ב-28 במאי 1968, יצא אלבום הבכורה של להקת הרוקנרול הגדולה בהיסטוריה. לפני שאתם מתעצבנים ואומרים: "רגע מה עם אלו ומה עם הסטונס ומה עם הביטלס ובלה בלה", שימו לב שאמרתי להקת הרוקנרול, לא להקת הרוק, אלא הרוקנרול הגדולה בהיסטוריה. אתם צודקים שזו קטגוריה שהסטונס גם יכולים להיכנס אליה, אז נגיד שהסטונס הם להקת הרוקנרול הבריטית הכי גדולה בהיסטוריה ו-Creedence Clearwater Revival היא להקת הרוקנרול האמריקאית הכי גדולה בהיסטוריה.

בעוד ששאר להקות סוף שנות ה-60 היו במחלקת הפיתוח של הרוקנרול ולקחו ופיתחו אותו לכדי תתי ז'אנרים שונים כמו פולק רוק, פסיכדליה, רוק מתקדם ועוד, קרידנס היו במחלקת השימור של הרוקנרול, הם רק עדכנו מעט את הסאונד שלו. בזמן שהרוקנרול התבגר והפך לרוק ויותר מזה בחסות סמל פלפל של הביטלס ויצירות אחרות, קרידנס שמרו על הפשטות והמהות של הרוקנרול, מרדני, רועש, כיפי ובתוך הפרצוף שלך.

זו אומנם להקה של ארבעה אנשים שהקימו שני אחים, תום וג'ון פוגרטי, אבל היא הגיעה לשיאה האומנותי והמסחרי כשג'ון, האח הצעיר יותר מבין השניים, ללא ספק אחד מהמשוררים הגדולים של הרוקנרול, תפס את קדמת הבמה. זה לא אלבום בכורה מאוד מצליח ורוב הלהיטים הגדולים שלהם הגיעו בשלושת האלבומים שהם הוציאו בשנת 69. לכן ובגלל שמדובר באלבום קצר מאוד כ-33 דקות, השתמשנו בו כשער ללהקה הזו, כהזדמנות לספר את סיפורו של ג'ון פוגרטי ולדבר על כל ההשפעות שהפכו את CCR ללהקת הרוקנרול האמריקאי הגדולה בהיסטוריה.