"את ההיסטוריה כותבים המנצחים" ואם יורשה לנו להוסיף אז - על עצמם ולא על מי שעזר להם לנצח. יש יותר מדי גיבורים נשכחים שעבור יודעי דבר הם המנוע האמיתי. בהיסטוריה של המוזיקה במאה ה-20, זו הנכחדת, כלומר הרוק, ג'ון מאייל הוא גיבור כזה. הוא ואלכסיס קורנר (עוד גיבור נשכח), גידלו על ברכיהם את הבייבי בומרס בבריטניה שיהפכו לכוכבי הרוק הגדולים של שנות ה-60 וה-70.
מאייל, בעקבות אלכסיס, היה מראשוני אנשי הבלוז הבריטים, והנערים שצפו בו ובלהקה שלו מופיעה הלכו בעקבותיו. לחלקם, כמו אריק קלפטון, הוא סיפק קורת גג והשכלה מוזיקלית. לאחרים, כמו הבסיסט ג'ון מקווי (מייסד פליטווד מק), הוא נתן את ההזדמנות הראשונה שלהם. כשקלפטון עזב את ה-Yardbirds, כי הלהקה הלכה לכיוונים מסחריים, הוא ומאייל ייצרו את אחד מאלבומי הבלוז הגדולים והחשובים בהיסטוריה - Blues Breakers with Eric Clapton, אלבום שהסאונד האגרסיבי שלו סלל את הדרך לרוק הכבד.
ה-Bluesbreakers הפכו לדלת מסתובבת, לתחנת חובה, ולמקפצה בדרך של כל מוזיקאי בריטי לעבר התהילה. מקווי הוחלף בג'ק ברוס, קלפטון הוחלף בפיטר גרין (שלו מאייל העניק במתנה גם זמן אולפן פרטי), מה שהוביל להקמת פליטווד מק עם ג'ון מקווי והמתופף מיק פליטווד, שגם הוא עבר לרגע ב-Bluesbreakers. גרין הוחלף במיק טיילור, מי שלימים, בהמלצת מאייל, יחליף את בריאן ג'ונס המנוח ברולנג סטונס.
רשימת האמנים שמאייל גידל, טיפח ודחף ארוכה מדי בשביל הפוסט הזה, אבל גם אם היה מסתפק רק בחבורה המוזכרת כאן, כבר היה מגיע לו מקום של כבוד בדפי ההיסטוריה. כל זה מבלי להזכיר את המוזיקה הנפלאה שיצר בעצמו ואת ההשפעה שלה גם על מי שלא עבר אצלו בלהקה.
עד לפני רגע, בגיל 90, מאייל היה אחד המוזיקאים הפעילים המבוגרים ביותר. ב-22 ביולי, מאייל שר את שירו האחרון והלך לעולמו. תומר מולוידזון חוזר לסיפור גשל חלוץ הבלוז הבריטי.
