: מגישה: צליל אברהם, עורכת: נעה בן הגיא, עריכת סאונד ומיקס: אסף רפפורט, סייע בעריכה: נועם ברלחיס, גרפיקה: אור בן אסולי
גם בפרק 200 - המצור על צורן - דיברנו על סיוט תחבורתי בשרון. מוזמנים להאזין
תמלול הפרק:
היי, אתם על חיות כיס, אני צליל אברהם.
צליל: בסיפור "מסע הערב של יתיר", כותב הסופר א"ב יהושע על כפר קטן ונידח, שבמרכזו תחנת רכבת.
הרכבת עוברת בכפר פעם ביום ברעש גדול. כל עוברי האורח עוצרים את מה שהם עושים באותו רגע, ומסתכלים עליה. אבל הרכבת לא עוצרת.
"לשווא ביקשו פרנסי הכפר הראשונים את חברת הרכבות לעצור רכבת זו, להשהותה בכפר יתיר ולוּ לדקות ספורות", כותב יהושע. "מנהיגי החֶברָה סירבו בתוקף: דרך ארוכה ומייגעת עושה רכבת האקספרס, ושעתה דוחקת מכדי שתיעצר בכפר־הרים לא חשוב זה. מהירה תחלוף על־פניהם, תחלוף בלבד, תחלוף מדי ערב".
אנחנו פה עם מסילה שעומדת לעבור מאחורי הבית שלי. אני עומדת לשמוע את הרכבות כל עשר דקות, רבע שעה, ולא להיות מסוגלת לעלות עליהן
פה מתחתינו הרכבת עוברת.
זה כמו שיעשו אוטובוס ללא תחנות
הנוסעים יוכלו לנופף לנהג מבחוץ ולא יוכלו לעלות. זה בדיוק מה שיקרה פה
צליל: משרד התחבורה, רשויות התכנון, השלטון המקומי ומשרד האוצר, כולם מעבירים לנו בזמן האחרון מסר מאוד מדויק: הגיע הזמן שאנחנו, הישראלים, נגמל מהרכב הפרטי. והן, הרשויות, יעשו מה שצריך כדי לגמול אותנו. הם יצמצמו מקומות חניה, יהפכו נתיבים רגילים לנתיבי תחבורה ציבורית, וישיתו אגרות גודש - מה שצריך כדי שאנחנו נבין שאין ברירה וחייבים לעבור לתחבורה ציבורית.
אבל זה לא כל כך פשוט.
בפייסבוק של שרת התחבורה מרב מיכאלי, מתחת לכל אחד מהפוסטים, לא משנה באיזה נושא, יש תגובות של אזרחים כועסים. למה אין יותר רכבות בצפון? מה עם אוטובוסים לאוניברסיטה העברית בירושלים? למה אין יותר רכבות מאשקלון לתל אביב? מה עם מטרו בראש העין. מה עם רכבת באילת. ומה עם עמק יזרעאל? ומה עם הגליל המערבי?
כולם מבקשים מהמדינה שתביא את המהפכה ותעביר אותם לתחבורה ציבורית, אבל התשובה שהם מקבלים היא, אוטוטו זה קורה, ממש תיכף. תמשיכו לנסוע ברכב הפרטי בינתיים.
אז השבוע בחיות כיס -
סיפור על תושבים שמחכים 20 שנה לרכבת, אבל ברגע האחרון הוחלט שהרכבת תחלוף על פניהם.
גליה
התחושה היא של מחנק. אנחנו כל הזמן עוסקים באופרציה במקום לעסוק בחיים עצמם. במקום לחיות אותם.
על תכניות תשתית בת עשרות שנים ומיליארדי שקלים שמקוצצות ברגע האחרון,
רן
אנחנו לא יכולים לצאת היום לעבודה, אנחנו לא יכולים לחכות עוד 15 שנה
ועל מי שנשארים מאחור כשרפורמת התחבורה הציבורית של משרד התחבורה דוהרת קדימה.
- תת"ל 22
צליל: בעמק חפר גרים כ-43 אלף אנשים שהגשימו את החלום הישראלי. רובם חיים במושבים ובקיבוצים, בבתים צמודי קרקע רחבי ידיים, ששבילים קטנים מתפתלים ביניהם. הדירוג הסוציו אקונומי של המועצה האזורית הוא 8. השכר הממוצע גבוה ב-3,000 שקלים מהממוצע במשק. הזכאות לבגרות בשמים.
כל הטוב הזה אפילו נמצא קרוב למרכז הארץ. עמק חפר היא מועצה אזורית שנמצאת בין חדרה לנתניה, בין הים התיכון לכביש 6. זה החלום הישראלי, או לפחות היה פעם: לגור קרוב למרכז, מוקפים בפרדסים ושדות.
הטיול שלי לעמק חפר מתחיל בתמונה של קשת זורחת מעל למושב גן יאשיה ששולח לי אחד התושבים. שעה מאוחר יותר אני כבר שם בעצמי. כשנוסעים נגד הפקקים הנסיעה קצרה.
בוקר טוב שמי רן שכטר
אני תושב מושב גן יאשיה, שנמצא בעמק חפר. אני מהנדס בהכשרתי ועובד בעסק שלי שנמצא בפתח תקווה. הנסיעה כל בוקר מגן יאשיה לפתח תקווה ובחזרה לוקחת לי שעות רבות.
גן יאשיה הוא מושב בן אלף תושבים במזרח העמק. מושב עם אווירה של מושב של פעם, רחובות בלי מדרכות, עצים עתיקים נוטפי מי גשם.
כמובן שאין כאן תחבורה ציבורית. יש פה אוטובוס אחד שיוצא ב-6 בבוקר, השני ב-6:10 והשלישי ב-5 אחרי הצהריים.
פתרתי את הנושא בצורה מאוד פשוטה, אני לא יוצא מהמושב עד 11 בבוקר
צליל: אבל לא כולם יכולים להחליט שהם לא יוצאים מהמושב בבוקר. למשל הבן של רן שהוא חייל.
רן:
הבן שלי התגייס לפני חודש וכשהוא צריך להגיע לכאן יודעים שזו משימה מורכבת, הצבא אפילו מכיר בזה.
הצבא נותן להם עוד שעה או שעתיים בחזרה להגיע יותר מאוחר כי הם יודעים שזה אזור מרוחק. אבל אנחנו בעצם לא אזור מרוחק, אנחנו במרכז הארץ. אבל מבחינת תחבורתית אנחנו יותר רחוקים מהפריפריה.
בעמק חפר עוברים כביש 6, כביש 4 וכביש 2. גם הרכבת עובדת בה, בנסיעתה מחיפה לתל אביב, ועוצרת בשני הקצוות של העמק: בחדרה, ובנתניה. אבל הקרבה לכבישים ולתשתיות הפכה מיתרון של תושבי העמק לבעיה הגדולה שלהם.
רן:
אם כביש 4 פקוק, אם יש תאונה בכביש 6 זה משפיע על כל האזור בוואטסאפ המושבי אומרים לא לצאת מהבית. פשוט לא לצאת מהבית. אני עומד ביציאה מהמושב ולא יכול לצאת.
הפקקים בעמק חפר הם שיחת היום ומרכז החיים. הם קובעים את סדר היום של התושבים, אבל יותר מזה, הם מגבילים את המצב התעסוקתי שלהם. זה למשל מידד, תושב היישוב הגדול ביותר בעמק, בת חפר.
מידד:
אני יועץ ארגוני, יש לי חברת השמה ופעילות חוץ של מחקר וסקרים. עשיתי שינוי וסגרתי משרד עם הרבה עובדים וחישבתי מסלול מחדש. נדרשתי לשנות, לעשות את זה אחרת כי זה היה בלתי נסבל.
גם אשתו של מידד עשתה שינוי בקריירה כי היא לא הצליחה להגיע לעבודה.
אשתי עבדה בחברה MSC, חברה גדולה מאוד שיושבת בחיפה וגם היא נשברה.
גם אופירה ובן זוגה עשו שינוי.
אני סמנכ"לית כספים ורכש בחברה שלנו ששנים היתה בכפ"ס. נשבר לנו לנסוע שעה וחצי בבוקר ועוד שעה וחצי-שעתיים חזרה. סגרנו את המשרדים שם ואנחנו עובדים מהיישוב.
בקרוב תסתיים הבנייה של שכונה חדשה בבת חפר ובמקום 43 אלף תושבים בעמק כולו יהיו כמעט 50 אלף. במועצה האזורית מנשה, מעבר לכביש, גרים עוד כ-27 אלף. בערים הערביות הסמוכות, באקה ג'ת, טייבה וטירה, גרים ביחד כ-107 אלף תושבים. וכולם תקועים בפקקים, ורוב שעות היום מנותקים מהמרכז.
איך זה יכול להיות שהמדינה לא נתנה לכל היישובים האלה פתרון?
"עמוס תמם: להתחבר לסיפור, להתחבר לדמות, זה מה שמניע אותי.
ואתם, תנו לי לספר לכם על מיזם אחד שכולכם הולכים להתחבר אליו.
הכירו את המסילה המזרחית".
צליל: משרד התחבורה התחיל לתכנן את מסילת הרכבת שתחצה את עמק חפר מצפון לדרום בתחילת שנות ה-2000.
המשך סרטון:
"מיזם דגל של נתיבי ישראל שהולך לשנות את החיים של כל אחד ואחת מכם. מסילה הצגה. קודם כל בטח שמתם לב שהתחילו לבנות משהו רציני ליד הבית שלכם.
הרעיון פשוט והגיוני: מסילת רכבת מקבילה לזו שעוברת במישור החוף, שתיסע מחדרה, לעמק חפר, דרך טייבה, טירה, כפר סבא, וראש העין, ולבסוף תגיע ללוד ולקריית שדה התעופה.
למעשה זה אפילו לא רעיון חדש. הצבא העות'מאני סלל מסילת רכבת באותו תוואי ב-1915, והיא נסעה עד אמצע שנות ה-60, היא עצרה בקאקון, כפר שנמצא בקרבת מושב אחיטוב של היום.
הרכבת החדשה תיסע במהירות 160 קמ"ש, תעצור באחיטוב, ותיקח אותם איתה למרכז.
התחנה הזו אמורה לפתור הרבה מבעיות התחבורה שלהם.
אני גרה בבת חפר כבר 22 שנה כמעט
זאת שוב אופירה מבת חפר.
הגעתי לכאן כזוג צעיר עם הבטחה מאוד גדולה שפה מעבר לכביש תהיה מסילת רכבת ותחנת רכבת.
וזה היה חלק מהשיווק של היישוב, שתהיה תחבורה ציבורית.
משרד התחבורה יזם את תכנית המסילה המזרחית בתחילת שנות ה2000.
בשנת 2006 התוכנית הוכרזה תשתית לאומית ועברה לטיפול הות"ל, הוועדה לתשתיות לאומיות. הות"ל אמורה להיות האוטוסטרדה של התכנון. גוף תכנון מהיר, אגרסיבי, שיכול לעקוף תכניות מתאר ארציות וועדות תכנון, ולקדם תכניות תשתית גדולות וחשובות עד שהן מאושרות על ידי הממשלה.
ואכן, שש שנים! אחר כך התכנית אושרה בממשלה. שזה ממש מהר בעולם התכנון. האוצר תקצב את התוכנית ב-8 מיליארד שקל, ובהמשך התקציב עלה ל-10 מיליארד.
אבל אז דברים התחילו לקרטע. ב-2015 התכנית הוקפאה לבדיקת כדאיות כלכלית על ידי משרד התחבורה, בעקבות חריגות תקציב.
ב-2016 היא הופשרה, ונכנסה לרשימת הפרויקטים בעדיפות לאומית בחוק ההסדרים.
ב-2018 החלה הפקעת קרקעות בשרון כדי לפנות מקום למסילת הרכבת המזרחית.
רן:
אנחנו באנו ושכנענו את אותם חקלאים. כמובן שהם פוצו בצורה מינורית. אבל שכנענו אותם לתת את השטחים בהליך מהיר, בלי התנגדויות ובלי לעשות בלגן ובלי להקשות על התכנית.
07:23
ב-2019 חברת סולל בונה זכתה במשרד לסלילת המסילה, והתחילו העבודות.
שנתיים אחרי, לא רחוק מגן יאשיה כבר עומד גשר גדול ומרשים, בולט בנוף המישורי של שדות וחממות שכמעט נוגעות במקום שבו תונח המסילה. מתחת לגשר אפשר לראות תעלה שבקרוב תהיה מסילת רכבת ומעליה כלים כבדים עובדים במרץ, לא רחוק אפשר לראות צריף קטן, תחנת הרכבת אחיטוב או קאקון של אז.
לצד הגשר כבר סלולים שבילי אופניים רחבים שמובילים מהמושבים בסביבה לתחנת אחיטוב.
זה בעצם הקטע שגם אנשי בת חפר ירכבו כאן באופניים ויגיעו למתחם התחנה.
בכיכר הזאת אנחנו מגיעים למעגל תנועה והפניה שמאלה היא בתוך שטח התחנה.
הכל כמעט מוכן. רק תחנה אין.
רן:
שעלה הקבלן לשטח, אנחנו כמובן התיידדנו איתו כי זה חבר'ה שעובדים פה קרוב, קפה תה עוגיות כל מה שצריך למי שעובד בשטח, ואז הוא זורק לנו, תגידו למה אתם לא עושים פה רעש שביטלו לכם פה את התחנת רכבת?
התושבים אמרו לו מה, על מה אתה מדבר? הנה פה התחנה, אתם בונים אותה.
הוא אומר מה, אתם לא יודעים? קיבלתי הוראה לא לבצע את התחנה.
התושבים התקשרו למועצה האזורית עמק חפר -
הם לא יודעים על מה מדובר. התקשרנו למועצה אזורית מנשה, לאף אחד אין שמץ.
במאי 2020, אחרי שמירי רגב החליפה במשרד התחבורה את בצלאל סמוטריץ', שהתחנה בוטלה.
ואז בעצם, אם אני חוזר לסיפור של התחנה, אמר הבחור מנתיבי ישראל, נתיבי ישראל קיבלו הודעה רשמית ממש' התחבורה ביוני 2020 לא לבנות ואפילו לא להניח תשתיות לתחנה ואנחנו כמובן לא ידענו.
בסופו של דבר רן והתושבים האחרים הצליחו לדבר עם בכירים במשרד התחבורה.
התחלנו לחפור ולהבין איפה זה נתקע. ופשוט לא היו תשובות.
אמרו לנו מה אתם רוצים, תחנת רכבת ליישוב של אלף תושבים? אחיטוב? ככה אמרו לנו!
כמובן שאמרנו שזה לא נכון, זה אזור שיהיו בו 100 אלף תושבים, עכשיו יש בערך 70 אלף.
אני לא בטוחה איך נשמעת אנחת ייאוש שעולה בבת אחת מ-41 יישובים כפריים קטנים. אבל הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא הדברים האלה שאמרה ראש מועצת עמק חפר, ד"ר גלית שאול, בועדת הכלכלה של הכנסת באוקטובר האחרון.
גלית שאול:
עמק שלם שלא יכול להגיע, 41 ישובים. אין יכולת לאף אחד, לאף אחד, להגיע לא לעבודה, לא לבית, וזה רק בתוך עמק חפר, לא מדברת על הפקקים לתל אביב שכמובן יש בכביש החוף ובכל מקום אחר. התוצאה של הדבר הזה היא פשוט חוסר יכולת לחיות. ל-43 אלף תושבים שלנו בעמק חפר. שבשבילם להגיע לתחנת רכבת זה אומר לנסוע שעה-שעה וחצי לחדרה או לנתניה.
איך אפשר לבוא למאה אלף תושבים ולהגיד להם אתם לא נחשבים. 20 שנה סתם אמרנו.
כרגע יש צמא אדיר באזור הזה לתחבורה ציבורית ולכן צריך להחזיר את התחנה הזאת. ואם לא התחנה הזאת תחנה לידה. אבל שימו תחנה במזרח עמק חפר לשרת את כל עמק חפר ואת כל התושבים של האזור.
20 שנה המדינה מתכננת פרויקט, עוד 4 שנים נשארו עד שהוא יהיה מוכן, וברגע האחרון מחליטים להוריד את הנוסעים מהרכבת? איך זה יכול להיות?
2. משרד התחבורה
א-תשמעי. יש מחיר למגורים ברחב הכפרי.
זה אליאס מטר.
מנהל אגף רכבות במש' התחבורה, אחראי על פעילות הרכבת במשרד.
אליאס מתאר לי בשיחת זום ממשרדו בחיפה איך הדברים התחילו להשתבש.
כשמשרד התחבורה התחיל לתכנן את מסילת הרכבת המזרחית, ב-2002, הוא בכלל תכנן מסילה שמיועדת בעיקר למטענים. כדי שרכבות מטען מנמל חיפה לא יסתמו את מסילת החוף העמוסה. כיוון שהמסילה הזו בכל זאת עוברת ליד כמה ריכוזי אוכלוסיה, הוחלט שכן יסעו בה גם רכבות נוסעים ושהן יעצרו בכמה תחנות.
אבל אחרי שהבנייה החלה, שמו לב באוצר שהפרויקט חורג מהתקציב.
היו מספר דיונים עם האוצר שביקשו לכנס את הפרויקט הזה לתקציב שהיה בהחלטת הממשלה ונעשו צעדים בפרויקט כדי כן לכנס אותו.
כמעט בכל פרויקט למעשה יש איזשהו סף תקציבי שצריך להתכנס אליו.
באוצר הציעו שהרכבת רק תסיע מטענים בין חדרה לקריית שדה התעופה, בלי תחנות בכלל. בסופו של דבר משרד התחבורה הגיע איתם להסכמה שמתוך תשע תחנות יהיו על הקו חמש. במשרד התחבורה המליצו שכן תיבנה הכנה לארבע התחנות שיבוטלו, כדי שבהמשך יוכלו לבנות אותן בקלות, אבל האוצר התנגד גם לזה. ככה חסכנו על כל תחנה משהו כמו 150 מיליון שקל, תלוי בתחנה. ועל 4 תחנות, יותר מחצי מיליארד. את תושבי עמק חפר זה משגע.
זה שוב רן שכטר.
רן:
העניין הוא שהשקיעו 12 מיליארד וחסר להם גרוש ללירה. ואנחנו תמיד נכשלים בזה.
כל הטענה שלנו היא שחסר פה ממש כסף קטן.
כדי להחליט איזה תחנות יישארו? במשרד התחבורה בנו דירוג. כל תחנה קיבלה ציון משוקלל. מילת המפתח פה היא ביקוש.
אליאס:
מחולל הביקוש הוא תרגום של כמות הנסיעות, מוצא ויעד. מאיפה אנשים מגיעים. ובסוף הדבר הנכון הוא למקום מערכות הסעת המונים בסמיכות למוקדי הביקוש, כדי לא לייצר קישוריות שהיא לעתים לא נדרשת, או לייצר קישוריות שהיא מלאכותית.
זה אומר: כדי שלא כל תושבי היישוב יצטרכו לנסוע ברכב בפרטי או באוטובוס עד לתחנה ואז לעלות על הרכבת, כמו שקורה בהרבה תחנות בארץ.
ולכן מנסים למקם את תחנות הרכבת ואת מערכות הסעת ההמונים הכי קרוב שניתן לשימוש בהן.
50% מהציון בדירוג שערך משרד התחבורה היה הביקוש לתחנה, כמה אנשים ישתמשו בה. הקריטריונים הבאים היו מרחק מהתחנות האחרות, תפעול, הנדסה, ואפשרויות תחבורה אחרות באזור. לפי הדירוג הזה, התחנה שקיבלה את הציון הכי גבוה היא - אלעד! בגלל ביקוש גבוה מאוד.
אחריה בדירוג הגיעה תחנת טייבה. גם שם הרבה אנשים צפויים להשתמש בתחנה, ובנוסף אין מספיק תחבורה ציבורית באזור.
אחריה, במקום השלישי, תחנת קריית שדה התעופה, כיוון שמדובר באזור תעסוקה גדול.
למקום הרביעי הגיעה תחנת אחיטוב. ואחריה דורגה תחנת טירה, שבה יש המון ביקוש לתחבורה ציבורית ופקקים קשים.
ואחר כך תחנות לוד צפון, ראש העין דרום, וכפר סבא. כולן נדחו בינתיים.
לסיכום המליץ מנהל התכנון ארוך הטווח במשרד התחבורה לבנות את תחנות טייבה, טירה, אלעד, ושדה התעופה.
למרות שאחיטוב יצאה במקום הרביעי בדירוג הוחלט שלא לבנות אותה. ומבחינת משרד התחבורה, כאן הסיבה כבר לא תקציבית, הסיבה קשורה למסילת רכבת אחרת.
בשביל להסביר את זה אני צריכה שתיעזרו בדמיון שלכם או שתחפשו בגוגל - מסילת הרכבת המזרחית. קו הרכבת שלנו היה אמור לצאת מחדרה ולרדת לכיוון דרום מזרח לאחיטוב שבעמק חפר. בדרכו הוא היה אמור לחלוף על פני באקה אל גרביה.
באקה אל גרביה היא עיר בצפון השרון, על גבול הקו הירוק. יחד עם היישוב ג'ת שאיתו אוחדה ב-2003, היא מונה כ-34 אלף תושבים. כיוון שבאקה נמצאת כמה קילומטרים אחדים צפון לאחיטוב, התושבים שלה היו אמורים להשתמש בתחנת אחיטוב. למעשה אפילו יותר מתושבי עמק חפר. היא, כמו שאליאס מכנה את זה - מחולל הביקוש העיקרי של תחנת אחיטוב.
אבל אז הוחלט שתהיה יום אחד תחנת רכבת בבאקה.
אותם 35 אלף אנשים שגרים בבאקה והיו אמורים לנסוע מתחנת אחיטוב - אז עכשיו תהיה להם תחנה משלהם בבאקה, ושם תעבור רכבת אחרת, שתיקח אותם לחדרה ומשם לתל אביב. אז הנוסעים מבאקה לא יבואו לאחיטוב.
צליל: אז אם כל הנוסעים של באקה ישתמשו בתחנת הרכבת של באקה, באחיטוב יישארו הנוסעים מעמק חפר. ואם הרכבת תעצור באחיטוב כדי להעלות רק מעט נוסעים, שיגיעו מהעמק, ותמשיך - זה לא שווה.
אליאס:
אנחנו רוצים לייצר לאנשים תנועות רכבת במהירות סבירה ובזמנים כלומר אנחנו רוצים לקשר את הפריפריה למרכז בזמני נסיעה סבירים. קיבוע תחנות נוספות שהביקוש להן לא גבוה מייצר אובדן זמן למוקדי הביקוש המשמעותיים, כלומר הרבה אנשים. מפסידים גם אם זה מעט, הרבה אנשים מפסידים זמני נסיעה בהחלטה מהסוג הזה.
צליל: זה כמו בסיפור של אתגר קרת נהג האוטובוס שרצה להיות אלוהים. שם הנהג לא עוצר את האוטובוס למאחרים, כי הוא עושה חישוב שיש באוטובוס 30 נוסעים. וגם אם כל אחד מהנוסעים מפסיד רק דקה אחת בגלל העיכוב, והמאחר מפסיד נגיד רבע שעה, יוצא שיותר הוגן לא לעצור.
גם אם כל אחד מהנוסעים ברכבת מפסיד רק 5 דקות כי היא עוצרת גם באחיטוב, בסופו של דבר זה מסתכם בחוסר יעילות גדול. חוסר יעילות שהפתרון שלו עלול להיות בהמשך - רכבת שפשוט תדלג על תחנת אחיטוב. אז למה מלכתחילה לבנות את התחנה?
זה שוב אליאס מטר ממשרד התחבורה.
אנחנו משלמים היום מחיר על תחנות שהוקמו במקומות שהם לא נכונים, אין בהן נוסעים ושימוש זה חבל, וזה לא משרת נכון את התפעול הרכבתי. ההחלטה במקרה הזה גם אם היתה לפני כמה שנים במוסדות התכנון להעתיק אותה צפונה היא החלטה נכונה, מקצועית, סבירה מאוד
בסופו של דבר במשרד התחבורה צריכים לבחור, ולפי סדר העדיפויות שלהם היום, הם מעדיפים לחבר עיר גדולה עם מרכז תעסוקה גדול, מאשר אזור במרחב הכפרי.
במקום שתושבי הערים הסמוכות ייסעו לעמק חפר - עדיף שהתחנה תהיה אצלם, ושתושבי עמק חפר ייסעו לטירה, טייבה ובאקה.
תשמעי. יש מחיר למגורים ברחב הכפרי. זה נכון. אין ספק שבנגישות לתחבורה ציבורית יש לנו פער גבוה להשלים, והוא פער בעיקר איפה שנמצאים ריכוזי האוכלוסין והתעסוקה. שם אנחנו רוצים לעשות את ההקלה ולצמצם את השימוש ברכב הפרטי. אין ספק שהצמצום שם ברכב הפרטי יאפשר לתושבי המרחב הכפרי גם להתנייד במשכי זמן יותר סבירים, או בעתיד.
לתושבי עמק חפר כל ההסברים האלה לא ממש נראים.
קודם כל - כי הם בכלל לא מאמינים שהם ייראו בעתיד הקרוב או הבינוני תחנה בבאקה. כי התחנה בבאקה עדיין בשלבי תכנון. הם מחכים כבר 20 שנה לתחנה שב-2002 היתה בשלבי תכנון. עכשיו כשהיא כבר בשלב הביצוע, משחק הסולמות והחבלים הזה מחזיר אותם שוב לשלב הראשון.
במשרד התחבורה אומרים שתחנת באקה מתוכננת ל-2030, 2032, ושהם אפילו יעשו מאמץ להקדים אותה ל-2028. אבל תושבי עמק חפר לא מאמינים שזה יקח פחות מ-15 שנה ואולי 20. וחייבים להודות שאחרי שהמסילה המזרחית לקחת 24 שנים, אפשר להבין אותם. זה שוב רן שכטר.
רן:
אנחנו לא יכולים לצאת היום לעבודה, אנחנו לא יכולים לחכות עוד 15 שנה.
משרד התחבורה אומר - אם לא נצליח להקים את באקה נחזור לאחיטוב. אנחנו אומרים לא. גם וגם.
תחנת אחיטוב לטווח המיידי ובאקה לטווח הארוך יותר.
צליל: גם הפתרון של תחנות טייבה וטירה לא נשמע טוב מספיק לתושבים ששוחחתי איתם. זאת אופירה.
אופירה:
כדי להגיע לשם בשעות הבוקר זה משהו כמו 50 דקות.
צליל: באיזשהו שלב בשיחה עם מידד ואופירה עולה לדיון גם הפיל שבחדר.
העובדה שבאזור מתוכננות שלוש תחנות בערים ערביות, אבל התחנה בעמק חפר בוטלה, גורמת לתושבים להרגיש מופלים לרעה.
משרד התחבורה, אותם אנשי מקצוע, בחנו את זה לפני 15 שנה. ומצאו שצריך תחנה. הבחינות נעשו הרבה לפני כל ההרחבות שנעשות כאן. איך יכול להיות שהתשובה הזאת השתנתה. אחרי מחקר שעשיתי התשובה היא בצורה ברורה שאלה החלטות פוליטיות.
יש להם מדיניות לעשות נורמליזציה עם הערבים.
זה בסדר וחשוב, כולנו אזרחים וכולנו צריכים לקבל יחס שווה ותחבורה ואיכות חיים.
אופירה:
את מוזמנת להגיע לפה בערב ולשמוע את היריות ואת המואזין. אם אנחנו נעבור בת חפר לא תהיה בת חפר היא תהיה שווייקה, סביוני טול כרם.
זה אינטרס מובהק של המדינה שאנחנו נהיה פה הם צריכים לעזור לנו. לא ביקשנו שיורידו מסים. כמו עוטף עזה. אנחנו משלמים הרבה כי אנחנו דירוג גבוה. אבל הדבר המינימלי תנו לנו תחבצ, תנו לנו להגיע לעבודה בכבוד, בדרך סבירה, שנשלם את המסים שלנו כמו שצריך.
כמו כל דבר אחר, גם ויכוח על מיקום של תחנת רכבת נעשה עניין מגזרי. וכמו בהרבה מקרים, הניסיון לתקן אפליה בת עשרות שנים גורם לאחרים להרגיש שהזכויות שלהם נגזלות.
3. המרחב הכפרי
הוויכוח על תחנת הרכבת באחיטוב משקף קונפליקט גדול יותר. במשך עשרות שנים, כל שנות קיומה של מדינת ישראל בעצם, המדינה מעודדת את האזרחים שלה להתפזר במרווחים גדולים. מבקשת מהם לא להצטופף בגוש דן, אלא לגור בכפר, בקו התפר, בפריפריה. היא עושה את זה בתוכניות בנייה, בהקלות מס, ובהחלטות פוליטית. והיא עושה את זה גם עכשיו: רק לאחרונה הודיעה שרת הפנים על הקמת שני יישובים חדשים בגולן ויישוב חדש בעוטף עזה, ועוד היד נטויה. גופי התכנון קידמו בחריצות ובאגרסיביות הקמה של יישובים כמו בת חפר. אבל מי שהגשים את החלום הציוני ונענה לבקשת המדינה להתפזר במרחב - מגלה עכשיו שלפיזור הזה יש מחיר תחבורתי כבד מאוד, ושהבעיות התחבורתיות שם כל כך קשות - שגם המדינה לא מתכוונת לשים אותן בראש סדר העדיפויות שלה. כמו שאמר אליאס מטר ממשרד התחבורה - קודם כל צריך לחבר את מרכזי התעסוקה לריכוזי אוכלוסיה, היישובים הקטנים בעדיפות נמוכה יותר. זה כנראה סדר עדיפויות נכון ואפילו הכרחי. אבל יש אנשים שפשוט יישארו מאחור.
צליל: אולי הצפיות שלכם לא ריאליות. אתם גרים באזור כפרי באיכות חיים יוצאת דופן, ואתם מצפים גם להיות במרחק נסיעה קצרה מהמרכז. אולי זה פשוט לא מתכנס? אי אפשר גם וגם.
זה בהחלט הייתי מסכים איתך אם עכשיו לא היה כלום, לא היה פרויקט ולא היה קורה שום דבר באזור. מה שקורה הוא שמדינת ישראל השקיעה 12 מיליארד שקל בפרויקט. חסרים עכשיו 30 מיליון שקל כדי לפתור את הבעיה.
כשהסתובבתי בעמק חפר, בכבישים צרים עם נתיב אחד לכל כיוון, לא יכולתי שלא לחשוב לאן כל זה הולך. מה יהיה עם אנשים שבנו את החיים שלהם כאן ואת הפרנסה שלהם בגוש דן שהולך ומתרחק מהם. איך האזור היפה, אפילו רומנטי הזה, ייראה עוד 10, עוד 20 שנה. מה יקרה איתו כשהאוכלוסיה במדינת ישראל תמשיך לגדול. האם זה בכלל בר קיימא? אז חיפשתי מישהו שיכול לענות על זה. ומצאתי את פרופ' שמאי אסיף.
אני אדריכל ובונה ערים במקצועי, הייתי מהנדס העיר ת"א במשך 10 שנים בתק' צ'יץ', הייתי 7 שנים מנהל מנהל התכנון במשרד הפנים.
היום אסיף עומד בראש יוזמת ישראל מאה. זו יוזמה של מתכננים, אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים, אנשי שלטון מקומי ועוד, שהמטרה שלה היא להיערך לעתיד של ישראל בשנת 2048 - שתודו שזה כבר לא נשמע כזה רחוק - עתיד שבו נהיה פה 15 מיליון אנשים.
אני שואלת אותו אם לפי המחקר שלהם, במקומות כמו עמק חפר יוכלו להמשיך לחיות כמו שהם חיים היום, להסתמך על תעסוקה במרכז.
והתשובה שלו היא לא. זה לא יוכל להמשיך לקרות.
אסיף: יותר ויותר מהאנשים יעבדו, חלקם הקטן בבית וחלקם היותר גדול קרוב לבית. מה יותר קרוב מלהיות קרוב לנכדים שלי.
כל המדינה הזו מכפילה את האוכלוסייה והגיע הזמן שאנחנו נפנים את העניין הזה. גם היישובים יכופלו ואם לא ניתן להם את האפשרות של הנגישות אז אנחנו נמשיך ונתאבד עם התוספת של הרכב הפרטי.
הפתרונות לבעיות התחבורה של מקומות כמו עמק חפר, אומר אסיף, לא מתחילים ונגמרים בתחנת הרכבת שיבנו או לא יבנו.
אנחנו באנו עם הכלי שנקרא תחבורה כשירות, שמסתכל על המייל האחרון או הראשון, על באמת איך להביא את התחבורה עד הבית.
חזון התחבורה של אסיף מסתכל על הרכבת רק כפתרון אחד מבין רבים. זה לא מספיק. בנוסף הוא אומר, צריך להקל על אנשים לעבור בין מושב למושב בלי שהם יצטרכו להיכנס למכונית, או, אם הם בני נוער או קשישים, בלי שיצטרכו להסיע אותם.
לשם כך צריך להסתכל על מגוון רחב של כלי תחבורה או שירותי תחבורה, החל מהליכה ברגל, דרך אופניים ואופניים חשמליים וקורקינטים, שילכו ויתקדמו ואם יש להם נתיב בלעדי שמיועד להם… ראו מה קורה בדנמרק. כיצד מגיעים אנשים כולל ילדים קטנים מרחקים ארוכים מאוד באופניים ודומיהן.
בפרק 200 דיברנו על תחבורה על פי דרישה: מיניבוסים שאין להם קווים קבועים, והם אוספים ומורידים נוסעים לפי הביקוש, אחרי שמזמינים את הנסיעה באפליקציה. שירות כזה שנקרא קוויקר יש בעמק חפר, ובעוד מקומות בארץ, בשם באבל או תיקתק. זה פתרון טוב, אבל לא תמיד יעיל ולא מתאים לכל מטרה.
בכל מקרה, בין כל האפשרויות האלה אומר, שמאי אסיף, צריך לחבר ממשק אחד.
וארנק אחד שכולו מסובסד, לא רק אוטובוס, כל המערכת. זה מערכת שלמה שמאפשרת לאנשים להגיע בביטחון ובנוחות וגמישות ממקום למקום.
צליל: מישהו שגר בעמק חפר וסגר חברה במרכז כי הוא התייאש מהפקקים ועבר לעבוד מעסק קטן מהבית זה הצלחה או כישלון?
בעיניי הצלחה מדהימה
צליל: הוא חווה את זה כוויתור, כפשרה.
אני מאמין שהוא עשה את הצעד הנכון וזה רק יועיל להמשך הדרך
לסיפור של א"ב יהושע, מסע הערב של יתיר אין סוף טוב. כל ערב תושבי יתיר רואים את נוסעי הרכבת חולפים על פניהם בדרך לעיר המחוז, עד שיום אחד התסכול שלהם מתפרץ.
מידד:
אנחנו נפעל בכל הערוצים. ואנחנו יודעים לעשות את זה. אם צריך לעצור פה צירים שלמים, כביש 6, כביש 2, רכבות, כביש 4, אנחנו נעשה את זה. יש אנשים שמחכים כבר לאות.
אני אומר לך שאנשים נחושים, תחנה תקום בעמק חפר ובזמן סביר.
אנחנו חיות כיס, ההסכת הכלכלי של כאן.
אז אם אתם מתמודדים ביישוב שלכם עם בעיה תכנונית, תחבורתית, כלכלית עם קונפליקט מעניין - אתם מוזמנים לכתוב לי, צליל אברהם בפייסבוק או בטוויטר. תודה רבה לגליה שטרן בלו מאחיטוב שהכירה לי את הסיפור הזה ואת תושבי העמק. תודה גם למאיה ירון.
העורכת שלנו היא נעה בן הגיא. עורך הסאונד הוא אסף רפפורט. נועם ברלחיס סייע בעריכת הסאונד.
תודה לחבריי למערכת, שאול אמסטרדמסקי, ואלון אמיצי.
אפשר להאזין לכל הפרקים של חיות כיס בכל יישומון הסכתים ובאתר כאן.
אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם.
