על ספסלי הכנסייה במקהלות הגוספל של שיקגו קרטיס מייפילד התחיל לעצב את הזהות שלו כמוזיקאי. לא רק בגלל שהוא פגש שם את השותפים שלו להרכב ה-Impressions, שיהפוך לחלק בלתי נפרד מהפסקול של התנועה לזכויות האזרח. וגם לא רק בגלל שצלילי הגוספל והמוטיבים של כומר ומטיף ילוו אותו לאורך הקריירה המפוארת שלו. שם, בין שורות המקהלה, קרטיס למד ששמחה ואהבה הן סוג של מרד בפני עצמן.
המרד הזה, שהלך והתגבר ככל שקרטיס פיתח את התודעה הפוליטית והמוזיקלית שלו בשנותיו עם ה-Impressions, הגיע לשיאים חדשים כשיצא אלבום הסולו הראשון שלו - Curtis. על עטיפת האלבום רואים את קרטיס בחליפה צהובה, יושב ומביט לשמים כחולים ובהירים. תמונה שאפשר לטעות ולראות בה רק קלילות נאיבית ומדבקת, כמו הקצב והסטייל שיוצא מכל תו באלבום הזה. אבל כשהוא שר את המילים של להיט הענק Move On Up, קרטיס הכומר והמטיף לא רק בא להרים. הוא הסתכל על הסבל שהוא ראה סביבו בשיכונים של שיקגו, וביקש מהקהילה שלו לא להיכנע לסבל הזה. להמשיך להילחם על עתיד טוב יותר. האלבום הזה, שיצא ב-1970, הקדים וחזה את המפץ הגדול שיגיע שנה מאוחר יותר עם What’s Going On של מרווין גיי.
אבל ב-1971 קרטיס כבר היה במקום תודעתי חדש. העטיפה של אלבום האולפן השני שלו, Roots, שונה לגמרי מהאלבום הקודם. במקום החליפה הצהובה והשמיים הכחולים, קרטיס יושב קרוב לאדמה, מאחוריו עץ עם שורשים מפותלים והוא מביט ישר למצלמה. באלבום, כמו בעטיפה, קרטיס מבקש מהמאזין לחזור לשורש העניין. לא לחפש רק את האופנות המתחלפות והסאונד הכי חדש, אלא בעיקר לחפש רעיונות של שינוי וגאולה. הוא מבקש מאיתנו לשאול את השאלות הקשות, כמו - How will we deal with our society of discrimination? שהוא שואל בעצמו בשיר Underground.
האלבום Roots נבלע לעתים בתוך הסיפור של קרטיס. ואפשר להבין את זה. כשמצד אחד שלו עומדת היצירה המהפכנית והמדבקת, Curtis ומצידו השני יושב פסקול המופת שלו לסרט Superfly (שהפך לגדול פי כמה וכמה מהסרט שלכבודו הוא נכתב), רוטס היה הסיר המבעבע של החשיבה החברתית והמוזיקלית של קרטיס. אין בו להיטי ענק אבל יש בו הליכה עד קצה החזון האמנותי של קרטיס באותם ימים. שירי אהבה ופרידה שיושבים לצד שירי מחאה על מלחמת וייטנאם ודיונים עמוקים על הפתרון לגזענות. זה אלבום מופת לא פחות גדול. אלבום שבו האישי והפוליטי הופכים לאחד, עם שירים ארוכים, בעיבודים עשירים ושופעים, שדורשים מהמאזין להתאמץ לחשוב ולהעז להרגיש.
במלאת 50 שנה לאלבום, נגה קליין הקדישה את ספיישל 88 לקרטיס מייפילד. מהמנוני המחאה עם ה-Impressions ועד לסופרפליי.
