ב-18 בספטמבר 2001, שבוע אחרי ששני מטוסים התנגשו בבנייני התאומים בניו יורק, החברה האמריקאית הייתה עדיין בשיא הטראומה. רגע לפני שבוש יכריז על כניסה לאפגניסטן, רחובות מנהטן עדיין סחבו את עננת האבק הכבדה שנשארה בהם. תמונות של נעדרים נתלו בצפיפות, ומי שפתח את הרדיו יכול היה לשמוע הכרזות של פוליטיקאים על החוסן הלאומי, לצד ביצועים מלאי פאתוס של ההמנון.
למרות הניסיון הקולקטיבי לקום חזקים מהשבר, לא מעט אנשים הרגישו חסרי תקווה לגמרי. אחרי שנים של אמונה במעמדה של ארה"ב כמעצמה החזקה בעולם, הקרקע נשמטה והשאירה אחריה לא רק אבק אלא גם כאוס, בלבול וסימני שאלה.
לתוך המציאות הזו הגיע אלבום עם ציפיות צנועות. וילקו היו חתומים אז בחברת תקליטים בבעלות התאגיד וורנר, שלא ראתה באלבום Yankee Hotel Foxtrot מספיק פוטנציאל מסחרי. אז בחברת התקליטים החליטו לא לשחרר את האלבום כמו שהוא. וילקו הצליחו להשתחרר מהחוזה איתם והצליחו גם להשיג את הזכויות לאלבום. וכך, שבוע אחרי אירועי 9/11, הם שיחררו את האלבום באתר שלהם. בחינם.
לא חברת התקליטים ולא הלהקה צפו את עשרות אלפי הורדות של האלבום רק ביממה הראשונה. זרימה של המוני אנשים שרצו להקשיב ללהקה שעדיין לא הגיעה לפריצה האמיתית שלה. האלבום שג'ף טווידי, מנהיג ההרכב, הגדיר כ"אלבום שמלא בחורים ובחללים ריקים" - הצליח לגעת בדיוק במקומות הכואבים של הספק העצמי ושל סימני השאלה שאמריקה הייתה ספוגה בהם. בשביל הרבה מאוד אנשים "ינקי הוטל" היה החבר שמחכה בבר בסוף של יום גרוע ויושב איתך לשתות בלי להגיד מילה.
התחושה הלא נוחה של האלבום, המחנק שאיכשהו הצליח לנחם - הם הסיבה שגם היום, שנים אחרי 9/11, אנשים בכל העולם ממשיכים למצוא את עצמם בתוכו. זו גם הסיבה שהאלבום הפך לקלאסיקת אינדי של תחילת המילניום והגיע למקום ה-225 בעדכון האחרון של רשימת האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.
אז למה דווקא עכשיו?
אחרי שהאלבום התחיל לצבור תאוצה בהוצאה העצמית של וילקו, בוורנר הבינו שהם עשו טעות גדולה. אז אחרי שהם שילמו לוילקו על הפקת האלבום ונתנו להם לשחרר אותו באופן עצמאי בחינם, חברה אחרת בבעלות של וורנר היא זו שהחתימה את הלהקה מחדש והוציאה את האלבום באופן רשמי ב-23 באפריל 2002 - לפני עשרים שנה. כן, וילקו גרמו לתאגיד ענק לשלם להם על אותו אלבום, פעמיים. במלאת 20 שנה ל- Yankee Hotel Foxtrotנוגה קליין הקדישה לו תכנית מיוחדת.
