cat26371_img43506869.jpg
שאטרסטוק | עיבוד: אור בן אסולי

פרק 230: המבצר של פוטין

במשך שמונה שנים הכין פוטין את הכלכלה הרוסית למלחמה נגד מערב. האם היא תחזיק מעמד?
  • 28 דקות
חיות כיס
פרק 230: המבצר של פוטין

: מגישים: צליל אברהם, שאול אמסטרדמסקי ואלון אמיצי, עורכת: נעה בן הגיא, עריכת סאונד ומיקס: אסף רפפורט, סייעה בעריכה: רחל רפאלי, גרפיקה: אור בן אסולי

התמלול של הפרק:

צליל: הי אתם על חיות כיס, אני צליל אברהם

אני אלון אמיצי

ואני שאול אמסטרדמסקי

צליל: הנה משפט שלא חשבנו שנגיד אף פעם: ביום חמישי האחרון התחילה מלחמה. מלחמה ממש. 

אינסרט מהחדשות:

את מה שפעם היה קשה לדמיין, היום אפשר לראות בשידור חי. 

צליל: אחרי שבועות של הזזת כוחות, של אזהרות מצד ארה״ב, של הבטחות של פוטין שלא תהיה שום מלחמה, של המון המון דיסנאינפורמציה מכל הצדדים, כוחות צבאיים של רוסיה פלשו לאוקראינה. מנהיגים מתכוננים למלחמות כאלה. וחלק מההכנות האלה הן הכנות כלכליות, וחלק מהמלחמה הזו הוא מלחמה כלכלית. מלחמה על שליטה במשאבי טבע, מלחמה באמצעים כלכליים בניסיון לעצור את הצד התוקף.

אמיצי: אז השבוע בחיות כיס, ננסה לעשות סדר במלחמה הזו. לקלף את שכבות הלאומנות והכוחנות והאלימות, ולהאיר על החלקים הכלכליים של הסיפור הזה. 

צליל: נספר את הסיפור על איך הגענו לכאן, איזה הכנות כלכליות ביצע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לפני שהתחיל במלחמה הזו, אילו כלי נשק כלכליים מדינות המערב מנסות להפעיל כעת בשביל להדוף את רוסיה ולהימנע ממלחמת עולם שלישית, ומה יכולות להיות ההשלכות הכלכליות של המלחמה הזו, גם על העולם כולו, וגם עלינו כאן בישראל.


איך הגענו לכאן - צליל

 

כמו כל סיפור, גם כדי לספר את הסיפור הזה צריך לחזור אחורה. לא נחזור ל-1917 וגם לא למאה ה-19, אבל אתם מוזמנים לקפוץ איתי לרגע למאה ה-20, לשנת 1991, להתפרקות ברית המועצות. ובמסע הזה ינחה אותנו ד"ר תומר פדלון.

 

תומר פדלון, ד"ר למדע המדינה ויחב"ל באונרסיטת תל אביב, ועמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי, inss, 

 

אחרי התפרקות ברית המועצות, המדינות שהיו חלק ממנה, כמו אסטוניה, לטביה וליטא, וגם אוקראינה, חתכו מהר מאוד מערבה.

 

ד"ר פדלון:

שנות ה-90 העליזות, ישב בקרמלין בוריס ילצין, בעצם אנחנו מדברים על נשיא שהסכים עם רוב הדברים שהבית הלבן קבע ולא היתה לו בעיה עם המדינות החדשות שהוקמו, היתה הרבה אופטימיות באוויר,

בטח באוקראינה. 

 

זה הזמן לשים winds of change ברקע.

 

רוסיה של ילצין היתה בסדר עם זה. וגם רוסיה של פוטין בתחילת שנות ה-2000 - לא עשתה בעיות יותר מדי כי היא היתה עסוקה בענייני פנים. אבל התנועה מערבה ספציפית של אוקראינה היתה בעיה קשה לרוסיה. לאוקראינה יש קשר קרוב מאוד עם רוסיה, והיא מדינה גדולה ועשירה במחצבים, שרוסיה מאוד לא רוצה לאבד את השפעתה בה. 

מאז 1991 אוקראינה נקרעת בין מזרח למערב. בין כוחות פרו רוסים לבין אלה שרוצים להיות חלק מאירופה.

 

ד"ר פדלון:

עכשיו בוא נגיד ככה רוב החבר'ה שנולדו באוקראינה במאה ה-21 נטו כלפי המערב, לא כלפי רוסיה, לא כלפי המזרח. אנחנו רואים, בשנים האחרונות כיצד רוסיה הולכת ומאבדת את השפעתה באוקראינה, כתוצאה מכך שפלגים פרו מערביים באוקראינה הולכים ותופסים עמדות יותר קדמיות בשלטון של אוקראינה.

 

למאבק הזה בין מזרח ומערב בתוך אוקראינה היו שני שיאים שגם מי שלא עוסק בנושא הזה ביום יום אולי זוכר - אחד היה המהפכה הכתומה ב-2004, כשמיליוני אוקראינים יצאו לרחובות כדי להבריח את הנשיא ינוקוביץ' שגנב את הבחירות לנשיא הפרו מערבי יושצ'נקו, שגם הורעל בסיבוב הזה. הפעם השניה שבה מתחלף השלטון היא ב-2013. לאחר שנים של שלטון שנשלט למעשה על ידי הקרמלין -

 

העם האוקראיני מצליח ב-2013-2014 פעם נוספת להחליף את השלטון במדינאים פרו מערביים. אבל, הפעם זה לא 2004. 2014 רוסיה כבר חזקה הרבה יותר, פוטין מצליח לבצר את שלטונו בקדנציה הראשונה. הוא פועל בצורה אגרסיבית יותר מבעבר.

 

בפברואר 2014, לפני שמונה שנים, כוחות צבאיים רוסיים פלשו לחצי האי קרים בים השחור, ורוסיה סיפחה אליה את קרים, בניגוד לדעת הקהילה הבינלאומית. לסיפוח הזה של קרים על ידי רוסיה המערב מגיב בסנקציות כלכליות.

 

עכשיו הסנקציות שמוטלות ב-2014 הן סנקציות שהאמריקאים והאירופים ניסו לכוון, ולטרגט נקודתית את מי שמעורב בשלטון, מי שמקורב לשלטון, ולא לפגוע ברוסיה בכללותה כמדינה. זה מה שנקרא סנקציות חכמות. 

 

סנקציות חכמות הן סנקציות שבנויות כך שהן יפגעו בעיקר באליטה של המדינה, ולא באזרח הקטן.

 

יש פה כמה שלבים של סנקציות ויש פה אסקלציה לאורך 2014, מתחיל במרץ עם סנקציות יותר ממוקדות, ומאוחר יותר סנקציות גם על יבוא ויצוא מרוסיה.

 

הסנקציות הממוקדות כללו הגבלות על חופש תנועה, והקפאת נכסים של מקורבים לממשל, כדי להפעיל לחץ לשינוי מדיניות. בהמשך 2014 הוטלו סנקציות נוספות שבאו לפגוע במערכת הבנקאות ובמימון למשק האנרגיה הרוסי. תוצאות הסנקציות היו קודם כל ירידה בערך של הרובל, בריחת הון מרוסיה, וירידת התוצר של רוסיה - אבל לא ברור עד כמה מהירידה היה בגלל הסנקציות, כיוון שמחירי הנפט ירדו מאוד באותם שנים. גם בבורסה במוסקבה היו ירידות בעקבות הסנקציות.

 

אבל, רוסיה חיה עם זה.

זה לא סנקציות בסדר גודל שאנחנו רואים היום ובטח לא כאלה שמתוכננות לרוסיה, והסנקציות האלו גורמות לרוסיה לחשוב איך להימנע בפעם הבאה שיהיה תרחיש דומה בעתיד. מה הכוונה? פוטין ורוסיה מנסים להבין איך אפשר בפעם הבאה או בסבב הבא, כנראה הוא יודע במוחו שיהיה, להימנע מסנקציות כלכליות שפוגעות בכלכלת רוסיה.

 

בשמונה השנים שעברו מאז, פוטין עשה חמישה צעדים שהמטרה שלהם היא לבנות את כלכלת רוסיה כמבצר חסין לסנקציות בינלאומיות. ואלה על פי תומר פדלון, אבני היסוד של כלכלת המבצר.

 

האבן הראשונה - הקטנת החוב של רוסיה.

 

כלומר, שהשוק הרוסי פחות יהיה תלוי בהלוואות מבחוץ. אם בוחנים מה קרה מ-2014 עד היום, עד 2022, החוב החיצוני של רוסיה קטן מ-700 מיליארד דולר, לפחות מ-500 מיליארד דולר.

 

האבן השניה - רוסיה צוברת יותר ויותר מטבע חוץ, גם דולרים וגם אירו, כדי להתמודד עם מצב שבו יהיו סנקציות והשער של הרובל יצנח, כמו ב-2014.

הרוסים הם למדנים גדולים, הם רואים שזה בעולם משהו שחוזר על עצמו פעם אחר פעם, כאשר מטילים סנקציות יש פיחות במטבע, המטבע מאבד משוויו, ולכן מגדילים את יתרות המט"ח לסדר גודל של 40% תוצר, לא ידוע בוודאות כמה יש שם, מוערך שכ-650 מיליארד דולר,

מה שעושים עם היתרות מט"ח זה ניסיון של רוסיה להשתמש בהן בעת צרה. במידה ויש פיחות משמעותי ברובל, ראינו את זה רק ביום חמישי כשהבנק המרכזי הרוסי ביום הפלישה עם הפיחות המשמעותי שהיה ברובל שאיבד למעלה מ-10 אחוז משוויו, הבנק המרכזי הרוסי הודה שהוא התערב בשוק המט"ח, מכר וקנה רובלים

29:01 

עם דולרים.

 

האבן השלישית - חיזוק החקלאות המקומית, כדי שרוסיה תהיה פחות תלויה ביבוא כדי לאכול.

רוסיה הופכת לאימפריה חקלאית. עברו שם תהליכי ייעול, השקעות ממשלתיות בחקלאות, אגב, זה אולי המגזר היחיד בשנים האחרונות שמשגשג והצליח למעלה מהמצופה, ברוסיה, פרט כמובן לנפט וגז שתמיד מדברים עליהם. בשאר הסקטורים רוסיה סובלת מסטגנציה.

 

האבן הרביעית היא השקעה ביחסים עם סין -

התפיסה הרוסית שהאויב, שיטיל עליי סנקציות הוא המערב, האיחוד האירופי וארה"ב, וכתוצאה מכך להיפתח לשווקים חדשים הרבה יותר. סין כסוג של תחליף, אלטרנטיבה לסחורות הרוסיות, ובטח לייבא מהם סחורות, 

אנחנו רואים חד משמעית ב-8 שנים שעברו מקרים עלייה בסחר עם סין, גם בייבוא וגם בייצוא, ומין העבר השני אנחנו רואים כיצד הייבוא ממדינות האיחוד האירופי ירד מסדר גודל של 175 מיליארד אירו ב-2014 ל-120 מיליארד אירו לפני הקורונה.

 

והאבן החמישית - ייצוא גז ונפט לאירופה.

 

המערכת יחסים, שפוטין הצליח ליצור פה היא מערכת יחסים מעניינת מאוד כי בעצם מה שהוא אומר במילים אחרות זה אנחנו יודעים שאתם תלויים בגז והנפט הרוסי, אנחנו לעומת זאת יכולים להסתדר עם האלטרנטיבות ואתן לא תעשו סנקציות על הגז והנפט. כי זה פחות או יותר תהיה יריה ברגל שלנו.

 

המבצר הזה, אומר ד"ר פדלון, לא רק מבצר את רוסיה. הוא פוגע בכלכלה הרוסית.

הניסיון הזה, יש לו מחיר. המחיר הוא פגיעה בסיכומו של דבר בכלכלה הרוסית. מכיוון שמדינות היום לוקחות חוב כדי שיתמוך בצמיחה, ורוסיה, ניסתה להקטין את החוב כל העת וגם הצליחה משמעותית, אבל התוצאה של זה היתה צמיחה נמוכה מאוד לאורך השנים האלה, סדר גודל של אחוז וחצי-שנים במקסימום. וכלכלה שקטנה לה, מבחינה נומינלית לסדר גודל של 1.6 טריליון בשנת 2021, לעומת 2 טריליון דולר.

 

והמבצר מסביר פדלון הוא גם לא הרמטי. יש בו בקיעים שאפשר דרכם בכל זאת לפגוע בכלכלה הרוסית.

 

בכיר בממשל ביידן, לא פורסם השם שלו, אמר רק אתמול, שכל העניין הזה של ביצור כלכלה הוא מיתוס. הכלכלה הרוסית היא לא מבוצרת היטב, ואפשר כמובן לעקוף את זה. איך אפשר לעקוף את זה? בראש ובראשונה באמצעות הפגיעה בבנק הרוסי, בבנק המרכזי הרוסי. איך הפגיעה הזו באה לידי ביטוי? הבנק המרכזי הרוסי, מחזיק רזרבות מט"ח כפי שאמרנו, אבל חלק גדול מהן לא מוחזק ברוסיה, כנראה למעלה מ-50 אחוז לא ברוסיה, וחלק גדול בדולרים. הדבר הזה לא יוכל להיות בשימוש. רק חלק קטן מרזרבות המט"ח יוכל להיות בשימוש בעת צרה.

 

כלכלת המבצר הזו שעושה כאב ראש למערב ומקשה עליו להתערב במה שקורה בין רוסיה לאוקראינה היא מדיניות חדשה, והיא עומדת למבחן בימים אלה מול עינינו.

 

  1. מה שקורה עכשיו - שאול

אז פוטין למד את הלקח מ-2014 והתכונן בהתאם. והתוכניות היו במקום, כי אחרי הפלישה לאוקראינה ביום חמישי האחרון, מדינות המערב התחילו להטיל סנקציות על רוסיה. זה לקח להן טיפה זמן להתניע, אבל כשזה קרה, זה קרה.

ארכיון - הנשיא ביידן מודיע על הסנקציות

אז מה קורה כשמדינות העולם מטילות סנקציות על מדינה שהחליטה לצאת למלחמה ולכן התכוננה מראש לסנקציות האלה? זה עדיין כואב.

איל השקס:
זה פוגע בכל מגזרי הכלכלה. גם מגזרים טכנולוגיים, בתשתיות, בתעשייה. 

שאול: זה איל השקס
זה בעצם פוגע ביכולת של רוסיה לקיים סחר עם העולם, זה חלק משמעותי מהכלכלה. בעצם פוגע מאוד משמעותית בתוצר, שקשה לכמת עכשיו. 

שאול: הוא יועץ אסטרטגי, והוא כתב ספר בשם ״גשרי הכלכלה״ על איך הקשרים הכלכליים יכולים לבנות גשרים טובים יותר בין ישראל לשכנות שלה. אני עוד אחזור לזה בהמשך. בינתיים אנחנו ברוסיה.

אני מניח שזה יגיע למספר גבוה של אחוזים בתמ"ג, בהכנסות של האזרחים הרוסים, זה יוביל גם לאינפלציה, זה יפגע ברווחת החיים, זה ישחוק את השכר של האזרח.

אז איל השקס מבחין בין הטווח הבינוני-ארוך, שבו הסנקציות ישפיעו לרעה על הכלכלה הרוסית ועל האזרח הרוסי, לבין הטווח הקצר שבו הן כנראה לא יצליחו לעצור את המלחמה כל כך מהר. בין היתר בגלל ההכנות של פוטין. אבל שניה לפני ההכנות, בואו נפרק שניה את חבילת הסנקציות שמדינות המערב הטילו על רוסיה.

 

השקס:

בשבוע שמאז הפלישה האמריקאים והאירופאים, ואף מדינות נוספות כמו יפן השיקו בצעד מתואם סנקציות שעולות בהדרגה. קודם כל המגזר הפיננסי ברוסיה, כדי לקיים קשרים כלכליים בינלאומיים צריך לעשות את זה דרך בנקים שמחוברים במערכת הפיננסית הבינלאומית, והאמריקאים והאירופאים החליטו לבלום חלק מאוד משמעותי ממגזר בנקאות הרוסי. וזה מאוד יקשה על רוסיה לקיים עסקאות   סחר בינה לבין מדינות המערב. גזר שני זה הטכנולוגיה. בעצם גם אירופה וגם ארצות הברית באו והשיתו מגבלות על ייצור מוצרים טכנולוגיים כגון מעבדים, מחשבים לייזרים לרוסיה, מה שמאוד יגביל את היכולת של רוסיה לקיים תעשיות טכנולוגיות, ועוד יותר ישפיע לרעה על הצמיחה הרוסית.

שאול: רגע, זה לא נגמר פה. חוץ מזה מדינות המערב הטילו סנקציות אישיות על פוטין עצמו, ועל הרבה מאוד בכירים בצמרת השלטונית ברוסיה, מה שאנחנו קוראים לו בשם הקוד הקיבוצי - אוליגרכים. הסנקציות האישיות האלה אומרות שלאנשים האלה אמור להיות קשה, תיאורטית, להשתמש בכסף שלהם ובכל מיני נכסים שלהם שנמצאים בחו״ל, כי עכשיו השם שלהם מושחר ברשימה השחורה. רק שבפועל הסנקציות האישיות האלה הן בעיקר סמליות. מי שאמורים לאכוף את זה הם הבנקים עצמם. והם לא תמיד יודעים של מי הכסף. זה לא שפוטין מתקשר לסניף הבנק שלו בניו יורק ואומר - הי חבר׳ה, זה ולדימיר. תעבירו לי בבקשה 500 מיליון דולר לחשבון שלי במוסקבה, יש לי מלחמה לממן׳. האנשים האלה משתמשים בהרבה מאוד אנשי קש וחברות קש וחברות צד ג׳ ומאוד מאוד קשה לעקוב אחרי הכסף ולהבין שהוא שלהם.

אבל רגע, יש עוד.

 

השקס:
חוץ מזה האמריקאים והאירופאים שוב השיתו סנקציות על היכולת הרוסית ושל חברות רוסיות לקבל אשראי בשוק הפתוח. עוד פעם מגביל את היכולת של המגזרים של החברות האלה לצמוח ולקיים כלכלה מתפקדת. בסך הכל חבילת סנקציות מאוד משמעותית, שמה שהיא לא כוללת סנקציה על ייצור גז ונפט רוסי. שזה באמת בנשק יום הדין, ברגע שהם יגיעו לשם ההשפעה על כלכלת רוסיה תהיה עוד יותר קטסטרופלית. 

שאול: אוקי, זה ממש הרבה סנקציות, וזו רק ההתחלה. וכבר בטווח הקצר זה מטלטל את הכלכלה הרוסית, ובעיקר את הציבור הרוסי. 

השקס:

עכשיו, זה מתבטא בכל מיני מדדים כמו הבורסה הרוסית של מוסקבה שירדה מעל 30%. זה מוחק אמנם על הנייר, אבל זה מוחק הון של רבים מעשירי רוסיה ואזרחי רוסיה.
שאול: והיציבות הפיננסית ברוסיה כבר מתחילה להתערער. הבורסה קרסה ב-30% ביום אחד, ולאחר מכן הממשלה החליטה פשוט לא לפתוח את הבורסה לכמה ימים, בשביל שמשקיעים לא יוציאו את הכסף שלהם מהמדינה.  

השקס:
ברגע שיש בעיות בכלכלה הרוסית - משקיעים בורחים מרוסיה בגדול. זה מאוד מחליש את המערכת הפיננסית הרוסי בדגש על ערך הרובל. 

שאול: או במלים אחרות, ברגע שמתחילה מלחמה, כל מי שיש לו עיניים בראש מבין שעוד שניה העולם ייפול על פוטין, ולכן כל המשקיעים שיכולים מיד מוציאים את הכסף שלהם מרוסיה. כשהם עושים את זה, הם בעצם מוכרים רובלים וקונים בחזרה דולרים או יורו או מה שזה לא יהיה. וכשיש פתאום הרבה יותר רובלים במשק הרוסי, הערך שלהם נשחק, ושער החליפין יורד דרמטית. בתחילת המלחמה הוא נפל בבת אחת בעשרה אחוזים.

עכשיו מדינות שיש להן הרבה יתרות מט"ח יכולים בעצם ללכת לשוק הפתוח לרכוש רובל, זה יוצר ביקוש לרובל, מה שאחר כך יוצר את העלייה בערך הרובל.  זאת אומרת לחץ שמנוגד ללחץ השלילי על הערך. זאת אומרת באמצעות שימוש ברזרבות אפשר לשמור על ערך המטבע. 

שאול: או במילים אחרות, מה שהשקס אומר כאן זה שפוטין יכול להשתמש ברזרבות מטבע החוץ האדירות שהוא צבר מאז 2014, כמו שצליל תיארה קודם, בשביל למתן את הפגיעה במטבע המקומי, ברובל. אם המשקיעים הזרים זורקים רובלים וקונים בחזרה דולר, הוא יכול לעשות את ההפך. לקחת את הדולרים שהוא צבר, למכור אותם ולקנות תמורתם רובלים, וככה לחזק בחזרה את המטבע.

שאול: ולכן מדינות המערב מנסות להגביל גם את היכולת הזו של פוטין. בתחילת השבוע הן הודיעו שיטילו סנקציות ישירות על הבנק המרכזי של רוסיה, שמחזיק ביתרות המט״ח האלה, וינסו למנוע ממנו להשתמש במטבע החוץ שלו בשביל לחזק את הרובל. 

השקס:
ברגע שאין את כרית הביטחון לדעתי לפוטין יש הרבה פחות יכולת לשמור על היציבות הפיננסית של המדינה שלו. 

שאול: אין עוד בנק מרכזי בעולם בקנה המידה של רוסיה שהטילו עליו סנקציות כאלה. והאמת שזה כבר עובד. שער החליפין של הרובל נפל כל כך הרבה, עד שהבנק המרכזי של רוסיה הכפיל את הריבית ביום אחד מ-9% ל-20%, בניסיון לגרום לרוסים לשים את הכסף בפיקדון בבנק ולשמור על הרובלים במדינה. זה לא כל כך עבד. בימים האחרונים ראינו תמונות של אינספור רוסים עומדים בתורים ארוכים לכספומטים בבנקים, מנסים לחלץ את הכסף שלהם לפני שהבנקים יקרסו. וזה בדיוק מה שמדינות המערב רצו להשיג בסקנציות האלה - הן רצו שהציבור הרוסי יפעיל לחץ על פוטין מלמטה להפסיק את המלחמה. הסנקציות האלה הן כלי נשק כלכלי לכל דבר. 

פוטין רצה להשתמש ביתרות המט״ח שלו בשביל לקנות רובלים, אבל הסנקציות על הבנק המרכזי די חנקו לו את האופציה הזו. אז במקום זה הממשלה הרוסית הטילה מגבלות על הציבור. הקרמלין הוציא צו שאוסר על כל תושבי רוסיה להעביר כסף לחו"ל, ללוות מט"ח ולהפקיד מט"ח בחשבונות בנק בחו"ל. בנוסף מחויבים יצואנים רוסיים להמיר 80% מהרווחים במט"ח לרובל.

שאול: וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הכי מעניינת בעיני. פוטין לא טיפש. הוא יודע את כל זה. הוא יודע שכל ההכנות שהוא עשה יעזרו לו להחזיק מעמד בזמן הקצר, וזה מה שהוא רצה - מלחמה מהירה, כיבוש מהיר, ויכולת להתמודד עם הסנקציות בטווח הקצר, ואחרי זה כבר נראה. ומה שאפשר לו להמר על הטווח הקצר, היא הידיעה שאירופה תלויה מאוד בגז הרוסי, ולא תמהר להטיל עליו סנקציות שישתקו לחלוטין את הכלכלה הרוסית.

פוטין הצליח לתרגם את הכוח הכלכלי שלו גם לכוח מדיני, 40% מיבוא הגז לאירופה מגיע מרוסיה. ואת היתרון הכלכלי הזה הוא מצליח למנף, על אף שהכלכלה הרוסית, אם מסתכלים רק על הנתונים היבשים, על התמ"ג שלה,  מאוד נמוכה ביחס למה שהיינו  מצפים ממעצמה. התמ"ג הרוסי אפשר להשוות אותו לאיטליה או לדרום קוריאה לא מדינות שאנחנו מגדירים מעצמות גלובליות. אבל את מה שכן יש לה, פוטין מצליח למנף לכדי השפעה ממשית בעולם.

שאול: וזו השורה התחתונה של הסיפור הזה - גם בזמן שהרוסים נכנסים בכוח לאוקראינה, מפגיזים את הערים הגדולות, מנסים להפיל את השלטון בכוח, וגם בזמן שמדינות המערב מגנים את הפעולות האלה ומטילים סנקציות דרמטיות על רוסיה, הן עושות זאת מאוד בזהירות, ולא נוגעות בכלל במסחר באנרגיה, ובפרט בגז. גם בזמן שהמדינות שולחות סיוע הומניטרי וצבאי לאוקראינה, ומסייעות לה להתמודד מול האיום של פוטין, גם בזמן הזה הגז הרוסי ממשיך לזרום בצינורות ולחמם את הבתים בבריטניה, בגרמניה, וביתר מדינות אירופה, שתלויות מאוד בגז הרוסי, בוודאי בחורף.

ככה זה, גם במלחמה, הרבה פעמים הכסף יותר סמיך מהדם.

 

  1. לאן הולכים מכאן - אלון אמיצי

 

זה מוזר כשיש מלחמה והיא לא פה, נכון? לקום בבוקר, לראות את כל הסרטונים מאוקראינה, ואז פשוט לצאת לעבודה ולראות את החיים כאן כרגיל. מאז שרוסיה פלשה ביום חמישי בבוקר הדיסוננס הזה הולך ונהיה לי יותר כבד. כמה עוד נוכל להתנהל כרגיל עד שגם אנחנו נרגיש פה משהו?

כדי להבין מה יכולות להיות ההשלכות עלינו כאן בישראל הלכתי לדבר עם עדי פנחס.

 

אני עדי פנחס, מנכ"ל קומודקס, חברת ייעוץ המתמחה בניהול סיכונים בשוק הסחורות העולמי.

בין השאר החברה שלנו נותנת ייעוץ גם לגופים ממשלתיים וגם לחברות פרטיות מתחום התשתיות והאנרגיה ויבואנים גדולים של סחורות בישראל.

 

קיוויתי שעדי יוכל להוריד לי את מפלס החרדה איכשהו.

 

אמיצי: אני רוצה אולי להתחיל מהכיוון ההפוך, מלחמה יכולה לעשות טוב למישהו כלכלית?

פנחס: מלחמה לצערי הרב יכולה לעשות להרבה אנשים טוב. בין השאר גם אנחנו רואים שבעקבות המלחמה למשל עכשיו מחירי הסחורות בעולם מזנקים ויש כאלה שיודעים לנצל את זה ולעשות מזה כסף.

 

כמו שד"ר תומר פדלון ציין, מעמדה של רוסיה כיצואנית אומר שהסנקציות שמוטלות עליה יכולות לפגוע גם באלו שתלויים בייבוא ממנה. אבל לפחות מבחינת גז טבעי, ישראל היא לא אירופה.

 

אז קודם כל ישראל מגיעה למשבר הזה בין רוסיה ואוקראינה עם חלופת אנרגיה טובה שהוא הגז. הגז הישראלי נמצא במחיר הכי זול בעולם כמעט. לכן מהבחינה הזאת ישראל והמפעלים שלה שמשתמשים בגז הזה מסודרים.

 

אבל שלא תטעו, הדלק הוא סיפור אחר. שם כבר יש מה לדאוג.

 

ההבדל העיקרי בין מחירי הגז בישראל שהם מהנמוכים בעולם לבין מחירי הדלק שאנחנו משלמים בתחנות שהם מהיקרים בעולם הם שא' נושא הדלק יש את הסיפור של זיקוק הנפט. הדלק נקבע על פי ממוצע מחירי הנפט בבורסה לסחורות. ואנחנו מושפעים מאוד מעליות המחירים בבורסה.

מחירי הנפט בבורסה כמובן משופעים מאירועים גאופוליטיים וענייני היצע ביקוש. עם תחילת המלחמה באוקראינה המחירי הנפט זינקו לשיא של 7 שנים ואנחנו מרגישים את זה מיידית בתחנות.

 

אבל רוסיה היא לא הברז היחידי שאנחנו צריכים להיות מודאגים לגביו. גם לאוקראינה יש ייצוא משמעותי וחיוני.

 

אוקראינה היא כלכלה הרבה יותר קטנה מרוסיה. אם הייצוא הרוסי הוא קצת יותר מ-400 מיליארד דולר בשנה אז האוקראינים מייצאים בערך משהו כמו 50 מיליארד. האוקראינים מייצרים בעיקר תבואות, זה הענף העיקרי, חיטה ותירס בעיקר. 

 לא הרבה אנשים יודעים אבל תירס למשל היא הסחורה השלישית בסחירותה בעולם אחרי נפט והקפה. משמש בעצם בסיס לתערובות מזון לבעלי חיים. כשאני אומר את זה אז המשמעות היא שכשהתערובת לבעלי חיים מתייקרת כתוצאה מזה מתייקר מחיר הבשר שזה הדבר הכי מובהק, יש לזה משמעות, ביצים חלב דגים קמח. כל שרשרת המזון מתחילה מהתבואות.

 

אוקראינה מספקת את רוב התבואה, החיטה, התירס, הדגנים של מדינות באפריקה ובמזרח התיכון. וכן המזרח התיכון זה אומר גם ישראל. אוקראינה היא הספק העיקרי שלנו. 

 

היבואנים הישראלים נערכו מבעוד מועד בגלל שהיה צפי שמחירי התבואות יעלו בלי קשר למלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אז היה להם תקופה להיערך עם מלאים. אבל המלאים נגמרים לקראת פסח. ואז מחירי החידוש יהיו יקרים.

הצרכן הישראלי שכבר מתמודד עם עליות מחירים בעצם בשנה האחרונה כתוצאה מבעיות בשרשרת האספקה שבאו ביום שאחרי הקורונה, יתמודד ככל הנראה אם המשבר הזה יימשך עם מחירים גבוהים בהרבה. אני חושב שעליית 20 אגורות במחירי הפסטה יהיה דבר מאוד שולי כשמדברים על עלייה במחיר התבואות שמשמשים בעצם את כל שרשרת המזון. 

 

כמו עם שרשרת האספקה, למלחמה הזאת יש פוטנציאל להחריף בעיות שהתמודדנו איתן עוד לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה. אחת מהן היא אינפלציה.

 

אז תראו האינפלציה בישראל באופן יחסי הייתה נמוכה יחסית למדינות המתפתחות וארה"ב שם האינפלציה בשיא של 40 שנה 7.5 אחוז נכון לקריאה האחרונה.
בכלל בכל העולם יש צמיחה מואצת בגלל הקורונה וזה גורם לאינפלציה. אנשים שיצאו מהקורונה וקנו מוצרים ושירותים ואז צריך לייצר אותם ושרשרת האספקה והכל התייקר. אני מעריך צמיחה יחד עם אינפלציה שבנק ישראל, יחד עם בנקים בעולם, יצטרך להילחם בה על ידי העלאת ריבית.

על אף שזה אולי לא יעשה טוב לחרדות שלי, הייתי צריך לשאול את עדי מה התרחיש הקיצוני שיכול לקרות כתוצאה מהמלחמה הזאת.

התרחיש הקיצוני ביותר שאני יכול לחשוב עליו בתקופה הזו זה בעצם עצירה מוחלטת של הייצוא מרוסיה ואוקראינה. במצב הזה הנמלים יהיו סגורים וישראל, אירופה, ואלה כוחות מרכזיים של רוסות ואוקראינה, יצטרכו למצוא חלופות רחוקות ויקרות יותר. זמן השינוע ועלות השינוע תייקר את המוצרים באופן משמעותי.

 

אבל לא רציתי לסיים עם טעם מר בפה. אז ניסיתי להוציא מעדי גם תרחיש חיובי. ב-1973 העולם חווה משבר אנרגיה גדול וגם הוא נגרם בגלל סכסוך מקומי, אז זה היה במזרח התיכון.
בעקבות מלחמת יום כיפור, המדינות המפיקות נפט במזרח התיכון הטילו חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל. כתוצאה מחירי הנפט הרקיעו שחקים. בטווח הקצר המערב נפגע אנושות. אבל לטווח הארוך, המחסור בנפט גרם להן להוריד את התלות שלהם בנפט הערבי ולמצוא אלטרנטיבות, כמו למשל אנרגיה מתחדשת ואנרגיה גרעינית. אולי גם כאן המשבר יכריח אותנו למצוא פתרון?

אני חושב שהעולם בהחלט יפיק לקחים ביום שאחרי. צריך לזכור שהרוסים והאוקראינים פיתחו את התבואות שלהם והפכו להיות 30 אחוז מהיצוא לעומת 15 אחוז בעשור הקודם. ומדינות יצטרכו לתת את הדין על ביטחון תזונתי ולהסתמך על גידולים מקומיים ועצמאות אנרגטית. אני חושב שביום שאחרי המלחמה כל הצדדים ינסו למנף את זה לטובתם ואני מניח שזה בעצם הצד האופטימי בסיפור הזה. 

זה עונה לי מספיק על הצד האופטימי שחיפשתי כדי להירגע. גם אם זו תהיה מכה קטנה או שינוי סדרי עולם. היסטורית אנחנו יודעים להסתגל. וגם עכשיו נוכל.

 

אלון: אתם האזנתם לחיות כיס ההסכת הכלכלי של כאן. העורכת שלנו היא נעה בן הגיא.  עורך הסאונד הוא אסף רפפורט. סייעה בעריכה רחל רפאלי.

צליל: ניתן להאזין לפרקים נוספים בכל יישמוני ההסכתים ובאתר כאן. תודה רבה אלון אמיצי ושאול אמסטרדמסקי.

שאול: תודה לך צליל אברהם. ותודה רבה לכם שהאזנתם.