מאז לכתה של מריאן פייתפול בתחילת השנה, חיפשנו את הדרך הנכונה להביא את סיפורה ואת קולה. לשמחתנו, הצלחנו לגייס את אחת המעריצות הגדולות של פייתפול בארץ - טל גורדון, לתוכנית מיוחדת לזכרה. וכך טל כותבת:
לפני שלושה חודשים, ב-30 בינואר מריאן פייתפול הלכה לעולמה. לולי, הבת שלי, נכנסה לסלון בפנים מלאות אהדה כלפיי כדי לספר לי על כך. "אם לא הייתי אומרת לך את זה הייתי בוגדת בעקרונות הבית", היא אמרה, וצדקה כל כך. כי מריאן פייתפול היא ביסודות שלי. מ-As Tears Go By, דרך Broken English ועד Why D'ya Do It, שהייתה לי הזכות להעניק לו ביצוע משלי לפני המון המון שנים במועדון הרוקסן. פייתפול היא השירים וההוויה של זמן ומקום שאני מתגעגעת אליהם בלי שאי פעם באמת הייתי בהם.
זה אולי נשמע בנאלי שדווקא אני, שנחשבת צרודה, אוהבת כל כך את אחת הזמרות הצרודות בעולם, אבל הצרידות שלה מרגשת אותי כל כך כי היא ממחישה עד כמה "רואים לנו" כשאנחנו שרים.
את השיר שפרסם אותה לראשונה, As Tears Go By, פייתפול ביצעה כשהייתה נערה בת 17, ילדה טובה לונדון עם קול מתוק ומבט תם. בגיל 40 היא הקליטה אותו שוב, בגרסה החרוכה והסדוקה שהפכה אותה למריאן פייתפול שאנחנו מכירים - אישה בשלה ומנוסה שהכירה את הצד הכי נמוך של החיים, שחיה ברחובות, התמכרה לסמים קשים, וחזרה כדי לדווח מהגיהנום שהכירה כל כך מקרוב.
אני חושבת שבין שני הביצועים של השיר הזה נפרשים שני תסריטי החיים שחיה האישה הכל כך חד פעמית הזו, שלקחה את הקול הנשי כמה וכמה צעדים קדימה ופתחה לו אפשרויות חדשות שהעולם לא הכיר לפני כן. אני אשמח להעביר אתכם שעתיים בכאן 88 ולהכיר לכם, או להיזכר ביחד אתכם, במריאן פייתפול שאני כל כך אוהבת, ושאני מקווה שתאהבו גם אתם.
