לאונרד כהן, ה"לייט בלומר" של הסיקסטיז, החל את הקריירה המוסיקלית שלו ב-1967 אחרי גיל 30. בשנים שקדמו הוא כתב ספרים והסתובב בעולם. הוא שהה ארוכות באי היווני הידרה בתחילת שנות השישים בזמן שיוון התמודדה עם משבר פוליטי חמור והצליח להסתבך גם בקובה כשפרץ משבר מפרץ החזירים. כהן הצעיר נמשך לאזורי משבר בעולם, גם בישראל הוא ביקר כמה פעמים ובהמשך כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התייצב כאן מיד.

בין מסעותיו הרבים והנשים שפגש בדרך שחלקן הונצחו בשירים, כהן פרץ כסינגר-סונגרייטר עם שני אלבומים יוצאי דופן באקלים של שסוף שנות השישים. הוא הצליח לבסס את דמות מוזיקלית אפלה ושרמנטית עם יכולת לירית מופלאה. בשנות השבעים הוא הופיע במקבילה הבריטית לוודסטוק, הפסטיבל באי וייט. ההופעה הבלתי נשכחת שלו באוגוסט בפסטיבל באוגוסט 1970 חלחלה גם לאלבומו השלישי. "שירי אהבה ושנאה" שיצא במרץ 1971 הוא האלבום המורכב ביותר של כהן וגם זה שזכה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר באותו הזמן.

במלאת 50 שנה לאלבום המסתורי והאפל, אך גם ההומוריסטי והשנון, רוני ורטהיימר והמוזיקאי דויד פרץ חזרו אל השירים, הסיפורים וגם אל כמה פרקים נשכחים במיתולוגיה על הכהן הגדול של שירת הרוק.