בתחילת שנות ה-70 הרולינג סטונס הופתעו לגלות שלמרות שהם הלהקה הכי גדולה בעולם, הם נמצאים בחובות עצומים למס הכנסה, ושלמעשה הדרך היחידה שלהם לשרוד כלכלית היא לעזוב את אנגליה, למקום שבו הם לא יצטרכו לשלם מיסים. אחרי סיבוב הופעות פרידה קצר, באביב של 1971 חברי הלהקה עברו לגור בצרפת. קית' ריצ'רדס שכר אחוזה מרהיבה שנבנתה בסוף המאה ה-19, עם תקרות גבוהות, עמודי שיש, גרמי מדרגות מפוארים ו-16 חדרים. מהחצר של האחוזה Villa Nellcôte אפשר היה לרדת ישר אל הים – אל החופים של הריביירה הצרפתית וריצ'רדס גם דאג לקנות לעצמו סירת מנוע – אף אחד לא ביקש ממנו רישיון וממילא לא היה לו כזה.
מהר מאוד הסטונס הבינו שהם לא מוצאים אולפן הקלטות ראוי בצרפת ושאת האלבום הבא שלהם הם יקליטו לבד, במרתף של ריצ'רדס עם אולפן ההקלטות הנייד של הלהקה. וזה היה אתגר. הציוד לא תמיד עבד, החשמל נפל ומרוב חום ולחות כלי הנגינה יצאו מכיוון. לטכנאים לא הייתה אפשרות לדבר עם הנגנים מרחוק כמו באולפן הקלטות רגיל, הם היו צריכים לעבור בין החדרים והבדיחה הייתה שאם רצית למצוא את נגן החצוצרה היית צריך לעקוב אחרי הכבל הצהוב. ותשכחו מלוח זמנים מסודר או מתכנית עבודה – הכל התנהל לפי השעון העקום של ריצ'רדס, עם ג'אמים והקלטות בשעות הקטנות של הלילה ועם מי שנכח במקום באותו רגע. לפעמים אפילו בלי חלק מחברי הסטונס שחלקם גרו במרחק של כמה שעות נסיעה.
מעל המרתף בבית הייתה מסיבה שלא נגמרת – מוזיקאים וחברים הגיעו לבקר ולהתנחל והטבח במקום העמיד ארוחות ליותר מ-20 איש. בין הבישולים, הוא חיבר את הלהקה עם המאפיה של מרסיי ודאג לאספקה של הרואין טהור. כשאחד התשלומים איחר להגיע פרצו למקום וגנבו מלא גיטרות וכלי נגינה. הסטונס חיו כמו פורעי חוק או פיראטים והרשויות בצרפת החלו לעקוב אחרי החבורה המוזרה שהתנחלה שם ואפילו הגישו נגדם כתב אישום על סחר בסמים. הימים הפרועים בדרום צרפת הולידו את אחד האלבומים הגדולים ביותר של הסטונס – אלבום כפול עם 16 שירים שחוזרים אל השורשים והמיתולוגיה האמריקאית – עם בלוז, רוקנ'רול, קאנטרי וגוספל. ועם סאונד מלוכלך וגולמי, כזה שעתיד להשפיע גם על ה-Pאנק בעוד כמה שנים.
במלאת 50 שנה ל-Exile on Main Street, גיל מטוס והמוזיקאי ירון בן עמי חוזרים אל הסיפור מאחורי האלבום שהוא הכי סקס, סמים ורוקנ'רול בהיסטוריה.
