אחרי שלושה אלבומים כושלים (אבל מופתיים במבחן הזמן), In Rock אלבום הבכורה של ההרכב השני של דיפ פרפל, הביא ללהקה סוף סוף את ההצלחה המיוחלת. ועם ההצלחה הגיע גם הלחץ לשמור עליה ולשחזר אותה. בתוך לוז קשה ועמוס בהופעות פרפל הקליטו את האלבום הבא שלהם, Fireball, שממש לא סיפק תוצאות.
האלבום היה עמוס בעבודת אולפן וחיפוש מוזיקלי ולכן פרפל החליטו שהאלבום הבא יהיה Back to Basic. הרעיון היה להקליט אלבום הופעה ללא קהל כדי ללכוד את האנרגיה שהייתה ללהקה על הבמה עם כמה שפחות תיקונים ועבודת אולפן. אמרגן ההופעות קלוד נובס, מייסד פסטיבל הג'אז במונטרה, סידר ללהקה את אולם ההופעות של קזינו מונטרה בשוויץ. בתקופת החורף הקזינו היה נסגר לשיפוצים והאולם היה נטוש.
פרפל נחתו במונטרה ב-4 בצדמבר. יום אחרי שהם התמקמו שם עם אולפן ההקלטות הנייד של הרולינג סטונס, הם הלכו לאולם כדי לצפות בהופעה האחרונה לפני פגרת החורף. בעיצומה של ההופעה של פרנק זאפה באולם, מישהו בקהל ירה זיקוק באמצעות אקדח זיקוקים. הזיקוק פגע בתקרה ונעלם ואיש לא התרגש מכך. רק כעבור כמה דקות אש החלה להתלקח בתקרה. על פי עדויות, הקהל התפנה בשקט וברוגע כי השריפה לא נראתה חמורה. רק אחרי שכולם התפנו השריפה החלה לכלות את המקום שנשרף לחלוטין. חברי הלהקה ראו מחלון המלון את התוכניות שלהם עולות באש. ענן עשן עצום כיסה את פני אגם ז'נבה.
במקום אולם הקזינו, נובס סידר להם את התיאטרון המקומי The Pavillion כחלופה. הם הספיקו להקליט שם שיר אחד, קטע אינסטרומנטלי ללא מילים בשם Title no.1 שכתב ריצי' בלאקמור. למה הם הספיקו להקליט רק שיר אחד? כי השכנים התלוננו על הרעש והמשטרה התייצבה במקום. הרודיז של הלהקה מנעו מהשוטרים להיכנס עד שהרצועה הוקלטה בשלמותה. אף אחד לא חשב שמשהו יקרה עם הרצועה חסרת המילים הזו. כולם, חוץ מריצ'י בלאקמור, חשבו שהיא פשוטה מדי, אבל זה היה סוד הקסם שלה, הפשטות שלה.
במקום התיאטרון פרפל השתלטו על מלון נטוש בקצה העיר שבו הם הצליחו להשלים את האלבום אבל נותר להם מקום לעוד שיר אחד וכולם נזכרו ברצועה חסרת השם. הבסיסט רוג'ר גלובר, הציע לקרוא לה "עשן על פני המים", שם שבא לו בחלום אחרי השריפה הגדולה. סולן הלהקה איאן גילאן כתב את המילים ליצירה עם השם הזה בראש, מילים שעסקו בכל מה שקרה לפרפל בשוויץ. והשאר היסטוריה. Smoke on the Water הפך ללהיט הכי גדול של דיפ פרפל ולאחד משירי הגיטרה החשובים בהיסטוריה.
האלבום Machine Head נחשב לשיא של ההרכב השני, החשוב והמצליח ביותר של פרפל. בוטלגים של הופעות שלהם היו הבוטלגים הכי נמכרים בשוק ההקלטות הפיראטיות בתחילת שנות ה-70 מה שהוביל את הלהקה להקליט ב-72 גם אלבום הופעה מול קהל. התוצאה הייתה Made in Japan המופתי שיצא בדצמבר של אותה השנה.
לציון 50 שנה לשני האלבומים תומר מולוידזון חוזר בספיישל 88 לסיפור המשוגע של דיפ פרפל וממשיך את סדרת התוכניות שלנו על הלהקה.
