בשנת 2006, שלוש הקלטות ביתיות של נערה בריטית אנונימית שזה עתה סיימה תיכון עלו למייספייס (זוכרים שהייתה רשת חברתית כזאת?!) והחלו לצבור פופולאריות. ההקלטות הגיעו לאוזניו של ריצ’רד ראסל, ראש הלייבל XL Recordings שהתלהב והתקשר אליה מיד לתאם פגישה. השאר, כמובן - היסטוריה. אלבום הבכורה של אדל זיכה אותה בפרס הפריצה הגדולה הצפויה לשנה הבאה ב-BRIT Awards והיא כמובן עמדה בהבטחה, רק באיחור של שנתיים.
לפני תחילת העבודה על האלבום השני שלה אדל חוותה פרידה טראומתית. מערכת יחסים בעייתית ומלאה בתלאות (ואלכוהול) עם גבר מבוגר ממנה ב-10 שנים, נגמרה בפיצוץ רגע לפני תחילת ההקלטות. אחרי הפרידה היא רצתה לרוץ ולהקליט את שברון הלב, אבל אחד המפיקים שלה החליט דווקא לתעל את הכעס הטרי שהיא מרגישה לתוך שיר קצת אגרסיבי, מלווה תופים חובטים. התוצאה היתה המגה להיט Rolling in the Deep.
אלבום שירי הפרידה והכאב של אדל, "21", הפך לאלבום הנמכר ביותר בעשור האחרון. הוא גרף פרסים רבים וממשיך לככב במצעדים שנתיים בכל שנה מאז שיצא. היום, עשור לאחר מכן, עם שביל זהב של להיטים שנכנסו לכולנו לראש וכבשו לנו את הלב, אדל היא אחד הקולות הייחודים והאהובים ביותר בעולם. זמרת, במלוא מובן המילה, מלאה בקלאס בריטי רהוט. היא נגמלה משתיה, מרימה לחיים עם הקהל כשבכוסה דבש חם, וממשיכה לייצג סימן איכות.
מאיה אלקולמברה הקדישה שעתיים לאלבום לרגל חגיגות העשור.
עורך: תומר מולוידזון
