את שנת 1971 האחים אולמן התחילו רע, רע מאוד. הם חיו חיי עוני בדרכים עם מעט שעות שינה וברכב קטן ללא חימום לחורף הקר של ארה"ב. שני אלבומי האולפן הראשונים שלהם נכשלו, הם לא הצליחו ללכוד באולפן את הקסם שהתרחש כשניגנו יחד. לכן, הלהקה שכל כך האהבה להופיע (הם היו אפילו עוצרים בדרך מהופעה להופעה ומנגנים באופן ספונטני באמצע פארק עירוני בחינם), החליטה שהצעד הבא שלה יהיה אלבום הופעה.
זה לא היה קל לשכנע את אטלנטיק, חברת התקליטים שלהם, להוציא אלבום הופעה ללהקה כושלת. אלבומי הופעה היו אז פשרה, מוצר שמוציאים כדי לרצות קהל שממש מחכה לחומרים חדשים מלהקה מצליחה. אבל אלבום הופעה של להקה כושלת? בשום פנים ואופן. למזלם, ולמזלנו, העובדות דיברו בשטח, בכל מקום שהאולמנים הופיעו הם יצרו סביבם קהילת מעריצים חדשה. מהופעה להופעה הקהל גדל אבל לא רכש את האלבומים. לכן אטלנטיק השתכנעו לבסוף.
המקום הנבחר היה הפילמור איסט של ביל גראהם בניו יורק. אחת "הכנסיות" החשובות בתולדות הרוק והמוזיקה בשנות השישים ותחילת שנות השבעים. המפיק היה טום דאווד האגדי (ארית'ה פרנקלין, אריק קלפטון ועוד). התוצאה? אחד מאלבומי ההופעה הגדולים בהיסטוריה, אלבום שמתעד יצירת אומנות בזמן אמת ללא תיקוני אולפן וקוסמטיקה.
אטלנטיק הקשו גם אחרי ההקלטות, "למה צריך אלבום כפול? בואו נקצר את הג'אמים הארוכים האלו ונשאיר רק את השירים הקצרים". אבל היום? היום אטלנטיק עושה הרבה כסף על שלל הוצאות שכוללות עוד ועוד ג'אמים שתועדו בשני לילות של הופעות.
האלבום At Fillmore East הוקלט ביומיים במארס 1971 ויצא ביולי של אותה השנה. במהרה הוא טיפס למקום ה-13 במצעדי המכירות והגיע תוך שלושה שבועות למעמד זהב. הוא שם את האולמנים ואת הרוק הדרומי על המפה ושינה את הדרך בה תפסו אז את הקונספט של אלבומי הופעה. איכות הסאונד, הנגינה, השירה והיעדר התיקונים הפכו אותו לסטנדרט של אלבומי הופעה ועל פי רבים, לאלבום ההופעה הגדול בכל הזמנים.
לציון 50 שנה להקלטת האלבום, תומר מולוידזון חוזר לחיים הקשים של האולמנים בשנת 71 עד ליצירת האלבום שישנה את חייהם ויותר מכך.
