-
תן לי, אלי, דרכי עיכול טובות
המתרגם ד״ר דוד וינפלד מסביר מדוע שם קובץ תרגומי השירים החדש שלו, ״דבור מגושם יושב על פרח״, הוא עקיצה ששלח בעצמו וכיצד גילה את שיר התפילה שמייחל לדרכי עיכול טובות; צליל אברהם על הדכאון הקיומי של עולם העבודה כפי שמתגלה בפעמון הזכוכית של סילביה פלאת׳; וגם: צור ארליך ממפה את שלל היצירות שנכללות ב״האיש שנתקע לו הפרצוף הזועף״- 42 דקות
-
בשר זה מסעיר בידיים טובות
טינו מושקוביץ בוחן את גבולות הגוף, השיח, השירה והצורה בספר שיריו ״400 עוף״; המתרגם איתן בולוקן על הקשיים בתרגום שירי ההייקו של מסאוקה שיקי שקובצו בספר ״שני סתוים״; והמשורר נדב נוימן ניסה להסביר לחברה שרצתה לשלוח חלוצים למאדים שהם זקוקים למשורר ופילוסוף כמוהו, אבל הם לא השתכנעו, האנטישמים- 41 דקות
-
האלגוריתם של הספרות
ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי מספר על המעבדה הספרותית שהוא מקים באוניברסיטת בן גוריון ומסביר מה חקר הספרות יכול לקבל מהמחשב; ערן ליטוין על "שבור בשעת חירום" - מדריך לזיהוי הצורך בשימוש באלימות, והדרך לעשות זאת; וגם: מבקרי כתב העת השילוח מחפשים מסרים שמרניים בביקורת הספרות שלהם- 42 דקות
-
היסטוריה של כשלון
ד״ר ננה אריאל חקרה מניפסטים של כתבי עת ספרותיים וגילתה שלא פעם הטקסטים המהפכניים של מורדי הספרות העברית הם בעצם ביטוי שמרני של הליכה בתלם; ביקורת הביקורת של קרן דותן על הספר ״רעב״ של רוקסן גיי: האם מדובר בעצם בספר עזרה עצמית?; וגם: י״ד ברקוביץ דוחה בשאט נפש את ״זנב הלטאה״ שנתנו לו תמורת פרסום סיפור בכתב העת ״מאזניים״- 43 דקות
-
משפטו של אלוהים
אמנית הסאונד מאירה אשר תרגמה והקליטה את מסת-הרדיו של אנטונן ארטו, "כדי לשים סוף למשפטו של אלוהים", והתוצאה מסחררת וקשה לעיכול; המשוררת נעה שחם מספרת כיצד העובדה שהיא עורכת לשונית חדרה לתוך השירה שלה ומדוע הקדישה בספר שיריה החדש, ״כלנה״, שיר לדוד פוגל; וגם: ריטה קוגן עם תרגום שיר של בוריס פסטרנק לרגל יום השנה להולדתו- 40 דקות
-
הפואטיקה של חילופי השלטון
פרופ׳ אורי ש. כהן על שיחתו עם אלי לנדאו, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, שבה דיברו על הוצאת הספר ״המחדל״, על צנזורה ועל שאיפות ספרותיות; המתרגם גדי גולדברג על הספר ״סטלה״, סיפור אהבה דביק על רקע השואה, שמסעיר את גרמניה; וד״ר עמרם פטר על תרגום המחזות של קאלידאסה - משורר הודי בן המאה החמישית שכתב בסנסקריט- 41 דקות
מגזין עצבני, מלוכלך ועם מילים גסות, ממש כמו הספרות עצמה
...טוען