באכסניית ג'ושוע טרי בקליפורניה אפשר לשכור את חדר מספר 8 שנקרא על שמו של גרהאם פרסונס. ב-19 בספטמבר 1973 הוא נשם בחדר הזה את נשימותיו האחרונות ומת על המיטה כתוצאה משילוב קטלני של מורפיום ואלכוהול. פרסונס היה בן 26 בלבד, במרחק של חודשיים מהמועדון המפורסם של הרוקנרול.
אבל כאן לא נגמר הסיפור של המוות שלו. כשפיל קאופמן, הטור מנג'ר של פרסונס שמע שהמשפחה שלו מטיסה את הגופה להיקבר בניו אורלינס הוא מיהר לשדה התעופה בלוס אנג'לס, התחזה לעובד בית עלמין מטעם המשפחה והצליח לקחת איתו את הגופה. יחד עם חבר נוסף הם נהגו שיכורים בחזרה לג'ושוע טרי, הניחו את הגופה של פרסונס על אדמת המדבר, שפכו עליה חמישה ליטרים של דלק והעלו אותה באש. קאופמן טען שזו הייתה משאלת ליבו של פרסונס, שאהב את השקט והמסתורין של המקום וחזר שוב ושוב לג'ושוע טרי, ללילות של נטילת פסיכדליים וחיפוש אחר חוצנים בשמי המדבר. כשהוא הצית את הגופה של חברו באותו טקס ביזארי הוא הצית גם את המיתוס של פרסונס.
גרהאם פרסונס הוביל את להקת הבירדס להקליט את אחד האלבומים הראשונים של הקאנטרי-רוק ב-1968, הוא התחבר עם חברי הרולינג סטונס ובעיקר עם קית' ריצ'רדס, שאמר שפרסונס לימד אותו את המכניזם של מוזיקת הקאנטרי. ולמרות שהוא לא השתתף בהקלטות של הסטונס הוא בהחלט השפיע על הסאונד שלהם בשלהי שנות השישים. פרסונס הקים את ה-Flying Burrito Brothers הרכב קאנטרי-רוק חלוצי והוא היה מי שגילה את הזמרת והיוצרת אמילו האריס בתחילת דרכה ופתח עבורה את הדלת אל עולמות הקאנטרי.
בזמן אמת מעטים הכירו את המוזיקה של פרסונס ולא היה לו אפילו להיט אחד ברדיו. הוא הגיע ממשפחה עשירה מאוד, מה שאפשר לו להתנהג כמו רוק סטאר למרות שהוא היה רחוק מלהיות אחד. אבל היום קשה לחשוב על המוזיקה האמריקאית ללא התרומה שלו - מהאיגלס, דרך ווילקו וג'ני לואיס ועד לכריס סטייפלטון וברנדי קרלייל, החזון של פרסונס ליצור "מוזיקה אמריקאית קוסמית" עדיין מהדהד.
