באמצע שנות השישים ילד חולני, בן לכומר אמריקאי, ילד טוב כנסייה שלא קילל ולא עשה צרות, הקים להקה. איש לא דמיין שיום אחד הלהקה הזו תהפוך לדמות שתהפוך לאלטר אגו שלו, ההפך המוחלט, שני אנשים בגוף אחד במאבק פנימי שהוביל להצלחה עצומה אך גם להרבה כאב ובדידות. יישות שהשפיעה על התפתחות הרוק הכבד, הגלאם רוק, תרבות הפופ ומופעי מוזיקה.
ככל שההצלחה גדלה אליס קופר כמעט הרג את וינסנט דמון פורנייה אבל הוא גם שינה לו את החיים לנצח. לימים הוא יגיד: "הלכתי לאיבוד בתוך הדמות הזו, מי רוצה להיות וינסנט פורנייה כשהוא יכול להיות אליס קופר?".
שיא ההצלחה הגיעה ב-30 ביוני 1972, עם סיום שנת הלימודים ברחבי העולם, אליס קופר (אז עוד להקה), הוציאו את המנון החופש המושלם. שיר הנושא של האלבום School's Out הפחיד מורים, יועצים, מנהלי בתי ספר ופסיכולוגים שקראו להחרים את השיר מחשש שהוא ידרדר את בני הנוער. הקריאה לחרם, כמובן, רק גרמה ליותר בני נוער לרכוש את האלבום והשאר היסטוריה.
אנשי השוליים מצאו גיבור חדש בדמות "אליס קופר" והלהקה הפכה להיות כלי תחבורה עבור הדמות הזו שאחרי האלבום כבר השתלטה לחלוטין על היוצר המרכזי שלה. אחרי האלבום הלהקה תיצור יחד עוד שני האלבומים אבל לא תשחזר את ההצלחה ותתפזר. וינסנט נשאר לבד עם אליס ויצא לקריירת סולו שתשכיח את העובדה שבכלל לא קוראים לו אליס אבל זה כבר נושא לספיישל אחר.
במלאת 50 שנה לצאת האלבום School's Out, תומר מולוידזון חוזר לסיוט של אליס קופר.
