מעטים האלבומים, בכל תרבות, שכמעט כל שיר ושיר בהם הופך לסמל של תקופה, של תחושה, של עם. "כמו צמח בר", אלבומה של חוה אלבשרטיין שיצא בשנת 1975, בדיוק לפני חמישים שנה, הוא אחד כזה. אלבום חד פעמי עם שירים שאי אפשר לערער על מעמדם בחברה הישראלית. אולי ה-אלבום שאומרים עליו "נכס צאן ברזל". אלה שירים שהצליחו לגעת בלבבות רבים ושבורים, בתקופה הקשה שאחרי מלחמת יום הכיפורים. אלה שירים שממשיכים לגעת בלבבות עד היום, בתקופה קשה לא פחות.
חוה אלברשטיין ליקטה ליצירת המופת הזו את המילים של גדולי הכותבים והכותבות העבריים מתקופות שונות - אלתרמן, ביאליק, נתן יונתן, רחל שפירא, זלדה, יהודה עמיחי, תרצה אתר, לאה גולדברג ואמנון בקר, ועטפה אותם בלחנים של מלחינים ומלחינות ענקיים אלונה טוראל, חנן יובל, משה וילנסקי, מתי כספי, נעמי שמר, נחום היימן, ציפי פליישר, סשה ארגוב, חיים ברקני וינון נאמן.
התוצאה היא אלבום שמרגיש כמעט כמו עבודת אוצרות - יש בו את כל המרכיבים שנדרשים כדי לייצר צייטגייסט אמיתי, מסמך תרבותי והיסטורי יוצא דופן. חיבור בין עולמות רוח, מילים וצלילים, קשב עמוק לתחושות הציבור בין עצב ואובדן לצורך בתקווה ותמימות, ומעל לכל אלה - קולה החכם, הבטוח, החם והמוביל של חוה אלברשטיין.
היום אנחנו מציינים את יום השואה, ואת שירי האלבום הזה כמו "לכל איש יש שם", ו-"האמנם", כבר אי אפשר להפריד מהיום עצמו, מפסקול האובדן הישראלי. בתוכנית הזו נתעכב באוזן חדשה על השירים שאנחנו כבר כמעט לא יכולים לשמוע אותם באופן שמנותק מהקשרם הלאומי. מה יש בשירים האלה שהופך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו?
אלברשטיין, שלא תמיד היה לה קל עם כובד המעמד הציבורי שלה כזמרת השכול, תיארה בעצמה את האלבום הזה בצורה המדויקת ביותר על גבי עטיפת המהדורה המחודשת: "כמו צמח בר היה תקליט של הזדככות, של רצון להפוך את התסכול, העלבון, האבל והכאב שעברו על כולנו אחרי מלחמת יום הכיפורים למשהו חיובי, לשינוי, לתקווה. היה בי צורך לנחם, לא לצעוק, לא להאשים. השירים בתקליט הזה מצאו אחד את השני כמו אנשים שמוצאים נשמות תאומות בתוך המון אדם. ואחר-כך מצאו השירים את האנשים שהיו זקוקים להם באותו רגע נתון בחייהם”.
