בזהירות, רק לא לעצבן אף אחד

האווירה הפוליטית מתוחה, ומכל עבר נשמעים קולות להידברות, לאחדות, למציאת מכנה משותף. אבל איזו מין תרבות נוצרת כשהיא מנסה לרצות את כולם? האם אפשר לייצר אמירה כלשהי כשמפחדים להרגיז את הקהל? ומה לגבי פרסומות, האם הן יכולות לנקוט עמדה פוליטית אמיתית? סביב אילו רעיונות אמנים מוכנים להתאחד (רמז: נושאים שלא ירגיזו אף אחד), ומתי הם מעדיפים לשתוק. וגם: מה עובר לנו במוח בזמן שאנחנו חווים אי-הסכמה?