כשיצא לראשונה, לפני 30 שנה בדיוק, האלבום החמישי של פיית' נו מור - King For A Day, Fool For A Lifetime, התקבל באכזבה אצל לא מעט ממעריצי הלהקה. ב-1995, אחרי שהוציאו את יצירת המופת "Angel Dust", הנחית ההרכב הקליפורני אלבום סכיזופרני ומשונה, שמצריך זמן ואורח רוח רבים כדי לתת לו להלך את הקסם שלו על המאזין. אז, ברגע שעוברים את ההלם הראשוני, ניתן להתמסר ולהתאהב בו.
לחלקנו אולי יש רושם שגוי לגבי פיית' נו מור. רושם שהלהקה בעצמה מעולם לא ניסתה לעצור או להפריך אותו. רושם שהם להקת רוק. יש כאלה שטוענים שהנוכחות שלהם והפרסונה שהם מציגים, פוגעת במורשת של הרוק. אבל האם הם להקת רוק בכלל?

קשה, ואולי לא כדאי, להגדיר. באלבום הזה, לכל הפחות, FNM היו להקת פופ, הרכב ביג בנד, נגני בוסה נובה, חבורת Fאנק מרקידה ועוד ועוד ועוד. וכן, ברגעים מסורתיים שלהם, הם נשמעו גם כמו להקת רוק-מטאל מצוינת ומהודקת. כשהאלבום 'King For A Day...' הגיע, פיית' נו מור היו בטוחים בעצמם מספיק כדי להיות אף אחד מהז'אנרים וכל הז'אנרים האלו ביחד בו זמנית.

שירים בודדים מתוכו, כמו גם מהדיסקוגרפיה העשירה של הלהקה בכלל, לא יספרו את הסיפור. בשביל להבין את פיית' נו מור, צריך להאזין להכל. בילי גולד, בסיסט הלהקה, אמר פעם: ״אני חושב שפיית׳ נו מור אף פעם לא היתה רק הסינגלים שקיבלו הכי הרבה חשיפה. הם היו הפנים הציבוריות שלנו, האלבומים היו הבושה הפרטית שלנו״.

ואכן, מה שאפשר לשמוע ב-King For A Day הוא האסתטיקה העשירה והמגוונת של פיית' נו מור. של אתגר עצמי וחוסר בושה. זהו אלבום אמיץ, חריג ומלא בסתירות שבסופו של דבר הוביל את הלהקה שיצרה אותו לניצחון כפול. ראשון, משום שפיית' נו מור הצליחו להקדים בצליליו את הציפיות של הקהל הגם-ככה נועז שלהם, ושנית משום שהצליחו גם לכבוש אותו. במלאת שלושה עשורים לצאתו, הקדיש לו עפרי מקוב את ספיישל 88.