ג'ון לי הוקר, אחד הגיטריסטים החשובים במאה ה-20, לא הגיע למעמד הזה בזכות יכולת נגינה וירטואוזית או יצירות מורכבות, להיפך, הוא הגיע למעמד הזה בזכות פשטות ואותנטיות שנראה כי חלפו מהעולם. בלעדיו להקות כמו The Animals, Canned Heat, AC/DC, The Black Keys ועוד היו כנראה נשמעות אחרת לגמרי.
אבל חייו של הוקר לא התחילו כפי שהסתיימו. אביו היה מטיף נוצרי שאסר על ילדיו לשיר בלוז או להאזין לו. "מוזיקת השטן", כך הוא כינה אותה ודרש מילדיו לשיר אך ורק שירי גוספל. רצה הגורל (או השטן) והוריו התגרשו. הוקר הצעיר נשאר עם אמו שהתחתנה עם המוזיקאי וילי מור שחשף אותו לבלוז. הוקר לא חלם על קריירת מוזיקה, הוא לא היגר לשיקגו כמו רוב אנשי הבלוז שחיפשו עתיד טוב יותר בשנות ה-40. הוא היגר ממיסיסיפי לדטרויט בחיפוש אחר עבודה.
דטרויט, עיר הרכבים של ארצות הברית, שגשגה בחסות המפעלים שלה שייצרו כלי רכב וכלי מלחמה עבור צבא ארצות הברית, שהיה בשלב הזה עמוק בבוץ של מלחמת העולם השנייה. כך מצא את עצמו הוקר עובד במפעל טנקים ביום, ומחלטר במועדונים בלילה.
רק שלוש שנים אחרי מלחמת העולם השנייה הוקר התגלה במסיבת בית בידי מנהל חנות תקליטים. הוא הקליט את הסינגל הראשון שלו ב-1948 והפך מיד לכוכב. על ריף הגיטרה של הסינגל Boogie Chillen’ נהוג לומר כי הוא היווה השראה למיליוני שירים אחרים. בי.בי קינג ובאדי גאי ציינו את השיר כהשראה עצומה.
ההשפעה והחשיבות של הוקר לא עצרה בסינגל הראשון שלו והמשיכה בשלל שירים. הלהיטBoom Boom שבו מנגנים The Funk Brothers, להקת הבית האגדית של "מוטאון", נחשב לאחד השירים שעיצבו את הרוקנרול. שיר שכל להקת רוק שהחלה את דרכה בשנות השישים למדה וביצעה.
בשנות השבעים, כמו אנשי בלוז רבים, הוקר נדחק לשוליים עם בואם של הפרוג, הגלאם רוק, ה-Pאנק והדיסקו. בגלל שחתם בתחילת דרכו על חוזים גרועים הוא אפילו לא זכה לראות הכנסות משיריו החשובים. אבל בשנות השמונים בזכות הופעה בסרט הקאלט "האחים בלוז" הוקר זכה לעדנה מחודשת. בסוף העשור הוא התקמבק בענק עם אלבום זוכה גראמי ושיתופי פעולה נפלאים עם קרלוס סנטנה, ואן מוריסון ואחרים, וסוף סוף זכה לכסף ולכבוד הראוי.
הוקר הלך לעולמו השבוע לפני 20 שנה, ב-21 ביוני 2001 בגיל 83 או 88 (לא ברור מתי נולד והוא בעצמו לא היה סגור על זה). תומר מולוידזון הקדיש שעתיים לזכרו של ענק הבלוז, מלך הבוגי - ג'ון לי הוקר.
