: מגיש: אלון אמיצי, עורך: ניר גורלי, עריכת סאונד ומיקס: אסף רפפורט, סייע בעריכה: נועם ברלחיס
התמלול של הפרק
היי אתם על חיות כיס. אני אלון אמיצי ולפני חודש רכשתי מוצר בשוק השחור.
כמה זה עולה?
25 ליחידה
סבבה
כן אחי אבל אם אתה בא ומדבר איתי סדר גדול עכשיו קרטון וזה פחות מדבר אליך.
כמה זה קרטון?
600 שקל
מצאתי את הסוחר במסדרונות האפלוליים של הפייסבוק והטלגרם. קבעתי איתו מקום מפגש וביצענו את העסקה ברחוב.
מה הולך?
יש לך עודף 200?
וכל זה. בשביל ארטיק. קראנצ' פיסטוק. בחודש מאי נסטלה הוציאה גרסת פיסטוק לארטיקי הקראנצ' שלה במהדורה מוגבלת. לכאורה לא משהו שאמור לעורר כזאת סערה. אני נתקלתי בארטיק הזה לראשונה כשחבר שאל אותי עליו. ומאותו רגע כאילו הסכר נפרץ ומכל פינה רק שמעתי על אנשים שמדברים על זה ומחפשים את זה.
אז אמרתי יאללה נקפוץ למכולת רגע, בדוק יהיה להם.
יש לכם קראנצ' פיסטוק?
לא
לא? אוקיי מה המדיניות מתי זה מגיע אתה יודע?
הזמנו כבר פעמים ולא מגיעים.
לא מגיעים בכלל?
לא. לא משחררים את הזהב
אז השבוע בחיות כיס - אדם בעקבות שלגונו. סיפורו של הארטיק הויראלי הראשון.
והאם מדובר במזימה שיווקית, סיפור הצלחה אורגני או מימ שיצא משליטה?
הסיפור שלנו מתחיל ב-2020, איפשהו בין גלי הקורונה, במאפיה באשדוד בשם פנינה פאי.
אני פנינה פאי. פנינה קונפורטי. אמא ל-4 ילדים. סבתא ל-12 נכדים. עוד אחד בדרך. איזה כיף.
יום אחד פנינה המציאה קוראסון חדש - קוראסון פיסטוק. וכן אני יודע שאמורים להגיד קרואסון. אבל אנחנו בישראל אז אני הולך להגיד קוראסון. עמכם הסליחה.
פנינה פאי: פיסטוק הקוראסון זה במקרה. גילי זאת הבת שלי. גילי למשל לא רצתה את הקוראסון פיסטוק אבל החלטתי בכל זאת לעשות אותו. החלטתי בכל זאת. אחרי שהם טעמו הם התלהבו.
אבל לא רק פנינה והמשפחה שלה התלהבו, כמעט כל מי שטעם נפל בקסם של הקוראסון הפריך עם מילוי הפיסטוק העשיר.
קוראסון הפיסטוק של פנינה פאי נהיה הדיבור החם של קבוצת פייסבוק בשם "רעבים ברעבך", קבוצת חובבי אוכל המונה כמעט חצי מיליון חברים. הפופולריות של המאפה בקבוצה שמה את המאפיה האשדודית על המפה וקהל הלקוחות שלה התרחב מבעיקר אשדודים לאנשים מכל המדינה שבאו לטעום את הקרואסון המפורסם.
פנינה פאי: והיה לנו פה תורים ארוכים..
זה הציל לנו את הקורונה. ממש ככה. לא ידענו שאנחנו יכולות לעבוד ככה מהר וקשה.
אחד האנשים שעלו לרגל לפנינה פאי היה בחור בן 33 בשם אוהד ראוך.
אני גר בתל אביב עם בת הזוג שלי יוטבת ושבתאי הכלב הקורץ. אני קופירייטר, יוצר תוכן, איש סושיאל.
אוהד באותם ימים די חיפש את עצמו
עבדתי בחברה בתפקיד שיווק. הייתי מנהל לקוח. ומשהו קצת כיבה אותי. ומצאתי את עצמי קם קצת בבאסה. ואמרתי טוב הנה קורונה, כל העולם הזה השתנה, וזה הזמן לעשות איזשהו שינוי. לעשות סטופ. והחלטתי לעזוב את העבודה.
תמיד ידעתי שאני אוהב כתיבה וידעתי שאני אוהב את האופן הקרייאטיבי היצירתי יותר.
הבנתי סופסוף שאני חייב לייצר משהו. אני חייב לעבוד בקרייאטיב, ליצור משהו שהוא שלי.
אז אוהד החליט לנסות לפתוח עסק עצמאי. רק שהוא לא כל כך ידע מה העסק הזה יעשה. הוא ידע שהוא אוהב לכתוב וליצור, שהוא אוהב לחשוב על דרכים יצירתיות לקדם דברים ושהוא אוהב אוכל. אבל הוא עדיין לא ידע איך כל הדברים האלה מתחברים לכדי עסק.
זה כנראה לא יפתיע אתכם שבהעדר מוצר, מודל עסקי או לקוחות, אוהד היה חופשי ליצור את הלו"ז של עצמו. וזה נתן לו את החופש להחליט שהוא פתאום קם ונוסע לאשדוד כדי לטעום קרואסון שהוא שמע עליו הרבה בקבוצה בפייסבוק.
אבל כשאוהד סיים את הנסיעה הארוכה ונכנס למאפייה באשדוד - חשכו עיניו.
הגעתי לשם באיזה 11 ופשוט נגמרו קרואסוני הפיסטוק שכל כך רציתי לטעום. ולצערי התאכזבתי עד לרמת הבכי שם בקונדיטוריה.
אוהד חזר הביתה בידיים ריקות.
זה השפיע עליי קשות עד שחלמתי אפילו שאני בוכה כי נגמרו כל הקרואסוני פיסטוק בעולם ואז הגיע איזה גמד חמוד וליטף לי את הכתף והוציא לי את הבמבה פיסטוק הזו מהתיק שלו (רגע באמת חלמת את זה?) באמת חלמתי שנגמרו כל הקרואסוני פיסטוק בעולם. אני זוכר את האכזבה הזו בחלום. שפשוט שרטה אותי. קמתי מאוד מאוד מאוכזב.
קוראסון פיסטוק הוא אולי לא קיבל מפנינה פאי אבל כמה ימים אחר כך הוא הבין שהוא קיבל משהו אחר - השראה.
אז כל קוראסון פיסטוק של פנינה פאי שעלה בקבוצת רעבים ברעבך יצר סנסציה שאני לא הצלחתי להבין אותה. הבנתי שיש פה משהו… שמניע את הקבוצה לתת לייקים. וכאיש סושיאל וקופירייטר ומישהו שכותב ברשת. אני לא אשקר. אני אוהב לייקים. אני אוהב תגובות. אני אוהב שיתופים. אני חושב שכל קופי או סושיאל או וואטאבר שיגיד לך שהוא לא כזה הוא משקר.
אוהד הבין שהחלום שלו יכול להפוך לפוסט בקבוצת "רעבים ברעבך" שאולי קהילת הפודיז תאהב. הוא החליט להעלות עיצוב מפרי דמיונו של שקית במבה בטעם פיסטוק ולהוסיף לתמונה סיפור על החלום שהיה לו.
פשוט קפץ לי הרעיון הזה "בוא נכתוב על החלום הזה, נפתח את הפוטושופ, נעצב את הבמבה בטעם פיסטוק, כי ידעתי שיש דיבור איזשהו הייפ לא סביר סביב חומר הגלם הזה, שהתחיל להיות פופולרי מאוד בשנתיים שלוש האחרונות".
הפוסט הצליח והביא לאוהד את מה שהוא רצה - לייקים. ליתר דיוק שלושת אלפים לייקים. ועוד איזה 30 שיתופים והרבה הרבה תגובות. אוהד קיבל את כל תשומת הלב שקוראסון הפיסטוק של פנינה פאי קיבל, רק שהמוצר של אוהד היה דמיוני לגמרי. אז הוא החליט שהוא הולך לעשות את זה שוב, רק עם מוצר אחר, הפעם כריות פיסטוק.ואחר כך הוא העלה שוקו יטבתה בטעם פיסטוק. וככה אוהד הבין מה הייעוד שלו בחיים. סוכנות פרסום ייחודית, שמקדמת מוצרים ש..לא קיימים. בטעם פיסטוק.
בשום שלב לא ידעתי לאן זה יוביל. ופשוט זרמתי. קמתי בבוקר וראיתי שאני נהנה מלייצר לעצמי תוכן. וראיתי שיש איזשהי מעורבות רגשית של החברים בקהילה, ואמרתי "רגע עצור יש פה משהו". וקמתי בבוקר מוקדם. לא יאה למישהו שאין לו עבודה. וממש עשיתי לעצמי איזשהו סדר יום מאוד מסודר של מה אני עושה, מה אני מעלה, איזה מוצרים אני מעצב היום, איזה מוצר אני מעצב שבוע הבא ואיך אני כותב על זה. וממש ממש נהנתי מזה ולא היה אכפת לי שבשלב הזה לא הרווחתי מזה כסף.
אוהד הקים קהילה משל עצמו "אוהבים פה פיסטוק" ופתח דף אינסטגרם בשם "המגפה הירוקה". הוא אפילו מיתג את עצמו מחדש.
מכירים אותי כאיש הפיסטוק, הענק הירוק
הענק הירוק זה כינוי די קולע. אוהד הוא 1.95 ובכל פעם שנפגשנו היה לו לפחות פריט לבוש ירוק אחד וממתק פיסטוק לנשנש. במהלך הפגישות שלנו הוא שלף עוגיות פיסטוק, גלידת פיסטוק, דונאט פיסטוק, חטיפי שוקולד פיסטוק ובקיצור אתם מבינים לבנאדם יש קטע.
בשלב הזה של כבר אחרי סדרה די גדולה וארוכה של מוצרים שהעלתי לרשת אנשים כבר התחילו להתעצבן כי הם האמינו לזה שזה קיים. וקיבלתי, אני לא צוחק, קיבלתי קללות בפרטי בפייסבוק ובאינסטגרם.
אוהד לא בכוונה יצר למוצרים המפוברקים שלו - ביקוש אמיתי.
וזה הגיע עד לסיפור של מישהי בהריון ששלחה את הבעל שלה לחפש מוצר, לא זוכר מה זה היה. והוא הלך וחיפש ושאל ושאל והמוכרים הסתכלו אליו כאילו הוא איזה משוגע כי הם לא ידעו ולא הבינו על מה הוא מדבר. והוא חזר הביתה ופשוט כשהוא הבין שזה פייק וזה לא באמת קיים אז הוא שלח לי צרור קללות.
התגובות, גם החיוביות וגם השליליות, דרבנו את אוהד להמשיך. וככה ביולי 2021 עלה בקבוצת רעבים ברעבך מוצר מפוברק נוסף.
התור של הקראנצ' פיסטוק הגיע ביולי האחרון. מה זה התור? התור זה היה הבא ברשימת ההטרלות שאני מעלה לרשת עלה בקבוצת רעבים ברעבך.
הפוסט של ארטיק הקראנצ' הדמיוני של אוהד היה מאוד מאוד ויראלי.
הוא היה כל כך ויראלי שהוא הגיע גם למחלקת השיווק בנסטלה, החברה שמייצרת את הקראנצ'.
הפוסט הזה צבר אלפי תגובות ולייקים, רובן המוחלט בחיפוש אחרי המוצר הזה ותהיה איפה הוא נמצא ואם אין אותו בשוק למה לא מייצרים אותו עדיין?
זאת לאה ריינר, סמנכ"לית השיווק של גלידות נסטלה.
והבנו שיש לנו פה משהו. שיש פה קהילה של צרכנים שפשוט במילים הכי פשוטות מבקשת מאיתנו לפתח את המוצר הזה.
ראוך: לאה ריינר, אחרי כמה ימים, הייתה אצלי בבית. עם מארז מפנק מאוד של גלידות קראנצ', לא של פיסטוק כמובן. ועם עוד מכתב קטן שבעצם אומר "תודה רבה אוהד, הרעיון מקסים וזה… אבל לא נראה לי שזה קל כל כך לביצוע. אבל תן לנו לישון על זה".
אוהד לא הסתפק רק ב"תן לנו לישון על זה". הוא רצה לדעת מה צריך לעשות כדי להפוך את זה למציאות.
שאלתי אותה מה הסיכוי והיא אמרה לי "צריך להתחייב לאיזה מיליון יחידות, אתה יכול?", וכמובן כשכתבתי את זה בפוסט השני שהעלתי, שאנחנו צריכים להתחייב למיליון יחידות, אז כמובן שהתגובות לא איחרו לבוא ואנשים פשוט אמרו "אני רק אני קונה 200 ואם כל הקבוצה פה תקנה אפילו 3 4 5 יחידות אנחנו בכיף מגיעים למיליון". הפוסט הזה הגיע לאלפי חשיפות. ואחר כך שלחתי ללאה הודעה שזה באמת נראה כאילו זה הולך להיות מהלך שיווקי הכי טוב שקרה פה, וכנראה שצריך ללכת על זה.
וחצי שנה אחרי שאוהד שלח את ההודעה הזאת, הוא קיבל טלפון מלאה.
ראוך: והיא אמרה "דגדגת לנו עקצצת לנו אנחנו חושבים כן לעשות איזשהי מהדורה מוגבלת של קראנצ' פיסטוק. מה דעתך לעשות איתנו את השתפ הזה? מה דעתך להיות מעורב באופן מלא בכל התהליך?". קפצתי בטירוף והסתכלתי לשמיים וצעקתי יש כאילו תקעתי גול או שלשה בדקה האחרונה במשחק אליפות.
כמובן ששמחתי ואמרתי כן
כששמעתי על התופעה המוזרה הזאת של הארטיק שכולם מחפשים, דבר ראשון חשבתי שנסטלה הינדסו כאן ביקוש. שהם ייצרו מהדורה מוגבלת כדי שיהיה חוסר וזה ידחוף את כל מי שכן רואה ארטיק כזה לקנות אותו מיד כי מי יודע אם תהיה פעם הבאה.
ריינר: הייתי רוצה להתהדר בחוכמה הגדולה של המהדורה המוגבלת הזאת תייצר ביקוש עצום אל מול אההה חוסר ושתיכננו את זה. אבל.. אבל לא היינו חכמים עד כדי כך. אם היינו יודעים שיהיה לה ביקוש כל כך רב יכול להיות שהיינו מייצרים יותר מההתחלה.
אז למה מהדורה מוגבלת? מבחינת נסטלה טעם פיסטוק נחשב קצת הימור. סיבה אחת היא שפיסטוק נחשב טעם שהוא… לא לילדים. וקראנצ' ממתגת את עצמה כמותג "צעיר".
פרסומת של קראנצ' עם מרגי
והסיבה השנייה ואולי העיקרית היא שפיסטוק זה פשוט יקר. למה הוא כל כך יקר?
אני אגיד לך למה פיסטוק יותר יקר מאשר הרבה פירות אחרים. קודם כל קשה מאוד לגדל אותו.
זה פרופ' אייל קמחי, מנהל המחלקה לכלכלת סביבה וניהול בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית וסגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי חברתי.
פרופ' קמחי: גדלים אותו רק בתנאי מזג אוויר וקרקע מאוד מיוחדים, שמתאימים למדבריות של מערב אסיה כמו סוריה, טורקיה, איראן אפגניסטאן. האמריקאים הצליחו לביית אותו והיום הם שולטים בשוק העולמי.
הפיסטוק נותן פרי כל שנתיים בלבד וגם כל עץ שני נותן פרי כי יש עץ זכר ועץ נקבה.
כדי להפרות אותו צריך רוח מתאימה. וגם זה מגביל מאוד את הגידול שלו.
ובסך הכל הייבול שלו הוא נמוך יחסית לאגוזים אחרים. אם כל עץ אגוז נותן פרי אחרי יותר מ-5 שנים. גם הפיסטוק רק אחרי 5 שנים מתחיל לתת פרי ורק אחרי 12 שנה הוא מגיע לשיא שלו, שזה משהו כמו 10-15 קילו לעץ. הרבה פחות מאשר אגוז אחרים שנותנים מאות קילוגרמים לעץ.
ובגלל שפיסטוק כל כך יקר מוצרים רבים שטוענים שהם מוצרי פיסטוק הם לא באמת כאלה
ראוך: יש המון המון מקומות, שכדי לחסוך בעלויות כי פיסטוק זה מאוד מאוד יקר לוקחות בוטנים לוקחות שקדים עם צבע מאכל וטיפה פיסטוקים, טיפה, ומפזרים למעלה. וזה נראה מאוד ירוק מאוד סקסי מאוד יפה, אבל אין שם באמת פיסטוק. זה לא פיסטוק אמיתי. זה לא פיסטוק טהור. הדברים האלה פשוט מעצבנים אותי.
אלון: אתה שובר לי את הלב, גילית לי פה משהו נוראי
כן. בגלידוניות פיסטוק אין באמת פיסטוק. יש את הדנונה פרו שגם כתוב מאחורה לא מכיל פיסטוק. מקדימה "דנונה יוגורט בטעם פיסטוק" ומאחורה כתוב "לא מכיל פיסטוק".
ואוהד התעקש שהמוצר שנסטלה מפתחים כן יכיל פיסטוק
ראוך: היה חשוב לי להבהיר לנסטלה שבשום פנים ואופן לא יהיה פה מצב של שימוש בחומרי טעם וריח ללא שימוש במחית פיסטוק אמיתית.
העניין הוא שלנסטלה זו היתה דרישה בעייתית
ריינר: לחברה כחברה כלכלית עסקית זה מוצר פחות רווחי. עלות חומרי הגלם של הפיסטוק אל מול שוקולד נוגט וכו, הטעמים שיש לנו בסדרה, הם כ-25% יותר. התמחור לקמעונאים הוא זהה לכל הסדרה.
כלומר ארטיק פיסטוק וארטיק נוגט יעלה לכם בסופר אותו דבר רק שאת הפיסטוק יותר יקר לייצר.
ובגלל זה נסטלה החליטו שהם ימכרו ארטיק פיסטוק עם פיסטוק אמיתי - רק במהדורה מוגבלת.
וככה נולד החוסר. עכשיו בואו נראה איך נולד הביקוש.
בניגוד למה שאולי מצופה מהשקה של מוצר, נסטלה לא קידמו את הטעם החדש שלהם עם פרסומות בטלוויזיה או שלטי חוצות. הם פרסמו רק פוסט אחד איפה שהכל התחיל, בקבוצת רעבים ברעבך, וקידמו את הפוסט הזה בפייסבוק. עלות הקמפיין הייתה 23 אלף שקל, המחיר של קידום הפוסט. שזה באמת פירורים במונחי תקציבי פרסום של חברות בסדר הגודל הזה. בגלל שהיה מדובר בסוף בתגובה לאיזשהי הטרלה, איזה מימ. ומה שהיה אמור להיות צעד שיווקי חמוד הפך ל… ובכן הפך לזה:
מיקס סרטוני טיקטוק
ריינר: כל החודשיים האלה מרגישים לי כמו יום אחד ארוך.
זה התפוצץ נורא מהר. תוך כמה ימים כבר אנחנו מזהים התלהבות ברשת. בפייסבוק. ואז במקום הטבעי שלו, ששם זה נולד. ואז זה חוצה את האינסטגרם ואז זה פשוט מתפוצץ בטיקטוק. למהלך הזה יש 60 מיליון חשיפות צפיות אורגניות. אני אומרת למהלך אבל זה אפילו לא קמפיין. זאת אומרת כל החשיפות האורגניות ה-60 מיליון ומעלה זה צפיות לתכנים אורגניים שהקהל העלה.
ראוך: זה נחטף ונעלם תוך אפילו פחות מעשרה ימים. התחלתי לקבל עשרות הודעות לאינסטגרם לפייסבוק. פה הבנתי שיש איזשהו מחסור כי אנשים אומרים שהם לא מוצאים. אנשים אומרים שנגמר. אנשים מחפשים בלפחות 3 4 5 מכולות סופרים פיצוציות ליד הבית במקררים ורואים שאין. עד שאנשים אמרו לי שאין דבר כזה באמת. זה סתם אשליה. זה סתם הייפ שיווקי. לא קיים קראנצ' פיסטוק. אין דבר כזה.
ההתלהבות הייתה מטורפת באמת לא היה ניתן למצוא את הארטיק הזה. כשאני שמעתי עליו נכנסתי לקבוצת קראנצ' פיסטוק כיוונים בטלגרם של אנשים שמדווחים באיזה מכולת הם זיהו שיש. אבל עד שאתה מגיע כבר נגמר. בעלי מכולות שדיברתי איתם אמרו לי שלא משחררים את הזהב הירוק. הם רוצים להזמין עוד אבל הם לא יכולים.
ריינר: הוא יכול לבקש. לא בטוח שהוא יוכל לקבל כי לא בטוח שיהיה. אבל עקרונית לבעל מכולת יש מנדט לבקש את מה שהוא רוצה למכור כן.
הייתה איזשהי תחרות אנשים שאמרו אני אשלם לכם יותר על הקראנצ'?
אין כזה דבר. (אין?) ממש אין כזה דבר. הוא יכול לרצות לשלם יותר. אף אחד מהחברה לא יקבל יותר. אנחנו מוכרים את המוצר קראנצ' פיסטוק במחיר של שאר הסדרה ואין משחקים אצלנו.
אתם מנסים לעשות חלוקה הוגנת הוא יקבל ככה והוא יקבל ככה זה סוג של סוציאליזם קראנצ'י איך זה עובד?
אין סוציאליזם קראנצ'י. לקוח לא יכול לבוא ולבקש את כל ה-500 אלף יחידות. אז יש עבודה של אנשי מכירות בשביל לספק את כל הלקוחות ובפריסה ארצית. בסוף אנחנו צריכים גם לשרת את הצרכנים וזה עובר דרך הלקוחות. אנחנו כן רוצים שמוצר מאוד מבוקש יימצא בכל האזורים בארץ בכמות הגיונית. אז יש עבודה של אנשי המכירות שלנו בפיזור הסחורה מה שנקרא.
הביקוש המוגבר גרם לנסטלה להאיץ את הייצור של הארטיקים. אבל גם הארטיקים החדשים שהגיעו לשוק נחטפו מהר מאוד. ונסטלה לא התכוונו להפוך את המוצר הזה לקבוע בסדרה שלהם, מה שהיה הופך אותו להרבה יותר זמין. זה גם יותר יקר להם והם גם די נהנו מהביקוש המוגבר. המכירות של כל ארטיקי הקראנצ', גם אלו הרגילים היותר קלים למציאה, עלו ביותר מ-50 אחוז בתקופה הזו.
וככה נוצרה אחת התופעות הביזאריות בכלכלה הישראלית. שוק שחור של ארטיקים.
ריינר: לא חשבנו או דמיינו שזה יגיע למצב כזה. בסוף זו גלידה. אנחנו מנסים לעשות משהו שמח וחיובי וכיפי וטעים אין צורך להגיע למחוזות כאלה.
בקבוצות בטלגרם ובפייסבוק אנשים פרטיים, לרוב אנשים צעירים בין גילאי 16 ל-22, מוכרים ארטיקים במחיר גבוה מהמחיר בחנות. הזולים מביניהם עולים עשרים וחמישה שקלים. אבל יש כאלה שמבקשים אפילו 100 שקל ליחידה. כמובן שיעשו לכם מחיר אם תזמינו קרטון. מאיפה הם משיגים קרטונים, עוד לא כל כך הצלחתי להבין בעצמי. לצערי אף סוחר לא הסכים להתראיין לפרק הזה, אולי מחשש לפרטיות. למרות שהם מפרסמים את עצמם עם שם מלא וטלפון, אבל אם הם היו מסכימים הייתי שמח לדעת כמה ארטיקים הם הצליחו למכור במחירים האלה.
ראוך: אני אישית מנסה להילחם בשוק שחור הזה בכל המסחרה הזו.
לאוהד יש מדיניות מאוד ברורה בקבוצת "אוהבים פה פיסטוק" אותה הוא מנהל. מי שמפרסם שם שהוא מוכר קראנצ' פיסטוק במחירים מופקעים, נגיד 25 שקל ומעלה, עף מהקבוצה.
עקצתי אותם אתמול בסטורי שלי במגפה הירוקה. קראתי להם המיליונרים החדשים לשנת 2022. יזמי העל של השנה. כאלה שלוקחים ארטיק וחושבים שהם הולכים לקנות עכשיו בית בסביון כי הם מכרו אותו בפי 3 או 4 מהמחיר. ואם מישהו מקשיב לי פה אני אשמח שלא תשתפו פעולה עם הדבר הזה.
למרות ההסתייגות של אוהד הלכתי וקניתי בעצמי קראנצ' פיסטוק בשוק השחור. הצדקתי לעצמי את זה שאני מוציא 25 שקל על ארטיק בכך שזה בשביל הפרק, מה לא עושים בשביל עיתונות חוקרת. אבל האמת היא שרק כשמצאתי את עצמי מחכה ברחוב באמצע הלילה לאיזה ילד שיביא לי ארטיק מהפריזר שלו במחיר מופקע, נפל לי האסימון מה הסיפור הזה מזכיר לי. ונזכרתי בפרק של ריק ומורטי מ-2017.
אינסרט ריק ומורטי ס'צואן
בפרק "ריקשאנק רידמפשן" של הסדרה המצוירת "ריק ומורטי" אחת הדמויות המרכזיות מכריזה שמטרת חייה היא להחזיר את רוטב הסצ'ואן של מקדונלדס. לפני 20 שנה מקדונלדס הוציאו מהדורה מוגבלת של הרוטב הזה והכותבים סתם זרקו את זה בפרק כי הם חשבו שזה יהיה מצחיק. האינטרנט אימץ את הבדיחה והפך אותו למם ויראלי. מקדונלדס - כמו נסטלה - ראו את התגובות והחליטו שזה יהיה מהלך שיווקי חכם להחזיר את רוטב הסצ'ואן ליום אחד בלבד.
מה שקרה שם זה קראנצ' פיסטוק על סטרואידים.
כמויות אדירות של אנשים הסתערו על סניפי מקדונלדס ורובם חזרו בידיים ריקות. מקדונלדס לא עמדו בביקוש המטורף של המעריצים וזה יצר תסכול עצום. זה היה אסון תדמיתי כל כך גדול עד כדי כך שגם מקדונלדס וגם יוצרי הסדרה היו צריכים להתנצל.
אז האם כל זה קרה בגלל שרוטב הסצ'ואן כל כך טעים? האם מה שקורה כאן זה כי קראנצ' פיסטוק הוא באמת באמת חוויה עילאית? גם אם שניהם בסופו של דבר די סבבה די טעימים מה שיש כאן הוא משהו אחר. תופעה חברתית. רצון להיות חלק ממשהו גדול יותר.
אחד הדברים שאנחנו רואים כתוצאה מהכניסה המסיבית של הרשתות החברתיות וכתוצאה מזה שבני נוער מבלים שם יותר ויותר זה שסמלי סטטוס השתנו.
זאת ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי.
מרגלית: השתנו במובן הזה שאם פעם סמל סטטוס היה זה שיש לי את המותגים של לוויס או לי, וזה שאני יוצא פעמיים בשנה לבתי מלון ולחו"ל. אז היום מספיק לנו להצטלם עם הסממנים האלה. אז אחד הדברים שאנחנו רואים זה שאנשים מצטלמים עם כרטיס טיסה. זאת אומרת שבנאדם לא צריך לטוס הוא צריך להצטלם עם. כשאנחנו רוכשים ארטיק ב-100 שקלים. שאנחנו לא רוכשים ארטיק, אנחנו רוכשים חוויה. אנחנו רוכשים את כל מה שהחוויה הזאת משדרת. שאנחנו טרנדיים, שאנחנו אין, שאנחנו יודעים עם איזה מוצר אנחנו מצטלמים.
וחוויה לא מתרחשת בעולם הפיזי. היא מתרחשת בעולם המנטלי. ולכן לא ניתם לשים תווית של ערך מאוד ברור, תווית כלכלית או ערך כספי, לחוויות.
במילים אחרות אנשים משלמים 50 שקלים לא כי בא להם ארטיק. הם משלמים עבור סטורי, סרטון לטיקטוק, משהו שיחלוק עם כולם שגם הם מבינים את הבדיחה, שהם מעודכנים, ואז על זה הם יגרפו לייקים. יש לזה ערך להרבה אנשים. איך אוהד אומר "שקרן מי שאומר שהוא לא אוהב לייקים".
ראוך: אנחנו אנשים שחיים על טרנדים. אנשים שאוהבים להיות בתוך שיח שכולם מעורים בו כולם מדברים עליו כולם נהנים ממנו.
ואולי הקללה של משהו שהוא אורגני, שהוא סוג של בדיחה שכולם רוצים להראות שהם חלק ממנה, או טרנד שכולם רוצים להראות שהם מכירים, היא שזה בדיוק זה. אורגני. וקשה לשחזר את זה.
ריינר: אני חושבת שכולם פה בהנהלה וגם בגלובל מבינים שזו הצלחה שהיא… חריגה. דמיונית אפילו. ואין ציפיות להביא את הדבר הבא בצורה כל כך חזקה. אני חושבת שזו פשוט תופעה באמת חד פעמית. כולנו מבינים שזה once in a lifetime מה שנקרא.
אז מה הלאה? ובכן נסטלה הודיעו שהם הולכים להוציא עוד נאגלת ייצור אחת של קראנצ' פיסטוק, מעבר למתוכנן. לדבריהם כדי שכולם יוכלו "למצות את החוויה".
האם יכול להיות שברגע שאחרון אזרחי המדינה יטעם את הארטיק הזה המימ יגווע וזה כבר יהפוך למשהו ישן ולא מעניין? יכול להיות. אנחנו עוד נחיה ונראה.
ומה לגבי "העסק" של אוהד? זה שמקדם מוצרים שלא קיימים? בטעם פיסטוק.
ראוך: אני לגמרי מתפרנס מזה. וזהו זה בעצם העיסוק שלי ביומיום.
אוהד הרוויח לא רע מכל המהלך הזה. כמה בדיוק הוא לא הסכים להגיד בגלל שהוא חתום על חוזה סודיות מול נסטלה. היום הוא מחלק את זמנו בין עבודות פרילנס לבין העסק שהוא התשוקה שלו. הוא מוכר חבילות של מוצרי פיסטוק ומשתף פעולה עם מסעדות שרוצות לעשות "מהדורות מוגבלות" משלהן למנות פיסטוק, כמו המבורגר עם רוטב פסטו פיסטוק ובגדול הוא עדיין חי ונושם פיסטוק.
אני לא יודע לאן זה יוביל. אני לא יודע לאן זה ייקח אותי. אבל מה שאני כן יודע שאני קם בבוקר עם רצון, חיוך וכיף אדיר לעשות עוד דברים בתחום הזה.
ולסיום לשאלה שבטח העסיקה אתכם מתחילת הפרק. איך היה הארטיק?
אז קודם כל נגיד שאתם ואתן האזנתם לחיות כיס. ערך את הפרק ניר גורלי, עריכת סאונד ומיקס אסף רפפורט. סייע בעריכה נעם ברלחיס. תודה רבה לאייל דאומה שהביא את הנושא החשוב הזה לתשומת ליבי. בצוות התכנית צליל אברהם, שאול אמסטרדמסקי. את כל הפרקים של חיות כיס אפשר לשמוע בכל יישומוני ההסכתים וביישומון כאן..
ועכשיו: מבחן טעימות.
צליל: אנחנו אוכלים עכשיו ארטיק ששווה 50 שקל
שאול: אמיתי זה שווה 50 שקל?
אלון: 25 קיבלתי הנחה בשוק השחור. טוב זה מקליט?
שלום שאול אמסטרדמסקי (שלום)
שלום צליל אברהם (שלום)
אנחנו עכשיו עומדים מול הארטיק שקניתי בשוק השחור ואנחנו הולכים בלייב לטעום אותו ולהגיד מה דעתנו - האם ההייפ מוצדק או לא?
שאול: תשמע אני מאוד אוהב פיסטוק אבל אני רוצה להגיד לך שהפעם האחרונה שאכלתי כזה.. שלגון זה היה מאוד מזמן. אני ממש מקריב פה מגופי לטובת הפרק הזה שתדע לך.
0325 צליל: טוב זה טעים.
שאול: יש פה איזה נימה של פיסטוק.
צליל: תשמע זה אחלה ארטיק, אם זה היה בסופר זה היה סבבה.
שאול: כן לא הייתי משלם על זה 50 שקל.
אמיצי: אני ממש רציתי להגיד שההייפ מוגזם אבל זה טעים כי זה מאוד פיסטוקי.
צליל: ההייפ מוגזם כי זה ארטיק אבל זה ארטיק מאוד טעים.
שאול: נגסתי במקל.
*צחוק*
