מאחורי הקלעים

גם לבניינים יש נפש לתפיסתו של אדריכל השימור פרופ' אמנון בר אור. בניינים אינם רק חומר, אלא יש בהם רוח, יש להם סיפור, ויש להם קשר עמוק עם סביבה ותרבות, ואמנות השימור האדריכלי מפיחה חיים בבניינים שנשכחו, שהוזנחו, שנהרסו עם השנים. כאדריכל שימור הוא מנסה לתת לבניינים הללו קול כדי לספר את סיפורם ההיסטורי באמצעות היצירה הארכיטקטונית המשקמת והמחדשת. על יצירת יש מיש המבקשת ענווה, לעומת בריאת יש מאין

היא אינה נמצאת מאחורי הקלעים כמו עובדי הבמה ומנהלי ההצגה, אבל מה שלכאורה נראה כעבודה מתשע עד חמש הוא מרוֹץ אינטנסיבי סביב השעון. עדי פולק מנהלת ההפקות הראשית בתיאטרון הקאמרי, ובעצם צומת עצבים ראשי של במאים, מעצבים, מלבישים, אביזרנים, אנשי ייצור ומנהלי במה ושחקנים שתפקידה לתווך ביניהם, לדאוג לפתרון בעיות מעכשיו לעכשיו, לחלוש על המפעל העצום הזה שקרוי תיאטרון, כי ההצגה חייבת להימשך

"צריך היום מישהי כמו המלכה דינה", אומרים עורכי הסדרה "שבויים" כשהם מתעכבים על רגעים ואנשי מפתח בסיפורי חטיפה ושבי לאורך השנים, כמו מלכת ירדן לשעבר, שהביאה אות חיים משבויי מלחמת לבנון, סיפורים אנושיים והשתקפותם והקשרם המטלטל לחטופי אסון אוקטובר. התלבטויות, תסכולים, התרגשות מיוחדת, מה נגנז ומה הודגש, מיה שטרק ודודי אורן חוזרים לרגעי השיא ועריכת חומרי הארכיון כדי לומר משהו משמעותי על ההווה.

אסון 7 באוקטובר פגש את עורכי סדרת הדוקו "שבויים" ("כאן 11") העוסקת במקרי חטיפה, ומו"מ על שבויים מראשית שנות ה-70, כששני פרקיה הראשונים כבר מוכנים. עליהם לחשב מסלול מחדש לאור אירוע כמוהו לא היה בעבר, עם 200 חטופים. מיה שטרק ודודי אורן מספרים על בחירותיהם איך להציג את הסיפור ואת קטעי הארכיון מה להשמיט ומה להדגיש לאור האסון, תוך התכתבות בין העבר להווה גם ביחס החברה לחטופים ושבויים, ולמחיר למען שחרורם

צלול או צרוד, נמוך ועמוק, סמכותי ונוקשה, רך ומתפנק, אנחנו הולכים שבי אחרי קולו של הקריין. חדשות. פרסומות. קטעי מעבר בתכנית מוסיקה, ספרים קוליים ותסכיתי רדיו. אולי רדיו זו מלת הקסם. האיש הקטן שברדיו. הבלתי נראה, ושכל הפנטזיות שלנו מושלכות על זהותו האנונימית משהו. הקריין אמיר אשר מספר על תחזוקת הקול פיזית, השפעות רגשיות על צבע הקול, ובעיקר על כוחו וכישופו של הקול האנושי על המאזינים

סימונטה וספוצ'י, פפידה טודו פרסואז זי'לו המוכרות יותר כוונוס שעולה מן הים, או מאחה העירוּמה, המוזות ביצירות המופת של בוטיצ'לי, גויה, פיקאסו, נשים ששימשו מודל עבור הציירים הגדולים. גם המודליסטית אנה קוגן מופיעה ביצירות של ציירים רבים כבר עשרים שנה, והיא מספרת על העומס הפיזי והנפשי שנדרש ממודל, להישאר בפוזה מסובכת שעות ארוכות, לדגמן בעירום לקבוצת תלמידים, להתמסר לצרכי האמן באופן מוחלט. להיות השראה

"צאו להשתגע" קורא הפסיכיאטר, הפסיכואנליטיקאי ד"ר ערן רולניק לציבור הישראלי. במלאת שנה לאסון 7 באוקטובר אנו מושיבים מטאפורית את החברה הישראלית לניתוח פסיכולוגי נפשי. "דחפי מוות יהודיים, עם קטן שרגיל ליפול ולשרוד, אזרחים בטראומה שגילו כמה הם פגיעים, ועברו בן לילה מפסיכולוגיה של רוב לפסיכולוגיה של מיעוט נרדף. 'הייטק שטייטל' ולא 'הייטק ניישן', שנמצא במצב אפתי ולא מתעשת להילחם על חיים במדינה מתוקנת

בתום שנה מלאת יגון ואבדן, מנסה הפסיכולוג ד"ר יואב גרובייס להציע מחשבה על תקווה שמחוברת למציאות, על מורכבותה. הוא מבדיל בין תקווה נכזבת לתקווה כוזבת, ומתעכב גם על מקומו של הייאוש כתחנת ביניים בין שתי פעימות לב, ומחוייבות להתגייסות אקטיבית של הנפש המרוסקת, שתניע מתוך ההתפרקות והטראומה, התחדשות, מהלך מתקן, מרפא שעומד בצד הרצון לחיות וככזה יש בו תקווה בריאה שמבוססת על הצורך ליצור, וליצור יופי