתי לגדל אותו בצורה מסחרית ודחפתי אותו למגדלים שלנו ונכשלתי אז, ואז הם צריכים לעקור, ולהתחיל הכל מההתחלה. וזה כואב."

שאול אמסטרדמסקי: "וואו, זה תפקיד מאוד כפוי טובה התפקיד הזה."

עכשיו מאחר שזמן שווה כסף, אתם מבינים לבד שתהליך של ניסוי וטעייה שיכול לארוך חמש שש שנים ולהסתיים במפח נפש, יש לזה מחיר. ולכן, גם ביום שתהיה יותר תחרות על מדף הענבים, ונראה שאנחנו צועדים לכיוון יום כזה, ככל שאנחנו הצרכנים נרצה ענבים טובים יותר, כאלה שאין בהם חרצנים והם פציחים ומתוקים ולא ענבים של שנות ה-80 שנמעכו עוד בקופסה, סליחה אמא, וענבים מחוץ לעונה, זה עדיין יעלה לנו לא מעט כסף, לא משנה כמה תחרות תהיה בשוק הזה.

שחף נתן לי לטעום שם בכרם המון המון ענבים. המון. ענבים בטעם מנגו ובטעם טרופי. ענבים פציחים וענבים נימוחים. הוא הראה לי זנים שהוא הצליח בהם יותר וזנים שהוא הצליח בהם פחות. כאלה שאפשר לאכול מהם רק שניים שלושה מרוב שהם מתוקים, וכאלה שבקלות אפשר לנשנש קערה שלמה מול הטלוויזיה מהם מרוב שהם באווירה של חטיף מוצלח. באמת, מגוון מסחרר של זני ענבים.

שחף דודאי: "ומעל כולם רגע יש זן שזה אוטום קריספ, שמבחינתי כדי שאחד מהם יחדור לשוק הוא צריך לנצח את המלך הקיים."

שאול אמסטרדמסקי: "שזה המלך? אוטום קריספ?"

שחף דודאי: "בשבילי זה הרפרנס שאני צריך לנצח."

שאול אמסטרדמסקי: "הוא הכי מגודל?"

גיא רוזנפלד: "זה בעצם זן דגל, יש לו את כל התכונות הטובות. הוא גם קריספי. גם מתוק מאוד יש לו ארומה מוסקטית."

שאול אמסטרדמסקי: "הוא ב… מתי הוא? אוטום, זה בסתיו?"

גיא רוזנפלד: "הוא בספטמבר בגדול, מתחיל."

אם עוד קניתם ענבים עד לאחרונה, ענבים ירוקים גדולים ופציחים, כמעט בטוח שמה שקניתם הוא אוטום קריספ, של ענבי טלי. זה ה-ענב שיותר מכל זן אחר העלה את ענבי טלי לגדולה והעניק לה את כוח השוק שלה היום. והענב הזה, הזן הזה, המלך של השוק הזה, הוא ענב שפותח על ידי חברת ההשבחה האמריקאית, הפרטית, סאן וורלד, כמו שני זני דגל נוספים - הסייבל, והסקרלוטה. ענבי טלי משלמים תמלוגים לסאן וורלד על הענבים האלה, ובעיקר על האפשרות לגדל אותם בבלעדיות בישראל, ללא תחרות.

מה שמחזיר אותי לשאלה הרגישה שבאתי עד לכאן כדי לשאול -

שאול אמסטרדמסקי: "כשסאן וורלד אומרת לך תשמע, אני רואה שמתחרים נכנסים עכשיו לשוק הזה אתה צריך לתת גז ולנטוע עוד איקס דונמים, אתה חייב לעשות את זה כי אתה איתה בבלעדיות?"

גיא רוזנפלד: "אני לא חייב כלום. אני נוטע בהתאם לאדמות שיש לי, בהתאם לשוק שיש לי… הם מבינים את זה, הם מבינים שיש קצב התפתחות סביר…"

שאול אמסטרדמסקי: "לא כי הם תמיד יכולים להגיד לך - תשמע אדוני אם אתה לא זה אנחנו נמצא מי שכן."

גיא רוזנפלד: "נכון, הם יכולים."

שאול אמסטרדמסקי: "ואז מה?"

גיא רוזנפלד: "הם יכולים לעשות מה שהם רוצים כל זמן שטוב להם איתנו אז טוב להם."

אני מקווה שאתם מצליחים לשמוע את הניואנסים בקולו של רוזנפלד כשהתחלנו לדבר על הנושא הזה. הוא מתפתל שם. האמת שהוא לא כל כך רצה לדבר על זה. ואני יודע את זה, כי כשהמשכתי ללחוץ, קרה משהו מאוד מאוד חריג, שלא קורה לי כמעט אף פעם בזמן שאני עובד על סיפור, בטח לא כשהמיקרופון והמצלמה עובדים -

שאול אמסטרדמסקי: "אני שואל כי הצופים שצופים בנו בסוף הם מכירים ענבי טלי. הם מכירים את השמות של הזנים כי אתם עובדים חזק מאוד במיתוג. הם לא יודעים שמאחורה יש בכלל חברה בינלאומית שהיא הבעלים של הדבר הזה."

גיא רוזנפלד: "היא הבעלים של הדבר הזה…

- "בואו נתקדם לנושאים הבאים, נראה לי יותר לעניין מבחינתנו."

שאול אמסטרדמסקי: "אנחנו נעשה את זה ברגע שנסיים."

- "בואו נקצר…"

הקול ששמעתם שם פתאום? זו אשת יחסי הציבור של ענבי טלי, שגם היא ליוותה אותנו בצילומים, והיא לא אהבה את החיטוט שלי לגבי המנגנון שעובד מאחורי הקלעים של הענף הזה. היא העדיפה שנתרכז בענבים עצמם, בשמות שלהם, במיתוג שלהם, בטעם שלהם. גם אחרי שהיא התערבה בצילומים בגסות המשכתי לשאול את רוזנפלד לגבי העניין הזה, אבל לצערי תשובות טובות כבר לא קיבלתי. משיחות שעשיתי עם גורמים אחרים בענף, שלא רצו להגיד את זה בקולם, זה היה ברור - מערכת היחסים המסחרית בין חברות ההשבחה הפרטיות, שהן הבעלים של הזן, לבין החקלאים שמגדלים את הענבים ומוכרים אותם, זו מערכת יחסים מאוד מאוד עדינה. המגדלים מאוד תלויים בחברות ההשבחה הפרטיות. זה לא באמת עובד ככה אבל אם לצורך הדוגמא סאן וורלד תחליט יום אחד שהיא מפסיקה את מערכת היחסים שלהם עם ענבי טלי, ועוברת למתחרים, או להתאגדות חקלאית חדשה שתקום, ולוקחת איתה את הבלעדיות על האוטום קריספ ועל יתר זני הדגל, ענבי טלי יהיו בבעיה.

150 קילומטר צפונה משם, בכרמים החדשים שניטעו בעמק יזרעאל, הענבים של ארבע עונות, המותג של בננות החוף, התחילו להבשיל והתכוננו להגיע לשוק בפעם הראשונה בהיקף נרחב. בבננות החוף זיהו לפני כמעט עשור את ענף הענבים בתור ענף שמשתלם להם להיכנס אליו. זה לקח להם את הכמעט עשור הזה, כי כבר הבנתם שגידול חקלאי זה לא בובות לבובו שאפשר לייבא בלחיצת כפתור, והנה עכשיו הם מוכנים להיכנס לשוק. הם עובדים עם חברות השבחה פרטיות אחרות, כמו בלומפרש ועוד, עם זנים אחרים שהם מקווים שיתנו פייט לכוכבים של ענבי טלי. גם לזנים שלהם יש שמות בלתי אפשריים כמו בלאק ספייר, או סוויט סלבריישן, ומותגים נוספים. גם אותם טעמתי. לדעתי בהכנה של הפרק הזה אכלתי יותר ענבים ממה שאכלתי כל חיי. אבל בסוף, עם כל הכבוד לטעימות, הגעתי לכרמים כדי לדבר ביזנס.

שאול אמסטרדמסקי: "אחת הסיבות שרציתי לבוא לפה, זה שאתם שחקן חדש שנכנס לשוק ואתם בעצם קוראים תיגר על המונופול של הענבים, על ענבי טלי, סליחה שאמרתי את השם המפורש. זה לא קמיקזי להיכנס לשוק שנשלט 50% ממנו על ידי שחקן אחד שכל הציבור כבר התרגל לאכול אותו?"

אבי קפון: "אני אענה לך. קודם כל כן, אתה צודק."

זה אבי קפון, סמנכ״ל השיווק של בננות החוף.

אבי קפון: "אם היינו מגדלים רק ענבים אין סיכוי. אין לנו ערך מוסף לקמעונאים, ולשוק בכלל לקלוט אותנו, יש המון חסמים במיוחד גוף חזק. הרעיון העסקי הוא שיש לנו פלטפורמה רחבה. בסופו של דבר אנחנו מנהלים יחסי גומלין עם לקוחות שקונים מאיתנו תוצרת חקלאית ענפה במרבית הקטגוריות המרכזיות וזה בעצם פותח את הדלת ואז אין חסם שכזה מבחינתי."

שאול אמסטרדמסקי: "מה זה אומר, אני מנסה להבין, שאתה מוכר לו המון המון בננות אז הוא ייקח ממך גם ענבים?"

אבי קפון: "בדיוק."

או במילים אחרות - ארגון בננות החוף הוא לא באמת שחקן חדש. הוא שחקן חדש בענבים. אבל הוא כבר שחקן מבוסס בבננות - כאמור, מגדל את רוב הבננות בישראל - אבל גם תירס, ואננס ופירות נוספים. רשתות השיווק, הירקנים, החנויות, הם כבר מכירים את בננות החוף. הם כבר קונים פירות מבננות החוף. יש להם מספר ספק. מערכת היחסים קיימת. ובבננות החוף בונים על זה, על כוח השוק הזה, בתור המנוף שלהם להיכנס גם לענף הענבים, למרות שהוא נשלט בידי ענבי טלי. צריך מונופול כדי להילחם במונופול, כן כן סליחה על חוסר הדיוק, הם לא באמת מונופולים, איך אומר הקרנף - אל תתבעו אותי.

שאול אמסטרדמסקי: "האם הכניסה שלכם לשוק הזה, שנשלט היום ברובו על ידי שחקן אחד, במחירים גבוהים, האם הכניסה שלכם תוריד מחירים או שתעשו מה שהמון חברות אחרות עושות שנכנסות לשוק עם שחקן גדול אחד, פשוט מתאימים מחירים?"

אבי קפון: "אני אגיד לך, באופן ודאי כן."

שאול אמסטרדמסקי: "כן מה?"

אבי קפון: "זה יוזיל את המחיר. מהסיבה הפשוטה כשתהיה תחרות, בהנחה שאנחנו נביא ענבים ראויים וטובים, לתת פייט, ברמת האיכות עזוב רגע מחיר, גם הקמעונאים גם השוק מאוד מצפה לעוד שחקן לתת עוד אפשרויות והתחרות תוביל אותנו גם לאיכות יותר טובה וגם לא תהיה ברירה יצטרכו להוריד מחירים כי כשיש יותר פרי, כמות יותר גבוהה, מן הסתם המחיר יירד."

שאול אמסטרדמסקי: "איך אני יודע שזה לא ייעצר בדרך של שרשרת הערך? איך אני יכול לדעת שזה יתגלגל אלי הצרכן?"

ערטל טובין: "אנחנו פשוט בעלי ניסיון מהרבה תחומים אחרים. ברגע שיש שחקן רציני נוסף, התחרות מייצרת הרבה דברים. לא פעם גם גיוון יותר טוב בטעמים שראינו, ולא פעם שירות יותר טוב ומטבע הדברים התחרות גם מורידה מחיר."

שאול אמסטרדמסקי: "זו תהיה השנה הראשונה בעצם שיהיה שחקן גדול נוסף ישראלי?"

אבי קפון: "בהיקפים כאלה כן כי מרבית אם לא כל הכרמים שלנו מניבים אז כן. ואני רק אומר אתה רואה כאן את השטחים העצומים. כשבוצרים ענב הוא צריך לצאת לשוק והוא צריך להימכר, כי אם הוא לא יימכר זה ייצור צוואר בקבוק, מה שעוד יותר יגדיל את הסטטיסטיקה להוזלת מחיר. אז אין לי ספק שהוזלת מחיר תהיה."

שאול אמסטרדמסקי: "מתי שיא העונה כדי שנוכל לבדוק את זה?"

אבי קפון: "יולי אוגוסט בדגש על אוגוסט."

את העבודה על הסיפור הזה של הענבים התחלתי קצת לפני שיא הקיץ. צילמתי את זה במקור בתור כתבה לטלוויזיה. שיא הקיץ כבר מזמן מאחורינו. ועכשיו חלף מספיק זמן כדי שנוכל לבדוק אם ההבטחה של בננות החוף לראות ירידות מחירים התקיימה או לא. אז… שלפו את התופים…. וקבלו את זה:

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, החל מתחילת הקיץ, בחודש יוני, אנחנו רואים ירידה עקבית במחיר הענבים בשוק. ירידה של כמעט 9.5 אחוזים ביוני, ואז ממש נפילה של 21 אחוזים ביולי, ועוד ירידה של 14 אחוזים באוגוסט. בוא נגיד את זה ככה, מחירי הענבים בהחלט ירדו השנה בשיא העונה - ירידה מצטברת של כמעט 40%. איך זה בהשוואה לשנים קודמות? טוב ששאלתם - כל קיץ אנחנו רואים ירידת מחירים לכיוון שיא העונה באוגוסט, כי יש לא מעט מגדלים קטנים שמביאים את הסחורה שלהם לשוק. ואחרי הקיץ, המחירים עולים, כי כמו שאמרנו בהתחלה, אחת החוזקות של ענבי טלי והזנים שלה היא שהם מסוגלים לשים ענבים על המדף גם מחוץ לשיא העונה, כשהם יחסית לבד שם, ולכן המחירים בהתאם.

השנה, בשיא העונה המחירים ירדו יותר מאשר ירידת המחירים בשנים האחרונות, לפני שהתחרות התחילה להתרומם.

אבל זה שיא העונה. מה קרה למחירים אחרי שיא העונה?

אז בשנים הקודמות מחיר הענבים טיפס אחרי סוף הקיץ ב-25% בממוצע. ככה זה כשאין מספיק תחרות על המדף. השנה המחירים עלו בספטמבר ב-13 אחוזים לעומת אוגוסט. שזה הרבה, אבל זה בערך חצי מהעלייה הממוצעת בשנים הקודמות. כלומר, גם השנה סוף הקיץ הביא איתו התייקרות במחירי הענבים, אבל התייקרות מתונה יותר. תסכימו איתי שזה לא רע בשביל התחלה, נכון?

אבל, מה זה מלמד אותנו על הטווח הארוך, אם בכלל? הפניתי את השאלה הזו לד״ר נועם רשף, אלוף הארץ בענבים, ממכון וולקני. הוא אמנם אגרונום ומשביח זנים, אבל הוא מכיר את השוק הזה היטב ואת מערכות היחסים המסחריות גם כן. והוא אמר שהתמונה מורכבת יותר, והכניסה של המותג ארבעונות של בננות החוף לענף הענבים, יש לה ניואנסים. כלומר שיהיה פה גם טוב, אבל גם פחות טוב.

ד״ר נועם רשף: "עד לפני שנתיים שהם נכנסו עם הפרי, זה היה ענבי טלי והרבה מאוד מגדלים קטנים."

שאול אמסטרדמסקי: "ועכשיו אתה אומר זה יילך לכיוון של שני שחקנים מאוד גדולים."

ד״ר נועם רשף: "כן שהמגדלים הקטנים בעצם הולכים ומאבדים… מאבדים את ה…"

שאול אמסטרדמסקי: "כי הם לא יכולים להתחרות במחיר כי אין להם יתרונות לגודל."

ד״ר נועם רשף: "כן כי המחיר יורד, בדיוק, וכמובן ההתמקחות שלהם עם הסיטונאים הולכת ונפגעת."

שאול אמסטרדמסקי: "אנחנו הצרכנים נרוויח או נפסיד?"

ד״ר נועם רשף: "אני חושב שאנחנו בזמן הקצר לפחות נרוויח."

שאול אמסטרדמסקי: "ובארוך?"

ד״ר נועם רשף: "בארוך? כמובן שבשוק שנשלט על ידי שני גופים בסך הכל, עלול להיות לא תחרותי אבל זה כבר כוחות השוק."

אתם האזנתם לחיות כיס, הפודקאסט הכלכלי של כאן. העורכת שלנו היא ליהיא צדוק, המפיקה היא נעם אמונה. עורך הסאונד הוא טל וניג. התחקירנית שלנו היא הודיה קלייטמן. במערכת חיות כיס תמצאו גם את צליל אברהם ואת אלון אמיצי.

אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.

תגיות |