בשנות ה-90 קורין אלאל היתה בכל מקום. את העשור היא התחילה במופע "שפת אימי", שבו חזרה לשירים צרפתיים מילדותה ואז מיד חתכה לאלבום האישי והמגובש "זן נדיר", שגם זכה להצלחה גדולה. אבל היא לא אימצה בשתי ידיים את המעמד שלה כזמרת-יוצרת, ועברה אל מאחורי הקלעים. באותה תקופה היא הפיקה הרכבים צעירים כמו כרמלה גרוס ואגנר והמכשפות, את אלבום הבכורה המיתולוגי של אביתר בנאי וגם אלבומים למוזיקאים ותיקים יותר כמו גלי עטרי ואלון אולארצ'יק. היא גם השתתפה בשלל פרויקטים כמו האלבום משירי יונה וולך "אתה חברה שלי" או דואט בתוכנית "לילה גוב". אבל אלבום חדש של קורין עדיין לא היה באופק.
בקיץ 1996, כמעט חמש שנים אחרי אלבומה האחרון, קורין התכנסה באולפן ביחד עם כמה מהמוזיקאים שעבדו איתה בשנים האחרונות - ערן צור, ענבל פרלמוטר וגם אלי אברמוב, לשעבר מלהקת הקליק ומי שהיה אז חלוץ בנושא המוזיקה האלקטרונית. השילוב שלהם הוליד את האלבום שהיה סיבוב הניצחון של קורין אלאל בשנות התשעים - "כשזה עמוק". אלבום שיש בו את כל מה שטוב ביצירה של קורין - פוסט Pאנק מלוכלך, אלקטרוניקה חדשנית, הבעה אישית ונגיעות של צרפת ומוזיקה עממית
"כשזה עמוק" הולך קצת נגד הדיכאון הניינטיזי שהיה אופנתי בקרב ההרכבים הצעירים של התקופה. קורין, שהיתה כבר מוזיקאית ותיקה ואף עבדה עם כמה מהם, הגיעה כדי להראות להם את השלב הבא. אחרי הדיכאון, מגיעה התקווה. "כשזה עמוק" הוא אלבום שחוגג את החיים כבר מהשיר הראשון - "לא רוצה שקיעות כשעוד השמש מאירה" - ועד ללהיט הגדול של האלבום, שיר הנושא שלו, שחוגג אהבה ואינטימיות.
למרבה הצער, האלבום הזה היה גם האחרון שבו השתתפה ענבל פרלמוטר, שכתבה את המילים ל-"כשזה עמוק" ושרה בו. ב-1 באוקטובר 1997 היא נהרגה בתאונת דרכים, בגיל 26 בלבד. כמה חודשים אחר כך, אביתר בנאי החליף אותה בביצוע לשיר במסגרת המופע "חברים שרים קורין", שבו אותם חברים שאיתם קורין עבדה לאורך השנים האחרונות, חזרו כדי לתת לה אהבה בחזרה.
לזכרה של קורין אלאל שעזבה אותנו בטרם עת, תומר קריב הקדיש את ספיישל 88 לסיפורו של האלבום "כשזה עמוק".
