"זה מאוד לא קל לעכל את טורי. האלבום הזה הוא מסע מסחרר ומבלבל בתוך הקרביים של נפש של אישה. לפרקים זה קסום, לפרקים זה מבחיל ומוגזם".
המילים האלו נלקחו מתוך המגזין NME, בביקורת שלו על אלבום הבכורה של טורי איימוס, Little Earthquakes. אם זה לא נשמע לכם כמו מחמאה, אתם לא טועים. למרות שמדובר באלבום בכורה מהפכני ומטלטל שהזניק את קריירת הסולו של איימוס עם מכירות מרשימות וכניסה למצעדי ההשמעות בכל העולם - הוא בשום שלב לא היה אמור להיות אלבום קל לעיכול. ההוכחה הכי טובה לזה היא בבחירת הסינגל הראשון מתוכו, זה שיציג את איימוס כאמנית סולו לעולם. במקום לבחור ב-Crucify ההמנוני שיהפוך ללהיט ענק, או ב-Winter העדין והפגיע, איימוס ומנהלי הלייבל אטלנטיק שבו הייתה חתומה בחרו ב-Me And A Gun. שיר יחף מהפקה, שבו שומעים רק את הקול שלה באקפלה שמתארת את המחשבות שעברו לה בראש בזמן התקיפה המינית שעברה כמה שנים קודם לכן.
זו הייתה נקודת הפתיחה לאלבום שכולו שאגה. מכעס אלים על מערכות יחסים עם גברים, דרך יחסים מורכבים עם הנצרות והכנסייה שליוו אותה מהילדות כבת לכומר, ועד לשירים שמציגים לראווה סקס ומיניות בצורה שלא מנסה לפתות, כמו שהיא מנסה לדרוש בחזרה את הכוח שלה - האלבום הראשון של טורי איימוס היה הרבה דברים, אבל הוא לא היה נעים. והוא גם לא ניסה. בסינגל השני מתוך האלבום היא שרה:
Sometimes I hear my voice and it's been here silent all these years, ומתוך השתיקה, בינואר 1992 הר הגעש הפנימי של טורי איימוס מתפרץ ומשאיר את כל מי ששומע אותו בתוך עין הסערה שלה. אלבום שהוא כמו סשן של טיפול מוזר מאוד, שבסופו המאזין נשאר חצי מזוכך וחצי מבעבע.
במלאת 30 שנה לצאתו, נוגה קליין הקדישה את ספיישל 88 ל-Little Earthquakes, אלבום הבכורה של טורי איימוס.
