קשה לדמיין את הסאונד של הנשיונל, פרנץ פרדיננד, הקילרס, אינטרפול, אדיטורס ולעיתים גם הקיור בלי ההשפעות של ג'וי דיוויז'ן, מאבות המזון של הפוסט Pאנק והרוק האלטרנטיבי.
בארבע שנות פעילות בלבד, עם שני אלבומי אולפן, טקסטים שעוסקים בניכור, יאוש, בדידות ופחד, באווירה אפלולית ובועטת, ג'וי דיוויז'ן הביאו איתם קול מנצ'סטרי אותנטי ופורץ דרך, שסיקרן מאוד את סצינת הרוק של אנגליה. הסיפור שלהם נקטע שניה לפני שכבשו גם את ארה"ב, בעקבות התאבדותו של סולן ההרכב, איאן קרטיס, שסבל מדכאון וממחלת האפליפסיה, בגיל 23 בלבד.
הלהקה הבטיחה לעצמה שאם אחד מחברי ההרכב אי פעם יעזוב, הם לא ימשיכו לפעול תחת אותו השם, וכך עם תחילת שנות ה-80, נולדה לה ניו אורדר האגדית לא פחות, שחרטה על דגלה את השילוב המהפכני בין אלקטרוניקה, דאנס, רוק, פופ וגל חדש.
טל ארגמן חזרה 40 שנה אחורה, אל האלבום השני של הלהקה החשובה ביותר ברוק האלטרנטיבי הבריטי של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.
