שלום, אני דנה פרנק ואתם מאזינים לחיות כיס. 

נושאי הפרקים מגיעים אלינו מכל מיני מקומות. חלקם מכם, המאזינים, חלקם משיטוטים בארץ. הפרק הזה התחיל בשיחה ששמעתי במקרה במערכת של כאן. 

דנה: את יכולה להציג את עצמך

כן. אני ענת. קורול גורדון? 

דנה: למה את שואלת? זה השם שלך

אני ענת קורול גורדון.

ענת מגישה וכותבת בדיגיטל של כאן. אולי אתם מכירים אותה אולי מסרטונים בפייסבוק. היא תמיד בוחרת נושאים מפתיעים, כמו איך התמונה של הילד הבוכה נעשתה כל כך פופולרית, או טרנדים בעיצוב מצבות, מה חם ומה סתם. יום אחד, שמעתי אותה מספרת סיפור עוד יותר מפתיע מהרגיל:  

ענת: הגעתי לאיזה כנס והיו בו מלא מבוגרים ופתאום היו בו אנשים שנראו קצת פחות מבוגרים

תמהתי מי הם, הם דיברו אליי כי הם צופים בכאן אמרו לי תקשיבי תקשיבי אנחנו במועצת התלמידים ואנחנו הולכים לבחירות שלישיות. 

כן. שלוש מערכות בחירות. לא לכנסת, למועצת התלמידים. מההה. 

מאז ששמעתי את ענת מדברת על זה, הבחירות השלישיות השניות לא יצאו לי מהראש. לא מספיק שהמדינה תקועה בלופ של בחירות שלא נגמרות, עכשיו זה גם קורה בעוד מקום? ועוד במועצת תלמידים? דיברתי על זה כל הזמן, והתחננתי לפני ענת שתיכנס איתי לאולפן ותסביר לי מה קרה.

אולי הם עצלנים כי הם דור הZ והם מפונקים? 

ענת: אני לא חושבת

אז מה קרה? איך הגוף הזה עבד ככ הרבה שנים ואז התחרבש?

ענת: א תשאלי אותם.

אז החלטתי לשאול אותם. אבל ככל שדיברתי עם אנשים שקשורים למועצת התלמידים, גיליתי שהבעיה ממש לא התחילה במערכת הבחירות השלישית, וגם לא התחילה בשנה הנוכחית. אז השבוע בחיות כיס: שיעור בדמוקרטיה. איך מועצות התלמידים הארצית נקלעו למערבולת פוליטית, ומה זה קשור לעולם המבוגרים. 

ענת: בהתחלה זה היה מין קוריוז כזה ברגע שאת שומעת שיש עוד בחירות שלישיות איפשהו בעולם את לא יכולה להישאר אדישה. זה - זה נורא הפתיע אותי, הם דיברו על זה ונראו נורא נלהבים. אז שאלתי אותם רגע מה זה מועצת תלמידים? את זוכרת מה זה מועצת תלמידים? מהילדות שלך?

דנה: זה ילדים שמחלקים סוכריות כדי שתצביעי להם. זה מועצת תלמידים בעיני.

ענת: אז לי יש בראש אותי בכיתה א עם פלקט ענקי עליי שכתוב בו תבחרו בי ואז נחרדתי ככ מהעוצמה של תשומת הלב שפשוט פרשתי מהמרוץ

ואולי חבל שענת פרשה מהמירוץ בכיתה א', כי אם יש משהו שמתמקצעים בו בדרך למועצת התלמידים והנוער הארצית זה איך להיבחר בקמפיין. 

דנה: יש ילדים בבי"ס שלך שמתמודדים מולך? 

איתי: לא ממש

איתי קרויטרו רק בן 15, אבל הוא כבר הרבה שנים בביזנס של פוליטיקת נוער. להיבחר בבית ספר שלו כבר די קטן עליו - הוא עמוק בדרגים הגבוהים של מועצת התלמידים. נער סופר מרשים, שתמיד רוצה יותר. 

איתי: מועצות תלמידים לצערי ברמה הבי"ס הן לא דבר מאוד נחשק 

מועצת התלמידים ברמה הבית ספרית היא מה שהיה לי ולענת בראש כשדיברנו על ממתקים ופלקטים של בחרו בי. אבל זאת רק דרגה אחת, או - בז'רגון הפנימי - גלגל - של מועצת התלמידים בישראל. 

מדובר במערכת שלטונית מורכבת, הרבה יותר משנדמה לכם. הנה מה שאתם צריכים לדעת עליה, בקצרה: 

מעל המועצה הבית ספרית שכולנו מכירים, יש את המועצה העירונית, מעליה, מועצה מחוזית ומעליהן ארצית. כל אחד מהחברים בגוף הארצי חייב להיבחר בכל אחת מהדרגות כדי לכהן במועצה הארצית. אז, כשאיתי מתמודד בבחירות בבית הספר שלו בחיפה, הוא מוכרח לנצח כדי להתקבל לעירונית, ואז למחוזית, ואז לארצית. כל שנה מחדש. זה המון המון לחץ, וזה עוד לפני שדיברנו על בגרויות, טסטים, צו ראשון.

ולהיות במועצה הארצית זה ביג דיל. יושבים שם בסך הכל 47 בני נוער, איתי הוא אחד מהם, שמייצגים את כל התלמידים המאוגדים במועצות בישראל. 

בסך הכל, בכל סוגי המועצות בכל המחוזות והרשויות, חברים כ-30 אלף בני נוער, והם מייצגים כשבע מאות אלף תלמידים ישראלים. 

זה הרבה. הרבה כוח. 

מה הם עושים?

ענת: מועצת התלמידים והנוער הארצית פועלת בכמה מישורים - יש לעשות דברים למען הנוער כמו ההפסקות הפעילות שאנחנו זוכרות כמו להפיק אירועים בעיר, דברים כאלה. יש מישור של ייצוג הם מייצגים את בני הנוער מול כל הגורמים או איך שרבים מהם אמרו לי, עולם המבוגרים. 

דנה: מושג שהם מאודד אוהבים. 

ענת : ושלא שמעתי קודם. אמרתי להם רגע איך זה יכול להיות שלא שמעתי? הם אמרו לי את פשוט היית או ילדה או מבוגרת אף פעם לא היית ילדה או בת נוער שנדרשת לתווך ולתקשר עם עולם המבוגרים.

יש למועצות ממשק מאוד פורה עם עולם המבוגרים. החל משנת 99, הנציגים יכולים להשתתף בכל וועדות הכנסת - כולל ועדות חינוך, למשל. בשנת 2000, נציגי המועצה הארצית הצליחו להעביר את חוק זכויות התלמיד. החוק הזה מגן על תלמידים ישראליים מכל מיני סוגים של אפליה והתעמרות. ודרכו מועצת התלמידים גם קיבלה כוח מיוחד. למשל, יו"ר הוועדה המחוזית חייב להיות נוכח בכל דיון על העברת תלמיד מבית ספר. 

חוץ מזה המועצה גם מזוהה עם מחאות גדולות של תלמידים. ב-2014 ארגון המורים רצה להשבית את הטיול השנתיים אחרי ליקוי בטיחות שהביא למותו של תלמיד בטיול. מועצת התלמידים והנוער השביתה 700 אלף תלמידים בתגובה. למחרת הארגון חזר בו. ב-2017 המועצה עשתה כותרות עם מחאה חריפה על שיטת הטסטים בישראל. והמועצה גם פעילה בדברים הרבה יותר קטנים מפרספקטיבה מבוגרת, אבל קריטיים מפרספקטיבה של בני נוער. שינוי תאריכי בגרויות, למשל. 

אז להיות חבר במועצת התלמידים הארצית, שמנהלת את כל המועצות שמתחתיה, המחוזיות, העירוניות, הבית ספריות - זה הרבה מאוד כוח בשביל נער בן 15. 

17 ביולי 2019 היה יום גדול בשביל איתי. אחרי שנים שהצביע במועצות התחתונות, סוף סוף הוא הגיע לקחת חלק במקום האמיתי- המועצה הארצית. המקום שבו דברים באמת זזים. בשביל איתי, זה היה יום שהוא חלם עליו מאז היה בן עשר. כן, עשר. אז, אחותו הייתה בחטיבת הביניים והכירה את העולם של מועצות הנוער העירוניות. איתי, שהיה ילדון, החליט שזה נשמע לו מגניב. וביום הזה, בפעם הראשונה שכף רגלו של איתי דרכה במועצה הארצית, היו בחירות. להנהגת המזכירות הארצית. 

איתי: נכנסתי ישר למליאה הזאת, נבחר יו"ר מהמחוז שלי - גאווה, שמחה, קצת שוק והלם עדיין מזה שנכנסתי וואוו אני בארצית ואז אחד אחרי השני אני רואה שלא נבחר, לא נבחר, לא נבחר עוד בעל תפקיד ועוד בעל תפקיד ועוד בעל תפקיד. 

הנציגים במועצה הארצית לא הצליחו להגיע להסכמה על אף תפקיד במזכירות. חוץ מיו"ר.

איתי: אבל כן ראיתי את המשבר מתהווה בעיניים שלי. זה לא שלא היו שמועות ורחשים על זה שהארצית זה כבר לא מה שהיה פעם 

מה היה המשבר? אז ככה. 

בעולם המבוגרים, מצביעים לרשימות. בעולם הנוער, מצביעים ליחידים, לבעלי התפקידים במזכירות הארצית. בבחירות ביולי נבחר יו"ר וגם מבקר, עוד תפקיד במזכירות. שאר התפקידים לא נבחרו. וכאן נכנס לתמונה גיבור נוסף. או נבל. הפתק הלבן.

ענת: אם אתה מתמודד מול מישהו אחד מכם חייב לזכות במלמעלה מ-50% מהקולות. לא רוב, 50% + 1. 

זה במקרה שבו ההתמודדות היא, כמו שאנחנו מכירים בפוליטיקה הרגילה, בין שני אנשים או יותר. אבל זה לא תמיד המצב, לפעמים יש רק מתמודד אחד, והוא עדיין חייב להיבחר בהצבעה. 

ענת: אם אתה מתמודד מול עצמך, משהו שאנחנו לא רגילים אליו אבל במועצת התלמידים נורא נפוץ - 

צריך שפחות מ-33% מחברי המועצה יצביעו לפתק הלבן. ומסתבר שזה מאוד מאוד קשה. 

בעולם המבוגרים, כמו בעולם התלמידים, פתק לבן הוא הצבעת מחאה. אנשים מטריחים את עצמם לקלפי כדי להכניס פתק שלא כתוב עליו כלום. יובל דיסקין, ראש השבכ לשעבר, אמר לאחרונה שזאת תהיה הבחירה שלו בבחירות המתקרבות בישראל. בצרפת למשל כ-11% מהבוחרים בבחירות האחרונות הצביעו בפתק לבן, שזה הרבה, אפילו המון. רק שבעולם המבוגרים, הצבעה בפתק לבן לא תכריע את הבחירות. מי שנבחר הוא מי שזכה במרבית הקולות הכשרים. לעומת זאת, בעולם התלמידים, יכולה להיות קלפי שמחציתה פתקים לבנים. וקלפי כזו משמעותה שהבחירות נכשלו. וזה מה שקרה באותו היום ביולי האחרון. בחמש מתוך שבע הצבעות, יותר משליש מהנציגים בחרו בפתק הלבן על פני המועמד. 

ענת: כששאלתי את החברים למה והאם הם שמו פתק לבן הם אמרו שהם לא מאמינים בפתק לבן אבל כמעט כולם אמרו שהם כן שמו פתק לבן

דנה: מתישהו 

ענת: כן והם אומרים - זה פשוט תחושה של חוסר בשלות, או של חוסר התאמה, או של חוסר אמון. 

זאת הייתה רעידת אדמה. 

דנה: מה אתה רואה, חדר מלא באנשים צורחים?

איתי: לא צורחים אבל חדר מלא באנשים חסרי אמון אחד בשני, במקום, שצריכים איזה הנהגה. 

בחודשיים שלאחר מכן, הכאוס ההנהגתי נמהל בכאוס שמאפיין תמיד את תקופת הקיץ בימי הנעורים. איתי היה בבית רק יומיים בכל חודש אוגוסט - בשאר הזמן הוא והנציגים האחרים היו בסמינרים של הנהגה, למדו על המועצה ונערכו לבחירות מספר שתיים, בספטמבר. איתי ניסה לתמוך ביו"ר ככל שיכל. 

איתי: משתדל לתת מעצמי כמה שאפשר מהמקום של הצד הזה. לא להישאר חייב ברמה של להקטין ראש כזה 

ולכן, לאור המשבר במועצה, איתי החליט שלהישאר נציג זה לא מספיק. הוא אומנם היה חדש במועצה הארצית, אבל בגלל המצב העגום שלה, הוא החליט לקחת אחריות ולהתמודד בעצמו על תפקיד במזכירות הארצית, יו"ר הוועדה האתית - מקביל ליועץ המשפטי לממשלה. 

הוא הגיע דרוך ליום הבחירות בספטמבר. זה היה יום חם, הנציגים הגיעו, הרוגעלך נשלפו, הקלפיות הוחבאו מאחורי הפרגודים. ויאללה, לבחור מזכירות ארצית. הפעם, לא הצביעו על היו"ר והמבקר - נשאר מי שכבר נבחר - אלא רק על חמשת התפקידים האחרים.

ושוב - 

איתי: יש - שניים שלושה מועמדים אף אחד לא נבחר וזה מכניס אותי ללחץ 

איתי: חשבתי שהפרדיגמת חשיבה הזאת של אף אחד לא ראוי תימשך

דנה: המערבולת הזאת

כן. והיא תיגרר גם לתפקיד שלי ולתפקידים הבאים

מה עשית עם הלחץ?

שתיתי מים, נכנסתי, אמרתי מה שיהיה יהיה ולתת את ההכי טוב שלי

ונראה שההכי טוב של איתי היה טוב מספיק, כי ברגע האמת, הוא נבחר ליו"ר הוועדה האתית. אבל הוא היה במיעוט. שאר התפקידים במזכירות לא מולאו. הפתק הלבן שוב ניצח. 

הצבעת? חשבת שהיה מישהו ראוי?

איתי: כן. כן

במובהק אתה אומר

איתי: עוד פעם - יש איזה - הייתה איזה קונספציה שבסופו של דבר נשברה שהבן אדם שנכנס צריך להיות מושלם מהרגע הראשון בהתבסס על אשליות, בעיני, משנים קודמות שכל מי שנכנס היה מדהים ומושלם בתפקיד שלו. וזה פשוט גרר לחוסר אמון של אנשים באחרים. אני לא יודע - לא בצורה מובהקת אפשר לומר אבל הבחירה לא לתת אמון באף אחד היא בחירה לא לתת אמון בהון האנושי של המועצה עצמה. וזה בחירה שהכניסה לתסבוכת 

.לא כל הנציגים במועצה הארצית הצליחו לעשות את הסוויץ' ולחזור להאמין בהון האנושי של המועצה. בסוף סבב הבחירות השני, ארבעה תפקידים נשארו לא מאויישים, והמשבר שקצת נבלע קודם באווירת הקיץ, התחיל להיות מאוד מאוד מורגש. 

איתי:  שמעי זה התבוססות במשבר הנהגתי  זה לא משהו טכני של וואי לא נבחר זה בעיה. זה בעיה כי אנשים - כי המליאה לא הצליחה לתת אמון באנשים ברמה הכי פונדמנטלית של דמוקרטיה. 

אולי לא מיותר להזכיר שרק ימים ספורים לפני הבחירות השניות במועצה, היו עוד בחירות. כלליות. 

כמו כל הגופים שמתוקצבים בידי המדינה, ובידי משרד החינוך, גם מועצות הנוער הבחינו בקיפאון במערכת השילטונית. 

איתי: לאט לאט מתחילים להרגיש את הכירסום התקציבי 

מה זה אומר?

איתי: אירועים של לסגור מקום הופך קשה יותר.החזרי נסיעות שאנחנו מקבלים על זה שאנחנו מסתובבים בכל הארץ וזה עולה מאות שקלים בארץ לכל נציג שהמחוזות פתאום מתחילים להגיד אין לנו כסף לתת בכלל. מלחמות מול אנשים בשביל שיהיה כיבוד למליאות. וזה מכרסם בכל מקום. אירועים גדולים שהתקציב שלהם פתאום התדלדל. 

חוסר היכולת להוציא אל הפועל גם את האירועים הכי יומיומיים ורגילים של המועצה - שלא לדבר על יוזמות ופרויקטים מיוחדים התחיל להוביל לתסיסה. הלחץ על ההנהגה היה אדיר. הטלפונים של איתי, שקד הדוברת, נמרוד המבקר והיו"ר עמית התפקעו מרוב הודעות מנציגים שהיו זקוקים לעזרה בבעיות ספציפיות. הם היו ארבעה בני נוער שהיו צריכים לתפקד כמו שבעה, ולהוביל גוף של אלפי נערים ונערות.

ואם כל התחושה המעיקה של חוסר היציבות לא מספיקה, כשאיתי נכנס לתפקיד הוא גילה אי סדרים גדולים מאוד בגלגל שמתחת. במועצות המחוזיות. שני מחוזות, מתוך שבעה בסך הכל, היו במצב של חוסר תפקוד אדיר

איתי: מחוז מרכז התפרק לו מפאת אי כינוס מליאה והיה צריך לקום מחדש

מה זה אומר?

הם לא עמדו בתנאים של קיום מועצה, שאפשר לקרוא להם מועצה. אי אפשר היה להכיר בהם כגוף כזה.

י במחוז מרכז יש 56 רשויות, ו, מכל מיני סיבות, גם בגלל הקיצוץ התקציבי, המחוזית לא הצליחה לתחזק את הקשר עם הרשויות. הרשויות לא הגיעו למליאות, לא שלחו נציגים. בלי נוכחות ובלי אמון, המועצה המחוזית התפרקה. 

בינתיים, במקביל להתפרקות של מחוז מרכז, איתי היה צריך לבשר עוד בשורות קשות למחוז אחר:

איתי: מחוז ת"א גם אי כינוס מליאה, אי קיום בחירות לאורך למעלה מחצי שנה אחרי הקדנציה הקודמת. מזכירות של 3 אנשים שעושה הכל במקביל. התפרקות טוטאלית  של הרשויות שם, גם זה היה צריך ממש להיבנות מהיסוד.

ומי שהיה צריך להודיע לכל האנשים האלה שהם לא יכולים להמשיך להיות מיוצגים במועצה הארצית זה איתי. 

איתי: לא קיבלו את זה יפה

דנה: זה אנשים שחלמו על זה הרבה זמן 

איתי: זה אנשים שכפופים כמו כולנו להגדרה של מה היא מועצה בישראל ומה הוא מייצג נוער בישראל. מה יותר שומר על הדמוקרטיה אם לא גבולות הגזרה שלה עצמה. שהאנשים שמייצרים אותה קבעו לה. אז זה משחק כמעט פילוסופי

דנה: זה גם אנשים שהם חברים

איתי: נכון, הם קרובים אלייך ברמה האישית. זה סכסוכים על רקע מקצועי ברמה האישית, זה גם קושי רגשי. בסוף זה גם מגיע ממבוגרים כל אחת מהמחוזות במשרד החינוך יש אינטרס שיהיה לו את מייצג הנוער הכי חזק והכי טוב שיש וכשאתה שולח דבר כזה זה לא נוח להם ועוד הרבה דברים אחרים שבאים ומבקשים ממך להחליק, להחריג פה ולהחריג שם -אתה אומר לא. אני עומד על הגבולות שהגדירו. אתה מקבל התנגחויות בחזרה.

איתי בן 15. אין לו תעודת זהות. וזה היה לו קשה מאוד. לפי איתי, החוויה של הנציגים במועצה הארצית הייתה שהם לא מסוגלים לפעול. הם לא מסוגלים, כי המועצות איבדו תקציבים ואין בעצם עם מה לעבוד. התקציבים של המועצות אבדו כי אין תקציב בממשלה. 

מינואר, כל הגופים שקשורים לממשלת ישראל עובדים על תקציב המשכי. מה זה? ובכן,  התקציב הוא בעצם ספר סדרי העדיפויות של הממשלה, ומאחר שאין ממשלה נבחרת, אין מי שיגדיר סדרי עדיפויות. ולכן התקציב של השנה הוא בעצם המשך של התקציב של שנה שעברה, ושל סדרי העדיפויות הקודמים. לוקחים את תקציב השנה הקודמת, מחלקים ב-12, ובכל חודש החשב הכללי באוצר מחליט איזה משרד מקבל כמה. כן, באופן די רנדומלי. כך שתקציב משרד החינוך, שמממן את המועצות, נפגע משמעותית. והיכולת של המועצות לפעול די התחסלה.

וזה גרם לנציגי המועצה הארצית לאכול אחד את השני. 

איתי: יש ספרות מחקרית שמדברת על זה, אין הרבה מחקרים על מועצות אבל ידוע שכשממסגרים את יכולת הפעולה של מועצות תלמידים ובכללי של מסגרות השפעה לנוער ושיתוף ציבור - החוויה במקום להיות אזרחית ודמו חשובה הופכת להיות מתסכלת ולגרור אי אמון מערכתי אני חושב שהרבה מאוד נובע מהחוויה הקודמת שלהם ופחות במועצה הארצית עצמה. זתומרת מה קורה במועצה שלי בבי"ס? מה קורה במועצה שלי ברשות, במחוז? איזה יחס אני מקבל? איפה אני יושב? מה מידת ההשפעה שלי? וזה גורר איתו. זה גורר איתו פרדיגמות חשיבה, אמונות, תחושות. ובסופו של דבר האנשים הם מה שהם חווים, אי אפשר להתעלם מזה. 

במילים אחרות, העובדה שסגרו למועצות את האפשרות לפעול יצרה תסיסה וכרסמה את הדמוקרטיה של בני הנוער. כל הכוחות שלא יכלו לפעול כלפי חוץ, התחילו לפורר אותם מבפנים. 

*****

בשלב העגום הזה, נכנסו לתמונה שתי נשים. 

ד: שלי תציגי את עצמך בבקשה

שלי: אז אני שלי

אחת מהן הייתה שלי מוניצור, יו"ר עמותת במתנ"ה, עמותת הבוגרים של מועצות הנוער.

 כששלי הייתה בת 14, החיים שלה השתנו. היא הלכה לכנס על זהירות בדרכים ותחבורה. וזה היה לה מרגש, כי היא הייתה צעירה והכנס היה של מבוגרים. אבל הייתה שם דוברת אחת שממש נכנסה ללבה. 

באתי וראיתי מישהי שאז הייתה יו"ר המועצה הארצית, יעל ארמוני, היא דיברה על הבמה. זה נראה לי מודל לחיקוי, זה מה שרציתי להיות - זאת שתדבר, שתשרה אווירה, שתתן דברים לחשוב עליהם. 

וזה עבד. שלי התחילה להיבחר בכל הגלגלים, הבית ספרי, העירוני, המחוזי. היא הייתה יו"ר מחוז מרכז. תפקיד השיא שלה היה יו"ר הוועדה האתית הארצית - מה שאיתי עושה היום. 

שלי בת 35. יש לה שתי ילדות - אחת מהן, גיל בת החמישה חודשים, נשארה תחת חסותו של רום אטיק בזמן שדיברנו. שלי עבדה במשך שנים בביטחון בנתב"ג, אבל בשנתיים האחרונות היא לא עובדת. העיסוק המרכזי שלה הוא תמיכה במועצות התלמידים. 

שלי:  אני אישית חברה במגוון קבוצות ששייכות למועצות

איזה למשל?

יש 35, ספרתי אתמול

יש 35 קבוצות - 

רק שקשורות למועצות. יש לי עוד קבוצות בחיי 

תקריאי

מזכירות ארצית, מורחבת ארצית, מועצה ארצית הודעות, וועדת דוברות, חופרים ונהנים מחוז מרכז, נו"ק ללא גבולות, ועדת בחירות מחוז מרכז, מדריכי סדנאות, מנחי מחוזות, קבוצת דיונים מחוז מרכז, מועצת נוער מחוז מרכז, קבוצת התייעצויות ...

כל בוקר, שלי קמה לבין 400 ל500 הודעות בוואטסאפ. היא שוחחה בטלפון עם נציגי המועצה הארצית גם כשהייתה בחדר לידה, מחוברת לחמצן. אז, אפשר להבין למה בשלב שבו היו"ר התפטר ושני המחוזות קרסו - אחרי הבחירות השניות - האווירה בעמותת הבוגרים של המועצה הייתה קשה מאוד. 

שלי: בסופו של דבר את יודעת - נוסטלגיה וכאלה, זה הבית שלנו. אם זה יתפרק כולנו נגיד פעם כשהיינו קטנים היו מועצות תלמידים. היום אין. למה, כי זה נגמר

רק ששלי הייתה משוכנעת שהבעיות של המועצה לא התחילו ביולי 2019. שלי לוקחת חלק במועצה בדרך כזאת או אחרת כבר 21 שנה. סבב הבחירות שבו לא הצליחו למלא שישה תפקידים היה רק שיא בהתדרדרות שהיא רואה כבר הרבה מאוד זמן. 

קו פרשת המים, מבחינת שלי, הוא הבחירות המוניצפליות בשנת 2013. אלו היו הבחירות השניות מאז שגיל הבחירה ברשויות ירד ל-17 - החלטה שמועצת התלמידים קידמה מאוד. הורדת הגיל, כך מאמינים במועצות, גרמה לרשויות המקומיות לקחת את הנוער ברצינות. ראשי הערים היו חייבים לתת משהו לנוער, כי נערים בכיתה י' הם כבר שניה מהצבעה. 

בסבב הראשון, ב-2008, זה עבד יופי. לקראת הסבב השני שבו בני נוער יכלו להצביע, שלי ראתה משהו חדש, שלא היה שם קודם. 

שלי: ופתאום אתה שם לב שהנוער רוצה להאיץ בבני הנוער לבחור, כי יש להם זכות מגיל 17. 

אבל פתאום את מרגישה שהם רוצה לתמוך במועמד מסוים. והם אומרים רגע, אבל המועמד הזה הבטיח לי משהו כבן נוער, אם אני אתמוך בו המועצה שלי תקבל דברים. אבל אם לא, אז מה? אז הוא יפקיר את המועצה וישים אותה הצידה? ואם הוא יבחר? ואם לא? אני צריך ליצור קשרים. קשרים זה פוליטיקה. נותן לי, נותן לך זה נק - גבול מאוד מאוד בעייתי.

אחד החוקים בתקנון העל של המועצות הוא תקנה 12, לפיה אסור לנציגים במועצות להיות פעילים פוליטיים במקביל. בזמנה של שלי, זה לא היה אישיו. אבל ככל שהזמן עובר, היו עוד ועוד נציגים - גם בכירים, כמו יושבי ראש של מועצות עירוניות ואפילו מחוזות - שלקחו חלק פעיל בפוליטיקה הארצית. על פניו, זה נשמע אפילו מתבקש - אם אתה בן נוער שמתעניין בשלטון המקומי, כנראה שתרצה להיות חלק ממפלגה. אבל יש כאן סכנה גדולה. 

שלי:  שאם אני כבן נוער עכשיו רוצה לוודא שמשרד לא יודעת איכות הסביבה יש את מחאת האקלים עם גרטה וזה - המועצה רוצה לצאת בפרויקט ענק. אז יכול להיות, אני לא אומרת שזה קרה חו"ח, שיגשו לשר לאיכות הסביבה, לדעתי זה אלקין בימינו, נכון?

דנה: כן

שלי: יגשו אליו - לא שהוא עשה את זה - אבל יגידו לו אנחנו רוצים כך וכך והוא יגיד אוקיי, אז אתה פוקד לי קצת? זה בעייתי. לא שזה נעשה, כן? שיהיה ברור.

דנה: אבל זה קרה ברמה המוניציפלית? 

שלי: נכון. בכמה וכמה מקומות

דנה: שפקדו בשבילם?

שלי: פקדו בשבילם, אמרו תעשה לי ככה אני אעשה לך  ככה - זה בעיה. 

לפי הערכה של הכנסת, כל שנתון שמתווסף למעגל הבוחרים הארצי מוסיף עוד כ-150 אלף קולות. בבחירות האחרונות, 150 אלף קולות היו שווים כארבעה מנדטים. לכן, כשהורידו את גיל הבחירה ברשויות המקומיות - לפתע, לבני נוער היה כח. היה להם אפיל חדש בעיני פוליטיקאים, לפחות פוליטיקאים מקומיים. וכשיש כוח - יש גם פיתויים. 

בתעודת הזהות שלי אני נערה בת 16, עם חיוך מתוחכם שמסתיר ריבועים בשיניים, שיער צבוע באדום ומבט שאומר שכל המבוגרים ערימה של אפסים, ולא ברור איך מי שעומד מאחורי המצלמה - וכל מי שאחריו - לא מבינים את זה. לא מבינים כמה קל לעשות ריסטרט להכל ופשוט לדחוף את העולם בכיוון שבו הוא אמור ללכת. קחו את היהירות הזאת, תוסיפו עליה את הנחישות שמתחשלת כשצריך לעבור ארבע מערכות בחירות רק כדי להתמודד על תפקיד בהנהגה הארצית. תוסיפו לזה תשומת לב מחמיאה מפוליטיקאים בכירים בעיר שלכם. מה קיבלנו?

שלי: לכלוכים, חרמות, מצעים לא טובים התנהגות לא נאותה, טוהר בחירות שנפגע, ניסיון לשבש. דברים מושחתים שעומדים מבחוץ ומכניסים את זה פנימה.. 

היום אני יכולה להגיד לך כמעט בוודאות שאבוא לנהל מערכת בחירות - יש את הקריצה. את העשית ככה וככה. יש היום בתוך המועצות מי שכן מייצרים את הסיטואציה הזאת. 

שלי אומרת שככל שהפוליטיקה חילחלה יותר למועצות, הנציגים התחילו להתחלק לשלושה. חלק אחד ראה בפוליטיקה דבר מבורך. דרך לקריירה עתידית. החלק השני ראה בפוליטיקה - זו שחילחלה מבחוץ דרך שיתופי פעולה עם עולם המבוגרים וזו שהתחילה לעלות מבפנים, ביחסים בין הנציגים - רע הכרחי. משהו שצריך לבלוע כדי שהמועצה תמשיך לתפקד. והייתה גם קבוצה שלישית. הקבוצה השלישית הייתה קבוצת הנציגים שלא קיבלו את זה. הם לא קיבלו את הפוליטיקה, הם לא קיבלו את העיסוק בה. והם מצאו מקלט בפתק הלבן. 

וכך הגענו למשבר המנהיגות בבחירות למזכירות הארצית.

 

*****

ממש לפני הבחירות האחרונות, הסבב השלישי, שלי העבירה סדנה במליאה הארצית של מועצת התלמידים. זאת הייתה מליאה ארצית אבל הגיעו אליה פחות משלושים נציגים. 

שלי: היה בכאן את הסדרה 84 בפרק האחרון גיל הגנן אמר שכמו שכל ילד צריך שמבוגר יאמין בו, כל מבוגר צריך שילד יאמין בו והרגיש לי שהם כבר לא מאמינים לאף אחד ולא מאמינים באף אחד. שזה נק ממש רעה לכל בן נוער לאו דווקא למישהו מהמועצות. אם אתה לא מאמין במישהו שיבוא ויתווה לך את הדרך, אז מה עשית בזה? מה בכלל אני יכולה לקרוא לעצמי מבוגרת. במה אנחנו מאמינים? מה אנחנו עושים? 

בסדנה, שלי סיפרה על כל מיני אנשים שהשפיעו על החיים שלה. דמויות מגוונות, כמו מנהל התיכון שקיבל אותה למרות שיש לה שפע של הפרעות למידה ובזכותו יש לה בגרות, וגם טרייסי צ'פמן שהיא מאוד אוהבת. ואחרי שהיא סיפרה לנציגים למה היא בחרה בכל הדמויות האלה, היא הפילה את הפצצה.

שלי: אמרתי להם תקשיבו זה לא יעזור אתם צריכים להיות מודל לחיקוי, קודם כל להם וגם לעצמכם מבפנים. אתם מרגישים טוב עם מה שאתם עושים עכשיו? עם ההתנהלות? עם זה שאין לכם קודקוד? קודקוד צריך להשרות אווירה של עשייה. להגיד אני עושה, תעשו גם אתם. אני מבצע תבצעו גם אתם. 

והם עצרו והאמת שאני מכירה אותם הרבה זמן, השתיקה שהייתה בחדר, הדממה. אוקייי.... מישהו רוצה להגיד משהו? לא.

שלי אומרת שממש מיד אחרי המליאה הזאת היה אפשר להרגיש את השינוי. 

שלי: פתאום הם לא רוצים להיות כמו המבוגרים. זה מגעיל אותם הם מסתכלים על מערכת הבחירות השלישית הזאת בתור מיותרת, רק חושבים איך לפתור את זה ולא יודעים איך. הם מרגישים אבודים בשביל המבוגרים ומנסים לעשות את זה אחרת. הם לא רוצים להידמות להם אלא להיות שונים מהם. זה הישג. זה הניצחון. 

והייתה עוד אישה שהשפיעה מאוד על הבחירות האלה. 

משהו בהם היה לו מאוד מאוד לא נעים שהם הגיעו למצב של המדינה. 

זאת שוב ענת קורול גורדון מכאן דיגיטל. 

ענת: כמה מהאנשים אמרו לי תקשיבי אני חושב שזה שאתם נכנסתם לתמונה, התקשורת עם המצלמות, יש לזה איזשהו תפקיד. כי כשמגיעים ליום הבחירות פתאום יש צוות צילום ורואים אותם ואם הם לא מגיעים כולם ידעו שהם לא באו. 

זה הראה שמישהו מבחוץ התעניין במקום ושיש לו חשיבות, ושאם הוא ייפול- אם הוא לא ייפול ויעלם יש לזה קול. אז פתאום הם הרגישו אוקיי צריך לגרום לזה להצליח. ואני גם צריך להיראות טוב

בסבב הבחירות השלישי ירד גשם מטורף. תנועת הרכבות נחסמה לחלוטין ממחוז הצפון וחיפה. איתי, שהיה אחראי על הבחירות, הגיע בחמש בבוקר, לפני הגשמים, אבל היה חשש ממשי שלא יגיעו מספיק נציגים כדי לקיים את הבחירות. תקדים שנמצא מיום של שלג בירושלים איפשר לנציגים לערוך את הבחירות עם פייסבוק לייב, ולאפשר הצבעה דיגיטלית. ואיתי עשה עוד משהו: 

הפתרון שנתנו לפתק הלבן עובד. כתבנו על הפתק הלבן "פתק לבן"

ענת: למה זה עובד?

איתי: הרתעה פסיכולוגית. אתה לא משלשל פתק לבן, אתה משלשל החלטה

איתי רצה להבהיר למי ששוקל לבחור בפתק הלבן שזאת בחירה אקטיבית, והמשמעות שלה יכולה להיות להיתקע בעוד מהלימבו השלטוני הזה. 

אבל זה לא קרה.

תופים… 

שלי: נמרוד פפרני!!

 בתוך ארבע וחצי שעות, בני הנוער בחרו לעצמם יו"ר וסגנית. הם בחרו גם יו"ר לוועדת נוער וקהילה ומזכ"ל. שלי מוניצור החליטה להיות המבקרת של המועצה, לפחות עד שתסיים לצאת מהמשבר ולהיוולד מחדש.

 וכך, המשבר במנהיגות במועצות הנוער הסתיים. ועכשיו צריך לחזור לעבודה. 

***

שאלתי את איתי אם הממשק עם עולם המבוגרים גרם לו לרצות להמשיך במסלול הזה, ולהיות משרת ציבור. הוא אמר שממש לא. 

איתי: זה שוחק ברמה המנטלית להיות במקום הזה בפוליטיקה כזאת שזה 24/7 ככה ואין לאן לברוח מזה

דנה: אתה יכול לתאר לי סיטואציה שראית?

איתי: מלא. זה החל מהיחס של אנשים לישיבות נתחיל מזה. זתומרת להגיע לישיבות ולראות אנשים בטלפונים, אוקיי? זה סודק. כי אתה אומר איפה היכולת שלכם בכלל לשים את עצמכם במקום של מקצועיות כאילו אתם יושבים לא יודע בישיבה על מדיניות בנושא החינוך על דבר שיכול להשפיע על נוער בקנה מידה אדיר והמחויבות שלכם זה לשבת עם הטלפונים ביד? או לא להקשיב? או ... להתעסק במריבות אחד עם השני? יש אינספור סיטואציות כאלה. 

והאלמנט הזה, של חוסר האכפתיות, הוא רק מה שרואים על פני השטח. מתחת לפני השטח, יש עוד אינספור דרכים בהם בני הנוער חשופים לעיסוק העצמי של הפוליטיקאים, ולחוסר היציבות השלטונית. 

איתי: השנה הזאת שבני נוער מקבלים, שהם מתחנכים - היא לא תחזור. כנ"ל לא ילדים.  זה לא משנה להם שאין כסף בשביל לממן את התוכנית שיכלה לעזור להם, לא יודע מה, לצאת מברוך בבגרות שלהם. מה זה משנה? השנה הזאת לא תחזור בשבילם. הם נבחנים בגרות כרגיל והגיל הזה לא חוזר. הזמן לא תלוי בכסף או במצב

דנה: על איזה תוכנית אתה מדבר? משהו ספציפי? 

הרבה דברים. קידום נוער למשל. אגף א לנוער בסיכון במשרד החינוך הוא זה שמרכז את רוב התוכניות לנוער בסיכון והתנהגויות סיכון יש 200 א בני נוער שמוגדרים בסיכון ובהתנהגויות סיכון

החל ממשברים נפשיים קשים או קלים, התבודדות ודיכאון הם מאוד נפוצים ואי אפשר לזהות אותם. היום בטח בקרב בני נוער. וברגע שהדבר הזה מקוצץ כחלק מקיצוץ רוחבי לאו דווקא נקודותי יש תוכניות שפשוט לא יקבלו כסף. 

אני מודה שכשהתחלתי לרדוף אחרי ענת כדי שתספר לי על בני הנוער היה לי רק דבר אחד בראש. הקוריוז. האיזה מגניב זה לסקר מערכת בחירות אחרת, שונה ממערכת הבחירות הארצית שכבר בא להקיא ממנה, שבה כל סקר נראה כמו זה שהיה לפניו, שבה ספין רודף ספין רודף ספין ולא רואים דרך לצאת מהמערבולת.

אבל משהו שאיתי אמר נתקע לי בראש - 

איתי  ובסופו של דבר האנשים הם מה שהם חווים, אי אפשר להתעלם מזה. 

מאז ינואר 2019 אין ממשלה נבחרת בעולם המבוגרים. בזמן הזה כולנו הלכנו לעבודה, עמדנו בפקקים, התקלחנו, אכלנו ארוחות משפחתיות, שמענו מוזיקה, ניסינו לעשות כושר ולהיות מודעים לכמות הזמן שאנחנו מבלים מול מסכים. החיים בישראל המשיכו כאילו כרגיל. אבל אנשים הם מה שהם חווים. באיזשהו מקום עמוק ואולי עדין מכדי לתאר במילים, משהו נשבר בשנה הזאת, שאכן לא תחזור לעולם. יוזמות שלטוניות שבכלל לא אי אפשר לדמיין לא הקלו על חיינו. בעיות שהטריפו אותנו העמיקו. משהו באמון שלנו התרסק,   ואני לא יודעת אם הוא אי פעם יתאחה מחדש. 

איתי: לי יש שאלה. למה חיות כיס קשור למועצות תלמידים?

___

האזנתם לחיות כיס. העורך והמפיק שלנו הוא רום אטיק ועורך הסאונד הוא אסף רפפורט, ותודה לרחל רפאלי על הסיוע בעריכה. במערכת חברים גם צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי. את הראיונות ביום הבחירות השלישי ערכה ענת קורול גורדון והקליט מאורי אלטרס. תודה לחן ביאר, כתב כאן מקומי. אם גם אתם הבטחתם הפסקה ארוכה יותר ואז גיליתם את מגבלות הכוח או שאין לכם כוח יותר לשמוע על הבחירות, בואו לקבוצת חיות כיס בפייסבוק. ויש לנו גם קבוצה חדשה לכל הפודקאסטים של כאן - חפשו כאן הסכתים. 

אפשר להאזין לנו באתר כאן ובכל אפליקציות הפודקאסטים. 

אני דנה פרנק, תודה רבה שהאזנתם