זו כבר תופעה ידועה ושחוקה - אמן מבטיח יוצא מאנונימיות מוחלטת אל הצלחה גדולה באלבום הבכורה ואז נפגש עם משבר האלבום השני: הר של ציפיות, תקוות וכסף כבר מונחים על השולחן ומי שהיה עד לא מזמן עוד מוזיקאי עם שאיפות יוצר כעת לראשונה מתוך עמדה שונה, חדשה עבורו, ודי מבעיתה. זה בערך מה שקרה לג'יימס בלייק.
בגיל 25, אחרי שהוציא טראקים בלייבלים הנחשבים ביותר במוזיקה האלקטרונית, אי.פיז שתפסו את תשומת הלב של שדרי הרדיו החשובים ביותר ב-BBC, אלבום בכורה שהפך אותו בין לילה לדבר המדובר והנכון ביותר לאהוב באותה שנה (גם אם אתה היפסטר מדוכדך וגם אם אתה קנייה ווסט) - ג'יימס בלייק התיישב לכתוב ולהקליט את האלבום השני שלו. הוא קורא לו Overgrown. האם כך הוא מרגיש? מגודל? כזה שגדל מהר מדי ויותר מדי? יכול להיות. באלבום הזה הוא מתמודד, בין היתר, עם התמה הזו.
כבר בשיר הפתיחה, קטע ג'יימס בלייקי עמום, עגמומי וטיפוסי, הוא מצהיר: I don’t wanna be a star But a stone on the shore. אבל בלייק, אם ירצה בכך או לא, הוא בהחלט כוכב ייחודי בשמי המוזיקה האלטרנטיבית של שני העשורים האחרונים. יוצר משפיע ומאתגר שניסח חותמת סאונד אישית ומזוהה שמצליחה להיות עקבית וקוהרנית בזמן שהיא גם מגוונת ואקלקטית. יוצר שמצליח להיות פופי ונגיש בזמן שהוא גם הכי מעורפל ואפלולי ויוצר שהקריירה שלו נעה הלוך ושוב מאלבומי חדר-שינה אינטימיים אל שיתופי פעולה רקידים עם קנדריק לאמאר והמנוני פופ עם ביונסה.
באלבומו השני, זה שיצא השבוע לפני עשור, מזקק בלייק בבטחה ובכשרון מפעים את מפגש העולמות והפרסונות הזה. הוא מפגיש אותנו עם הנער המבויש והדכאוני שהוא, לצד יוצר הנאו-דאבסטפ המצליח שהוא גם ומגיש יצירה בוגרת ומהפנטת שתסקרן את חובבי ג'וני מיטשל ומעריצי Burial גם יחד.
ב-Retrograde, השיר המוכר ביותר מהאלבום, הוא מיילל מאחורי שכבות של מקלדות ולופ קולי מנטרה שאולי מופנית בעיקר אל עצמו ונועדה לשכנע אותו להישאר נאמן ליצירה שלו: "התעלם מכולם, אנחנו לבד עכשיו". באמצעותה, באמצעות הצניעות שלו, באמצעות טקסטים חשופים אך חידתיים ובעיקר בזכות הקסמים המוזיקליים שעוטפים אותם - בלייק שרד את אתגר האלבום השני בהצלחה.
במבט קודר, בשירה ענוגה ובמעיל חורפי - ג'יימס בלייק התייצב מול הציפיות והצליח לתרגם אותן לשירים חדשים ויפים ולאלבום שכיף לחזור ולהעמיק בו גם עשר שנים לאחר שיצא. האזינו לספיישל 88 שהקדשנו לאלבום עם איתי צימר ועידן בן-טל.
