האלבום Histoire de Melody Nelson לא דומה לשום דבר אחר בקטלוג של סרז' גינסבורג ולא נשמע כמו אף אלבום שיצא ב-1971. אחרי שהוא מתח את גבולות המיניות במוזיקה עם השיר "סוכריות על מקל" שהוא כתב לפראנס גל ועם Je t'aime... moi non plus הדואט שלו עם זוגתו ג'יין בירקין שנאסר לשידור במדינות רבות, גינסבורג הלך רחוק יותר. במשך שנים הוא חלם להלחין חלק מהספר "לוליטה" של נבוקוב, לאחר שלא הצליח לקבל אישור לכך הוא כתב את הווריאציה המוזיקלית שלו על הרומן השערורייתי. החלטה אמנותית שהיום, איך לומר, ממש לא הייתה מתקבלת בקלות.
את המוזיקה שמלווה את גינסבורג באלבום הקליטו חבורה של נגני אולפן שלא ידעו בכלל לאן המוזיקה שהם מקליטים מיועדת. הזהות של חלק מהנגנים באלבום לא הייתה ידועה עד לפני כמה שנים – חלקם הופתעו לגלות זאת בעצמם. יחד עם התזמורים הדרמטיים שכתב ז'אן-קלוד ונייה, שותפו המוזיקלי של גינסבורג הם יצרו מעין אלבום Fאנק, איטי, קודר, מסויט ומרהיב שנשמע רענן ורלוונטי גם אחרי חמישים שנה. ג'יין בירקין שמשתתפת באלבום גם מופיעה על העטיפה שזכתה למעמד איקוני משלה, כמו גם בובת הקוף שהיא מחבקת ומסתירה את בטנה – אז בהריון עם שרלוט גינסבורג.
האלבום Histoire de Melody Nelson אמנם לא הצליח בזמן אמת אבל עם השנים הפך לקאלט. ב-2004 מגזין המוזיקה פיצ'פורק דירג אותו במקום ה-21 ברשימת 100 האלבומים הגדולים של שנות השבעים, ורשימת המוזיקאים שהושפעו ממנו או סימפלו אותו כוללת את בק, פורטיסהד, Massive Attack, Air, טיים אימפלה ועוד רבים.
במלאת 50 שנה לצאתו, גיל מטוס הקדיש תכנית מיוחדת לסיפור מאחורי האלבום ולמוזיקאים שהושפעו ממנו.
