התמלול של הפרק

- סלט? 

- כן

- תופס בצל?

- סבבה.

- שקשוקה בלי ביצה? 

- לא

- בבקשה בתיאבון… 40 שקלים.

צליל: אמיצי.

אמיצי תתעורר זה חלום. אתה עיתונאי ועובד בכאן.

אלון: לא, זה אמיתי לגמרי. צליל, השבוע אני רוצה לספר לך על החלום שלי.

צליל: אוקיי, התקרבנו.

אלון: פעם הייתי טבח. לא שף, או סו-שף, טבח. קוצץ ירקות, מרכיב מנות, מנקה את העמדה שלי בסוף המשמרת - טבח. זה היה קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא. והאמת שלא הייתי איזה עילוי. היו אומרים עליי שאני איטי, שאני חולם כשאני חותך את המלפפונים והעגבניות. והם צדקו. באמת חלמתי. חלמתי על סרט שיצא אז, סרט בשם "שף". 

אינסרט מהסרט "שף"

הסרט סיפר על שף ותיק ומצליח שיום אחד עוזב את המסעדה שלו ומחליט לפתוח פוד טראק, משאית מזון. כזו מהסוג שרואים מלא בארצות הברית ובעוד מלא מקומות בעולם. הוא קם בבוקר, מחליט מה הוא רוצה להכין היום, עוצר את הרכב איפה שיש אנשים ומוכר להם את האוכל שלו מהחלון בצד המשאית, כמו אוטו גלידה. הסרט הזה לא יצא לי מהראש. הייתי חושב על הרעיון הרומנטי הזה, של להיות משוחרר מללכת כל יום בבוקר לאותה מסעדה, ולצאת לדרכים.
אז יום אחד אזרתי אומץ והצעתי לבוס שלי, לשף הראשי, לפתוח פוד טראק כאן בארץ, כמו בניו יורק. אמרתי לו שאם נעשה את זה אנחנו נהיה הראשונים ויום אחד כל המדינה הזו תהיה כמו כל הערים בחו"ל, מפוצצת בפוד טראקס. אני עדיין זוכר מה הוא אמר לי: 

אין בישראל פוד טראקס ולא יהיו. 

צליל: מה הכוונה? למה?

אלון:  הוא לא אמר לי למה. רק אמר שבארץ זה פשוט אסור.

לא אשקר, זה די שבר לי את הלב. ירדתי מהרעיון. השנים עברו. אני עזבתי את המקצוע, הלכתי ללמוד כלכלה ומזרח תיכון, ונהייתי עיתונאי. אבל ממש בתקופה האחרונה התחלתי לשים לב שמשהו כאן קורה. שיש פתאום משאיות מזון. זה לא ענקי עדיין, עוד אין אותן בכל מקום כמו בחו"ל, אבל יש התחלה. וכשראיתי את זה משהו בי התעורר שוב. אז, צליל, אני מודיע לך ולמאזינים רשמית שהחלטתי להחיות את החלום ולנסות להקים פוד טראק משלי.

צליל: בנוסף לעבודה שלך פה?
אלון: היי זה או זה או לעבור להייטק. אז השבוע בחיות כיס, סיפור על אוכל, יזמות, והרבה הרבה רגולציה. 

*פתיח*

אלון: אוקיי, צליל, אז הנה הקונצפט שחשבתי עליו: למכור בפוד טראק את הקרפעלך של סבתא רבא שלי.
צליל: וואלה. קרפעלך.

אלון: בהתחלה רציתי למכור טאקוס אבל הבנתי שזה לא יהיה כזה אותנטי.
צליל: אוקיי יש לך שם למשאית שלך. מוכן?

אלון: כן.

צליל: "כיסוני ביס".

אלון: הממ. אוקיי. קניתי. 

צליל: אז מה הצעד הראשון?

אלון: מכיוון שאין לי שום ניסיון בנושא הלכתי לגוגל כמובן וחיפשתי "פוד טראק, ישראל" וככה הגעתי לדני מגדלי.

היי שמי דני מגדלי, אני הבעלים של טוד טראקס ישראל מבית אוטוטק. יש לנו מפעל בכפר סבא שגם מייצר פוד טראקים וגם מייבא פוד טראקים. הדבר הראשןו היה חשוב לי לדעת זה כמה מפעילים יעבדו בפוד טראק? אני אנהל הכל, ונראה לי שמן הראוי ששאול ולצליל יעזרו. יופי, אז לפי כמות העובדים הייתי ממליץ על פוד טריילר של 4 מטר.

הפוד טראקים אצלנו מתחילים מפוד טראק די ערום שמתחיל ב-35 אלף שקל ויש לנו גם פוד טראקים ענקיים שעולים 600 אלף שקל. 

אלון: בשביל לפתוח פוד טראק במדינת ישראל צריך להשיג מה שנקרא "רישיון רוכלות".
צליל: רוכלות נשמע הרבה פחות אטרקטיבי מפוד טראק.
אלון: נכון? זה מרגיש כאילו אני הולך להיות נווד מימי הביניים. 

לפי חוק רישוי עסקים, כל עירייה או מועצה מקומית אחראית על חלוקת רישיונות רוכלות בשטחה. אז בגלל שאני רציתי לפתוח את המשאית שלי בתל אביב, התקשרתי לעיריית תל אביב.

שיחה עם מחלקת רישוי בעירייה

- רישוי עסקים שלום-

- יש לי שאלה בבקשה
- אני רוצה רישיון עסק לפודטראק, למשאית מזון, …
- זה רוכלות…בעיר תל אביב אין רוכלות. לא מאשרים. 
- למה לא מאשרים?
- כי זה חוק עזר
- מה הכוונה זה חוק עזר?
- חוק עזר. כל עירייה יש לה את החוקים שלה, וזה אחד החוקים שלנו. של עיריית תל אביב, לא שלי.
- החוק הוא שאסור?
- כן. אתה תקבל תשובה על זה.מנומקת ממש. 
- אוקי. אפשר להבין למה זה אסור?
- אבל עוד פעם אני חוזרת. זה חוק. 
- אז טוב, תודה רבה. 
- בבקשה להתראות

אלון: טוב אז זה היה ניסיון נחמד. חלומות לא מתגשמים. תודה רבה שהאזנתם לחיות כיס.
צליל: לא לא. אין מצב שויתרת כל כך מהר. 

אלון: הייתי מאוד קרוב. אבל אז נזכרתי שב-2015, כשאני רציתי לפתוח משאית מזון, היה עוד מסעדן שרצה לפתוח משאית כזו בתל אביב. הוא היה קצת יותר מנוסה ממני. וגם קצת יותר לוחמני. 

התכנסנו כאן כדי לדבר על משאיות מזון, נכון? כמו בשף, אם ראית את הסרט) זה סרט קצת רומנטי, כמו החלום לפתוח מסעדות אתה יודע.

זה ליאור בן עדי.
מתעסק הרבה שנים באוכל. מסעדן בעיקרון, יזם. 

הרומן של ליאור עם משאיות מזון התחיל ביוון, כשהוא היה בחופשה עם המשפחה שלו.
הלכנו לחוף נחמד בחוף היתה מסעדה עם מפות לבנות והכל ולידה משאית המבורגרים. 

אלון: ליאור והמשפחה שלו אכלו בשני המקומות. 

וזה עלה לי 100 יורו לשבת במסעדה ובפוד טראק עלה לי 20 יורו. ואמרתי לעצמי 'למה אין לי את זה ליד הבית? למה לא יכול להיות מצב שמשאית תמכור המבורגר וצ'יפס ואני אוכל עם הילדים ואני אשלם 100 שקל'.

אלון: ואז, השותף של ליאור חזר מפריז. בטיול הוא ראה משאית מזון באחת הכיכרות שמאוד הרשימה אותו. הוא צילם אותה וצילם אותה מכל הכיוונים והיא הייתה כל כך יפה. ואמרנו 'בואו נעשו את זה'. היינו תמימים. 

אז ליאור והשותף שלו הלכו לעיריית תל אביב להגיש בקשה. זו לא היתה הפעם הראשונה שהוא עושה את זה. 

כבר הקמתי כמה מסעדות בעיר ואני מכיר את ההליכים. אתה הולך, מבקש טפסים, מתחיל למלא אותם, ומתחיל לרוץ. אז הלכתי לאותה מחקה ואמרתי איפה לוקחים את הטפסים ואמרה לי 'מה אתה מדבר, פוד טראק אסור בעיר'. אמרתי איך זה אסור בעיר? אמרה אי אפשר וזהו והתרגזתי.
צליל: אז למה בעצם עיריית תל אביב אמרה להם לא? למה שהיא לא תרצה פוד טראקס? זה משהו שקיים בניו יורק ובברלין ובעוד 'קולגות' שלה ברחבי העולם.
אלון: רשמית עיריית תל אביב טוענת שיש מספיק מסעדות שמוכרות אוכל ולכן "אין צורך ממשי בבתי אוכל ממונעים שיכולים להיות מטרד להולכי רגל". 

צליל: אני גרה בתל אביב ואני יכולה לחשוב על הרבה דברים שמהווים "מטרד להולכי רגל" יותר ממשאית מזון.

אלון: ייתכן שיש עוד משהו שמטריד את העירייה. פוד טראקס כמעט שלא מכניסים כסף לעירייה. הם משלמים אגרת רישוי חד פעמית של כמה מאות שקלים, אבל הם לא משלמים ארנונה. ולא רק זה הם מתחרים במסעדות אחרות שכן משלמות לא מעט.
ברור שאם עכשיו אני פותח עכשיו מסעדה ברור שהרשות יש לה מחירון וארנונה והיא יודעת ממבנה של 200 מטר, היא מרוויחה 20 אלף שקל נגיד, סתם דוגמא.

 אבל ממשאית מזון היא לא יודעת איך להרוויח. ומעבר לזה יכול להיות שהם חששו שאם אני אפתח פוד טראק אז בעל המסעדה יגיד 'היי למה אני משלם 20 אלף שקל והוא לא משלם כלום?' 

צליל: אז בעצם לרשות שאמורה לתת רישיון עסק לרוכלות מזון יש אינטרס שאף אחד לא יקבל רישיון עסק לרוכלות מזון. 

אלון: כן ובאמת היה אפשר לראות את זה ברחובות, עיריית תל אביב סירבה לכל מי שרק הגיש בקשה. אבל אז הגיע ליאור בן עדי עם החלום שלו לפתוח פוד טראק. ויש עוד משהו שכדאי לכם לדעת על ליאור.
יש לי תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים מתל אביב.
אני כמסעדן ומשפטן ישר הבנתי שזה לא בסדר. כי איך זה יכול להיות? העירייה עוברת על החוקים? וישר נעמדתי על שני הרגליים ואמרתי "יאללה מלחמה. אין כמו מלחמה טובה" והגשנו בג"צ. 

אלון: הטענה של ליאור והשותף שלו הייתה כזו: חוק רישוי עסקים מעניק סמכות לכל רשות מקומית, להפעיל שיקול דעת במתן רישיון רוכלות. ההגיון הוא שכל עירייה יודעת הכי טוב מה יעבוד בשטח הציבורי שלה, איפה מתאים שתעמוד משאית באילו שעות, מה היא תמכור. מה שהחוק הזה לא מתיר לרשויות המקומיות לעשות זה לסרב לכולם באופן גורף. וזה מה שעיריית תל אביב עשתה. היא השתמשה בכוח הזה כדי להגיד חד משמעית לא לרוכלות.
צליל: זה כמו שתגלו שיום אחד משרד הרישוי החליט לא לחלק יותר רשיונות לרכב, רק כי הוא יכול ולא מתאים לו שיהיו עוד נהגים.
אלון: ואחרי מאבק שנמשך 4 שנים, בית המשפט הכריע שליאור צדק.
ליאור: בג"צ קבע שעיריית תל אביב צריכים לדבר איתנו, אין מצב שהם אומרים אין רוכלות בעיר. אז אני חושב שאולי אתה תופתע לשמוע משהו. אינסרט תשובת תל אביב: בעיר תל אביב אין רוכלות. לא מאשרים, לא שאין, לא מאשרים.

אלון: זה חוקי שהם יגידו לי דבר כזה? 

ליאור: לא, זה לא חוקי .

אלון: אז איך הם עושים את זה?

ליאור: אני מקווה שהמאזינים שלך לא יעשו את הטעות שאתה עשית. אל תסכימו לזה.  

לכו עם הבג"צ, ותשימו פודטראק איפה שאתם רוצים בעיריית תל אביב. איפה שאתם רוצים. ותקבלו את הדוח. ועם הדוח הזה לכו לבית המשפט. יש שופטים בתל אביב - לא רק בירושלים. יש שופטים, והשופטים הם איתכם.

אלון: כשפנינו לעיריית תל אביב לתגובה הם מסרו ש"פסק הדין המדובר לא קבע כי על העירייה לתת רישיון רוכלות ניידת כי אם שעליה לבחון בקשות בנושא בהתאם לחוק העזר והמדיניות, כפי שהיא אכן עושה." 

ונגיד שעל אף הניצחון שלהם, הפוד טראק של ליאור והשותף שלו לא יצא לפועל. ליאור היה מותש מהמאבק הארוך והוא החליט לקחת הפסקה מחיי המסעדנות. אבל הסיפור על היזם שניצח את העירייה הפך את ליאור לסוג של גיבור בעבור הרבה אנשים שרצו לפתוח פוד טראק משל עצמם.

אני רציתי בסך הכל רציתי למכור פוד טראק ארנצ'יני ריזוטו של דברים איטלקיים, משהו שאני מתחבר אליו מאד. 

זה טל דיצ'י, הוא אחד מאלו שפנו לליאור אז אחרי ההכרעה של בג"צ. 

כשפניתי לראש העיר בבאר שבע, לרוביק, אז הוא אמר לי "האמת אנחנו לא רוצים פה פוט טרקים. ופשוט הבנתי שבבאר שבע זה לא יכול לקרות.

ליאור אמר לי 'אחי אנחנו חיים בישראל ולצערי ככה הדברים מתנהלים. אנחנו צריכים לעשות ואז להתחיל לדבר' ואני אמרתי לו 'יש לי ילד קטן, ואני עכשיו קניתי דירה'. ואני אמרתי לו 'לא מתאים לי שיעצרו אותי כל שני וחמישי.

אלון: טל הוא קצת כמוני. שנינו לא אוהבים להיכנס לצרות. אנחנו רוצים להיות איפה שרוצים אותנו. אז כשטל ראה את הגישה של עיריית באר שבע, הוא עזב את הרעיון. אבל מאז הדברים השתנו.
לפני חודשיים, בנובמבר האחרון, עיריית באר שבע.. פרסמה מכרז להפעלת, אני חושב שיש שם 12 או 13 משאיות מזון במקומות מרכזיים בעיר. ככה זה צריך להיות. מותר לאנשים להתפרנס, ועיריית באר שבע הסדירה את הנושא.

אז אולי באמת בתל אביב, איפה שאני גר, אני עוד לא יכול להקים משאית מזון. אבל יש עכשיו הזדמנות להגשים את החלום בבירת הנגב. 

אז החלטתי שהולכים על זה בבאר שבע וקבעתי תור לייעוץ עסקי עם עו"ד שירן זנדברג, מחברת ברקת, שמסייעת ליזמים להוציא רישיון עסק.

דווקא בחודשים האחרונים אנחנו באמת מרגישים שיש עלייה גדולה בפניות. ב-2021 פורסם מפרט אחיד, שלראשונה מאגד את כל התנאים שצריך למלא כדי לקבל רישיון עסק לרוכלות מזון ובעקבות זה אנחנו רואים ביקוש גדול לפוד טראק בארץ היום. אז דבר ראשון, היום במסגרת המפרט האחיד שנקבע לרוכלות מזון, יש הנחיות מאוד מאוד מחמירות או הגבלות של משרד הבריאות מה מותר ומה אסור לעשות בפוד טראק.
לכן אני אשאל אותך, מה אתה רוצה להכין בפוד טראק? (אלון: כיסונים ממולאים כמו שסבתא רבא שלי הייתה עושה) אה טעים. כיסונים ממולאים במה. (אלון: בבשר?) בבשר. אז במסגרת ההגבלות הרבות יש בעיה. מה הבעיה? המפרט האחיד דורש שכל מה קשור בחומרי גלם מהחי זה יהיה מוצרים שעברו טיפול טרמי. מה זה טיפול טרמי? מוצרים שכבר עברו חימום והם מגיעים במצב שהם מוכנים לאכילה. (אלון: כלומר שכבר טיגנו את הבשר?) טיגנו, בישלו, אפו…

אלון: אוקיי אז אני מכין בצק ואז אני קונה בשר מוכן

לא. א' אתה צריך בשר שעבר טיפול טרמי. ודבר שני גם לגבי הבצק, לפי המפרט האחיד היום אתה יכול להשתמש במוצרי מאפה קפואים. אתה יכול לחמם אותם, להכין את הבצק במקום בעייתי.
אז למעשה הם לא רוצים שאני אכין אוכל בפוד טראק    אלא שאני אגיש אוכל שקניתי מראש?

היום התפיסה היא שפוד טראק זה רק מטבח קצה, שהכל מגיע כבר מוכן, ורק עושים את הפעולות הקטנות, האחרונות, הסופיות כדי לסיים את המנה. לחמם נקניקייה, לטגן את הצ'יפס, לטגן את השניצלים שכבר הגיעו מוכנים, להרכיב את הכריך.

צליל: אוקיי, אז אתה צריך להכין את האוכל מראש, ורק לחמם אותו במשאית?
אלון: לא! אני אפילו לא יכול להכין את האוכל במטבח שלי בבית. הכל חייב להיות מוכן במטבח עם רישיון, כלומר מסעדה או מפעל. 

צליל: אז בעצם מותר לך רק לחמם?

אלון: כן. אני יכול לפתוח משאית שהיא מיקרוגל. 

אלון: משהו כאן לא הסתדר לי. הרי ראיתי במו עיניי משאיות מזון שמכינות את כל האוכל שהן מגישות בעצמן. מאפס. יכול להיות שהפוד טראקס שראיתי בחו"ל עברו על תקנות של משרד הבריאות?
יש דרישות של בטיחות מזון של היגיינה שאף אחד לא בארצות הברית, לא ב-OECD, לא בשום מקום, לא מוותר עליהם. ואז אפשר לעשות מסעדה ניידת ולתת את מה שאתה רוצה לתת מזון איכותי ומיוחד.
זה ד"ר גידי ציפורי.

אני רופא וטרינר שמתעסק בבטיחות מזון ב-30 השנים האחרונות. והיום יש לי חברה שנותנת פיקוח והדרכה, ליווי וטרינארי למסעדות, מרכולים,רשתות מזון וכן הלאה. 

צליל: למה וטרינר מתמחה בבטיחות מזון?
ציפורי:  השאלה הקבועה. אני למדתי בבית הספר השני הכי וותיק בעולם. בהאנובר. גרמניה שקם ב-1779 עם שתי מטרות. המטרה הראשונה היתה לטפל בסוסים הנוברנרים, סוסי המלחמה הגדולים, והמטרה השניה היתה לוודא שהעם יקבל מזון טרי בריא וחופשי ממחלות.
0135 וטרינר מתעסק, מוצרים מן החי. ומוצרים מן החי - ואנחנו חושבים מוצרים מהחי זה בעצם בשר, עוף, ביצים ואפילו דבש, זה מן החי. ומי שיש לו את ההשכלה זה בעצם הוטרינר.

צליל: תודה זה הציק לי.

אלון: הלכתי לד"ר ציפורי כדי שיסביר לי את ההיגיון הבריאותי מאחורי ההנחיות של משרד הבריאות.
הרעלות מזון היא בעיה מסוכנת. יש קרוב למיליארד הרעלות מזון בשנה בעולם. אנשים חולים, אנשים מתים. יש חיידקים שיכולים לגרום גם למוות באחוזים הרבה מעבר לקורונה. האם אתה יכול לצמצם את זה לחלוטין? חד משמעית לא. הגישה הנכונה היא לעשות את המקסימום כדי להגיע למינימום.

אלון: באמת הסיוט של כל מי שעובד במטבח זה לגלות שמנה שהוא הכין גרמה למישהו להרעלת מזון. לכן במסעדות טבחים היו שוטפים ידיים 20 פעמים בשעה עוד לפני הקורונה, לכן מקפידים שם על איכות של חומרי גלם ועל קירור ואחסון, במדינות בחו"ל שפועלות בהן משאיות מזון, הרגולטור פשוט דורש מהן לעמוד באותם סטנדרטים שהוא דורש ממסעדות. אבל המדיניות של משרד הבריאות בארץ היא להגביל אותן מלכתחילה, לתת להן רק רשימה מצומצמת של פעולות שהן יכולות לעשות כדי לא לקחת אף סיכון.

משרד הבריאות נוקט בשיטה של לא ניתן לך כלום - ואז הכל בסדר.
ברור שבמשאית יש מגבלות שמסעדה יכולה להתגבר עליה. אבל לכן לא כל מסעדה יכולה להכין את הכיסונים שדיברנו עליהם, את ההמבורגרים ויודע מה את הסביצ'ה. את הדג החי שנותנים לך לאכול. יש תנאים מסוימים. 

צליל: זו לא בעיה רק של משאיות מזון. כל עסקי המזון מתמודדים עם רגולציה כבדה מאוד. חוק רישוי עסקים קובע למשל כמה מאווררים יהיו במטבח, או איזה פחים יהיו בשירותים. בניגוד למדינות אחרות, שדורשות שהמזון יהיה נקי ובטוח, ונותנות ליזם לשבור את הראש איך לעשות את זה - אנחנו קובעים איזה תאורה תהיה, ומה יהיה גובה התקרה. ב-2018 נעשו כמה הקלות על עסקים מסוימים, נגיד קונדיטוריות וגלידריות, אבל עבור הרוב זה עדיין מאוד מסובך.

אלון: אני גם חושב שזה משליך על הרבה אספקטים של החיים שלנו. למשל, יוקר המחייה. אם נחזור לפודטרקים, הם היו יכולים להיות אלטרנטיבה זולה לאוכל היקר במסעדות. אלה גם מוקדים של עירוניות, שיכולים להפוך לחלק מתרבות הבילוי של העיר. ובפריפריה, במקומות שבהם אין הרבה אפשרויות בילוי ומקומות לאכול בחוץ - משאיות כאלה יכולות לייצר עוד אפשרויות, ומקומות עבודה ליזמים. ובעיניי גם יש לזה ערך קולינרי – טבח שמתמחה בהכנה של דבר אחד, טרי, ומקומי. אבל כדי לא להסתכן בהרעלות מזון החליטו שעדיף פשוט לוותר.

הגישה הנכונה צריכה להיות, אתה רוצה לעשות א' יש 1,2,3 תנאים. אתה עומד בהם? הפוד טראק שלך. צליל: רגע אבל אני אכלתי בפוד טראק ב, אני עכשיו קצת חוששת להגיד איפה, אז זה אומר שפשוט חיממו שם אוכל שבושל במקום אחר?

אם אתה רוצה לעשות בישראל פודטראק, או עמדת מזון ניידת, ולתת בה משהו איכותי, באיכות קולינרית גבוהה, סביר להניח שאתה עובר על החוק הישראל.

*מעבר מוזיקלי*

צליל: כשאני מסתכלת על משאיות המזון שכן קיימים בארץ,אני חייב להודות שאני יותר מופתעת שיש מי שבכל זאת הולך על זה. כמה פוד טראקס בכלל יש בארץ?

אלון: קשה לדעת כי המעקב אחרי זה מתבצע רק ברמה העירונית. כלומר כדי לדעת כמה יש בישראל צריך לעבור עיר עיר, מועצה מועצה, ולבדוק. 

בכל מקרה אני אמרתי לעצמי שלפני שאני מוותר סופית על החלום הזה, אני חייב ללכת לנסות לפחות יום אחד להיות במשאית כזו. להרגיש איך זה לפחות פעם אחת. אז הלכתי לאבטיפוס של משאיות המזון. מי שהיה שם עוד לפני הסרט שף, כשאני ועוד רבים וטובים אחרים ישנו באוהלים בשטחי אש ושתינו מתרמוקנים.
צליל: אתה מתכוון לגזלן?
אלון: גזלנית.

אלון: את אוהבת את הכינוי הזה? 
- וואלה זה לא ממש אכפת לי. תלוי בבנאדם שאומר את זה.  נגיד בא יום אחרי הסגר, בא שוטר עם רכב משטרה וקונה קולה ב-8 שקלים ואומר לי את יקרנית. וואלה הייתי יותר גרועה מסופ נאצי. וואלה צרחתי אותו והעפתי אותו ואמרתי לו הוא לא בא לקנות פה יותר. השותף שלו בא אמר הוא מצטער הוא מצטער. עוף לי מהעיניים, הוריד לי את כל המצב רוח לאותו יום.

זאת אוריאן רייס. החיילים והמטיילים ברמת הגולן מכירים אותה בשם אחר.

רייס: גברת שקשוקה. למדתי כלכלה באוניברסיטה הפתוחה ועסקתי בתחומים אחרים כמנהלת גבייה, ייבוא של טרקטורים, ותמיד עבדתי גם קצת בנהיגה וגם בזמן הלימודים באוכל, ופשוט אחרי שנולדה לי הילדה, החלטתי… להתחיל להכין אוכל לאחרים.

לגברת שקשוקה יש קצת יותר אומץ משלי יש, היא יותר קרובה לליאור בגישה שלה.

תראה אני עמדתי שם על הכביש בהכי חוצפני שיש. ואז עוד לא היה פה בסיס. ונתנו לי. אמרתי תנו שאנשים יכירו אותי. הם היו סבבה, זרמו. הייתי ילדה טובה גם, לא השארתי לכלוך. ואז הגיע הבסיס. האכלתי את כל הקבלנים שבנו את הבסיס. במשך שנה בנו את הבסיס. ברגע שנפתח הבסיס אז הגיע הפקח של המועצה, בעצם רישוי עסקים, ואמר לי תסגרי. אמר לי תסגרי. בא לי עם דוח סגירה. עכשיו ב-12 בצהריים תסגרי את העסק. אמרתי, תשמע אני לא סוגרת ביום עבודה. אתה רוצה שאני אעבור, מחר אני אהיה במקום חדש, אבל אתה בוחר לי את המקום החדש. אמר לי פה תעמדי, באמת בחר לי אחלה מיקום, מהרגע שעברתי לפה ג'ונגלר, באמת אחלה. 

התחלתי את התהליך לרישוי עסקים והיה מאוד פשוט. בסך הכל הם מאוד פתוחים ואפשר לדבר איתם. הם ממש בסדר כי יש להם פה חוסר. חוסר במקומות לאכול, חוסר במבנים להשכיר, יש צורך. אז זה יותר קל.

גברת שקשוקה היא ווינרית, היא הגשימה את החלום שלי, על אף הבירוקרטיה והרגולציה.  אז שאלתי אותה ממרום ניסיונה, אם היא באמת ממליצה לי ללכת על זה.

שקשוקה השני

אני לא באמת חושבת שפוד טראק זה באמת כלכלי. כאילו אם אתה תסתכל לטווח של 20 שנה עם ההתמדה ועם הלקוחות אז יום אחד זה יהיה כלכלי. היום אני די מגלגלת כסף, אני מרוויחה משהו כמו שכר מינימום. ואני עובדת חזק ומרוויחה אולי שנינו ביחד שכר מינימום.

תשמע אבל בפועל בתכלס  אם אני הייתי עושה את זה תוכנית כלכלית מה שנגלה לעיני היום אני לא בטוחה שהייתי הולכת לזה.

זה זה לא אתה לא הולך להיות מיליונר. אתה הולך לעבוד כמו שהייתם מרוויח בתור נגיד טבח פלוס פלוס אולי אולי עדיף להיות טבח מרוויחים יותר  טוב. 

*אנדר של מוזיקה*

באותו יום היה מאוד קר. הנוכחות ליד המשאית של גברת שקשוקה הייתה יחסית דלילה והיומית כנראה נראתה בהתאם. אבל היה שם גם משהו נעים ברוגע הזה, שהזכיר לי קצת את החלומות שלי כשהייתי חותך ירקות פעם.

אבל אתה רואה זה כיף, כולם תמיד מגיעים, מספרים לך מה קורה. תמיד בעניינים. 

אלון: באיזשהו שלב כבר לא יכולתי להתאפק. וככה מצאתי את עצמי שוב עובד בפס, לוקח הזמנות ומכין לאנשים בגט עם שקשוקה.

מה לשים לך בבגט? לשים חריף? (אתה חדש?) כן. 

0536 חומוס לשים לך? ככה? סבבה. סלט? (קצת, בצל) תופס בצל? סבבה.

0638 (שקשוקה בלי ביצה) שקשוקה בלי ביצה? (לא… אני צוחק)

0810 בבקשה בתיאבון… 40 שקלים.

היה לי מאוד נחמד לעבוד במשאית של גברת שקשוקה ובאיזשהו מובן אני מרגיש שקצת הגשמתי את החלום שלי.
צליל: ומה החלטת לגבי "כיסוני ביס"?
אלון: אני מצטער להגיד שהמסקנה שלי בסוף היא שאין לי טעם לפתוח את זה כרגע. 

אולי המאזינים שלנו שומעים את זה וחושבים שאני לא מספיק פייטר, אבל אולי אני גם לא רוצה להילחם. לפי החוק מותר לפתוח פוד טראק בארץ אבל מהחוויה שלי זה הרגיש שהרשויות לא באמת רוצות שתעשה את זה. וגם אם הן רוצות, הן מעדיפות שתעשה את המינימום שבמינימום. את שמעת את גברת שקשוקה, כסף גדול זה לא. ואין לי שום דרך להכין את האוכל שאני רוצה להכין. ואם אני לא יכול לעשות את זה אז.. מה הטעם?

צליל: אתה חושב שזה ויתור סופי או שזה רק חזרה למגירה? 

אלון: העתיד עוד יכול להפתיע. 

ויכול להיות שבעוד כמה שנים כל החסמים האלה יוסרו וישראל תחליט לתת צ'אנס למשאיות מזון, על אמת. אולי אתם תראו אותי ברחוב שלכם. עם משאית מזון יפהפייה, חלון בצד, ותור ארוך ארוך של אנשים רעבים. אולי.

אלון: אתם האזנתן והאזנתם לחיות כיס, הפודקאסט הכלכלי של כאן. העורכת והשפית הראשית שלנו היא נעה בן הגיא.
צליל: צילחת וערך את הסאונד אסף רפפורט. סייע בעריכה ותיבל נועם ברלחיס.
אלון: במערכת חיות כיס ובצוות כיסוני ביס חבר גם שאול אמסטרדמסקי. אם אתם פתחתם עסק או שניסיתם לפתוח עסק ונתקלתם בחסמים על גבי חסמים, כתבו לנו את הסיפור שלכם בקבוצת הפייסבוק שלנו. 

צליל: כל הפרקים שלנו זמינים להאזנה בכל יישומון הסכתים. תודה רבה אלון אמיצי

אלון: תודה רבה צליל אברהם ותודה לכם שהאזנתם.