שנת 1975, מחוז הרטפורדשייר שבדרום מזרח אנגליה. בסלון שבבית משפחת פָּנַאיוֹטוּ יושבים על הרצפה שני ילדים בני 12 ומאזינים לתקליטים של גדולי התקופה: דיוויד בואי, הביטלס, קווין ובעיקר לתקליט ששניהם אהבו במיוחד - Goodbye Yellow Brick Road של אלטון ג׳ון.
לשני הילדים האלה קראו אנדרו רידג׳לי ויוֹרְגוֹס קִירִיאקוֹס פָּנַאיוֹטוּ (שמאוחר יותר ישנה את שמו לג׳ורג׳ מייקל), ויחד הם הקימו בשנת 1982 את אחת מלהקות הפופ המצליחות ביותר של שנות השמונים - וואם!
מאותו אלבום בכורה של הצמד, שבחודש שעבר חגג 40 ועד לשנת 1986, הדרך הייתה חלומית - סינגלים ואלבומים שהגיעו למקום הראשון, סיבובי הופעות ענקיים והיסטורים ברחבי העולם (ואפילו בסין הקומוניסטית, הלהקה הראשונה לעשות זאת) וסגירות מעגל עם האומנים שגדלו עליהם.
כך למשל, ב-1985, אלטון ג'ון העניק לג'ורג' מייקל את פרס "כותב השירים הטוב ביותר" של אותה השנה במסגרת טקס האוסקר הרשמי של עסקי המוזיקה, Ivor Novello: "כנראה שג׳ורג׳ אחד מכותבי השירים הטובים ביותר בבריטניה ששמעתי מזה הרבה מאוד זמן. אנשים נוטים לזלזל בוואם כלהקת נעורים שלא תחזיק מעמד- ובעצם, האנשים שמזלזלים בה לא יחזיקו מעמד… אני משווה אותו לבארי גיב, פול מקרטני, ג׳ון לנון. יש לו משהו שבואי ואני היינו רוצים שיהיו לנו בגיל 21,22 ואני לא מדבר על ההופעה על הבמה - האיש הוא כותב שירים מעולה"
הסיפור של וואם! הוא דוגמא לחברות חזקה, עם הרבה תמיכה הדדית. אנדרו רידג'לי ליווה את חברו להגשמה עצמית ללא שום אגו, תוך שמירה על סודו הגדול של ג'ורג' שהיה אז בארון, דבר שייחשף רק לקראת סוף שנות ה-90 עם הוצאת השיר Outside. וואם! הפכה להיות סמל מייצג לתקופת הנעורים של רבים - דרך המוזיקה והטקסטים שמושפעים מהמוזיקה של שנות ה-50 וה-60, ומושרים דרך עיניים צעירות ועם הרבה הנאה ואושר טהור, כאלה שעד היום עומדים במבחן הזמן.
מאיה דרוקמן חזרה לשנות הזוהר של הצמד במסגרת ספיישל 88, לרגל ציון 40 שנה לאלבום הבכורה של וואם! Fantastic ולרגל עליית הסרט התיעודי בנטפליקס אודות חברי הלהקה.
