דיקלה חשבה בילדותה שאם תכתוב את השיר האלמותי של חייה הוא יכסה את הבור שיש לה בלב. מאז, היא מספרת, כתבה כמה שירים שהתקרבו לשם, אבל ההבטחה שהבטיחה לעצמה - לא מומשה. בשיחה כנה עם אסף היא מספרת על השיר של פול סיימון שהיה בשבילה פתח לחיים אחרים, חיים מחוץ לשכונה בבאר שבע. היא גם מתארת את היחסים המורכבים שלה עם אלוהים ומנסה להסביר איך זה שכתבה שיר על אבא שלה, אבל לעולם לא תוכל לכתוב שיר דומה על אמא.