טרנט רזנור, האיש שעומד מאחורי השם ניין אינצ' ניילס, לא האמין שהאלבום השני שלו יצליח מסחרית. אחרי אלבום בכורה מתקשר וסינתפופי שלא פרץ לקהל הרחב ואי.פי בועט שמשלב מטאל, רוק, אלטרוניקה ואינדסטריאל, הזדמנן לרזנור האתגר, או אולי ההזדמנות, לעלות למגרש של הגדולים. והוא עשה את זה בגדול. The Downward Spiral, האלבום השני באורך מלא של הפרויקט של טרנט רזנור, והראשון שלו בביתו החדש בלייבל Interscope, הצליח להיות גם יצירת המופת שרזנור חלם עליה וגם הצלחה מסחרית מסחררת. זאת למרות, ואולי בזכות, העובדה שלא נעשו בו ויתורים אמנותיים דרסטיים. זהו אלבום עוצמתי, חודר ולא קל לעיכול. אלבום קונספט שבדומה מאוד למה שקרה באותו זמן בחייו של רזנור, בהם סבל מדכאון והתמכרויות, מתאר הידרדרות מוסרית של אדם עד לטירוף מוחלט שמביא בסופו של דבר, להתאבדותו.
האלבום המטלטל הזה הביא איתו חדשנות מוזיקלית ואמנותית והצליח לבטא ולנרמל תחושות של לא מעט אנשים שסבלו מכאב, נטיה לדכאון והרס עצמי. הוא מלא בחריקות, רעשים ושריטות מוזיקליות וטקסטואליות והוא נחתם עם Hurt, שיר שהפך לקלאסיקה בביצועו של לא אחר מג'וני קאש, אך מכיל את עומקיו וכאביו כבר בגרסה המקורית וחסרת הרחמים.
להפתעתו של טרנט, האלבום טיפס למקום השני במצעד מכירות האלבומים האמריקאי, הגיע למעמד פלטינה והזניק את ניין אינצ׳ ניילס לשורה הראשונה של הלהקות בעולם באותה תקופה. בחלוף 30 שנה מצאתו, ניתן לקבוע בוודאות שזהו גם אחד האלבומים החשובים והמשפיעים ברוק האלטרנטיבי של שנות ה-90.
