בריטניה. סוף חודש מרץ 1992. פולי ג'ין הארווי, צעירה כבת-22 מכפר מרוחק באיזור דורסט מוציאה את אלבום הבכורה שלה - Dry
כשהיא מגובה ברוב אליס (תופים) וסטיב ווהאן (גיטרה), הטריו של פי ג'יי הארווי היה זריקת הרוקנרול המלוכלך והלוהט שאנגליה הייתה כה זקוקה לו. הביקורות שיבחו והתפעמו, ומיד לאחר צאתו של Dry הוכתר טריו פי ג'יי הארווי כתשובה הבריטית לגראנג' האמריקאי. אלבום שהוכיח שהאנגלים זוכרים כיצד לייצר רוק נוטף כעס ותשוקה, כזה שמגיע ממעמקי הקרביים ולא נראה במחוזות האי הבריטי אולי מאז הקלאש
כבר בשבוע הראשון לצאתו הגיע Dry למקום 11 במצעד האלבומים הבריטי. מגזין הרולינג סטון מנה את האלבום מבין הטובים של אותה שנה ואת הארווי מבין כותבות השירים הכי טובות של השנה והעניק לה את תואר זמרת השנה. גם מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי הבחינו בתופעה. שני הסינגלים מהאלבום נוגנו בתחנות אלטרנטיביות בארה"ב ותפסו את תשומת לבם של עיתונאים ומוזיקאים בתפוח הגדול
חודש לאחר צאת האלבום, הוזמנו טריו פי ג'יי הארווי להיות מופעי החימום של The Cure, David Bryne, ניל יאנג, ומוריסי. הצלחה גדולה ללא ספק, אך החרדה שהיא הביאה עמה לפולי ג'ין הארווי הייתה גדולה לא פחות. היא סירבה להצעות המכובדות כולן
מהירות ההצלחה, האינטנסיביות, הראיונות בטלויזיה והטור הבלתי נגמר הביאו את פולי-ג'ין לתהום של דיכאון והתמוטטות עצבים. אם זה לא מספיק, הצטרפו לכך גם העובדה שבאותה שנה עזבה הארווי את בית הוריה בכפר עבור העיר הגדולה לונדון שנחוותה עבורה כעת כמקום מפחיד ומנוכר ובו גם התפוררה מערכת היחסים הזוגית הראשונה שלה. מתוך הכאב, הבלבול והחרדה האלו, מתוך השפל העמוק ביותר שלה, יצרה פי ג'יי הארווי את האלבום השני שלה, זה שיצא בדיוק שנה וחודש לאחר הבכורה וזה שבאופן אירוני גם יקנה לה שיאים חדשים של הצלחה ואהדה ציבורית, האלבום Rid Of Me
זהו אלבום בלוזי, פוסט-פאנקי וגראנג׳י במקביל. אנגלי ואמריקאי גם יחד. אלבום בו הארווי מצליחה לחדד אפילו עוד יותר את התער המסוכן שלה במילים ובהגשה. אלבום נושך שנכתב מעומק הפצעים המדממים ביותר שלה. אלבום של רוקנ׳רול מחוספס, לא מלוטש, עירום לחלוטין, מלא בטלטלה, בזעזוע ובמין
בשיריו, חוקרת הארווי באגרסיביות ובאומץ את הצד האפל של הטבע האנושי ואת חוסר ההיגיון שבהומור שחור, מוכיחה ומדגימה שוב ושוב שהיא יוצרת מלאת חמלה אך חסרת רחמים, כותבת מילים מהסוג שאסור להתעסק איתו
האלבום הזה חוגג החודש 30 שנה לצאתו ולכבודו הקדישה רותם דויטשר את ספיישל 88
