-
ימי "קול ישראל" - שומר הארמון / חלק ב'
שש שנים שוהה מייק ישראל לבדו בחדרים, באולפנים הנטושים של קול ישראל בת"א, פותח מיקרופונים, משמיע אותות מוסיקליים ישנים, בניסיון להשאיר את המקום האהוב עליו בחיים. עם התכנון לשימור והקמת מרכז תקשורת ורדיו במקום, מגיעים אורחים (שופטים, ראשי עיריית ת"א ועוד) ונכבשים בקסמיו ובכישוף הרדיו: הוא מראיין אותם, חד להם חידות, פותח רמקולים עם מוסיקה מתקליטים, וחלומו לתחיית המקום שוב, הופך להיות אפשרי- 60 דקות
-
ימי "קול ישראל" - האחרון שכיבה את האור: מייק ישראל / חלק א'
כמו שומר ארמון שנחרב, ממשיך מייק ישראל (שש שנים לאחר שהוריד את דגל קול ישראל עם סגירת רשות השידור) לתחזק ולהפעיל מה שהיה לו בית ארבעים שנה. בהקלטה ייחודית מאולפן אהוד מנור הישן, הוא מספר על ימי הזוהר של הרדיו: האולפנים, השדרנים, העורכים, הטכנאים, מעשי הקונדס וכל מה שהיה כאן על מתחם אחוזת ליפמן שבמרכזה באר. הוא מלטף את האולפנים הנטושים, פותח מיקרופונים, מקריין לחלל הריק, וממתין להקמת המקום לתחייה- 61 דקות
-
אמנות הקעקועים: ליגל אדרעי
מושך ומרתיע, אסור ונועז, עתיק וחדשני, יצירת אומנות בשר ודם, או סימון ובידול, בלתי הפיכים. אמנות הקעקועים: החריטה במחט ודיו על העור החלה עשרות אלפי שנים לפנה"ס והיא חוצה תקופות, מקומות, תרבויות ודתות. ליגל אדרעי מקעקעת ביד (האנדפוק) מספרת על מיומנויות המקצוע, על האינטימיות ועל ההיבט הנפשי, הבנה בעור, בדם, באנטומיה, והיופי, כנגד סטראוטיפים שליליים המשייכים את הקעקוע לעבריינות, גבריות וקשיחות- 68 דקות
-
אמנות הדפוס הידני ובריאת אותיות: אריאל ורדי
גם בשנתו ה-94 עדיין מאוהב אריאל ורדי באותיות. למן הרגע בגן הילדים כשאת המלה סוס העתיק כצורה: עיגול. קו. עיגול. דרך העבודה כדפס, יצירת אותיות במו ידיו מחומרים מזדמנים עם יציאתו לגמלאות, המצאת גופן חדש ('האות הפרועה') והיום כשהוא משתמש במכונת הדפוס הקטנה כמכחול וצבעים ליצירת עבודות אמנות ממש. סקרנות, דמיון, אתגרים ואהבה לקסם האותיות וסודותיהן בוערים בעצמותיו, ופותחים לנו צוהר לעולם עתיק שחי גם היום- 69 דקות
-
אמנות הפנטומימה: רותי תמיר
להפוך את הבלתי נראה לנראה. אם התיאטרון הוא אמנות הכאילו, הפנטומימה מחדדת, במחוות גוף מצומצמת, את אותו 'כאילו', ללא מילים. תנועות גוף יומיומיות בידיים, בראש, ברגליים אינן פנטומימה. הפנטומימה היא אמנות. אומנות ששפתה בינלאומית, שהולכת ונדחקת. פנטומימאים- זן הולך ונכחד, ובוודאי פנטומימאיות. אבל השחקנית הפנטומימאית רותי תמיר, מופיעה ומלמדת פנטומימה כדי לגרום לנו להתמסר ליופי. לקסם. לאותה אשליה מופלאה- 64 דקות
-
מועדון ספרות אינטרנטי: עלית קרפ
הביצה הספרותית הישראלית געשה השנה בשל שתי פרשות בשולי הספרות הטהורה. בעבר התנהלו סערות כאלה באמצעי התקשורת הממוסדים, אך היום ההשתתפות בדיון נתונה בידי הציבור באמצעות המועדונים הספרותיים של הרשתות החברתיות, ושם למעשה נמצאת 'ככר העיר'. עלית קרפ, סופרת, עורכת, ומבקרת ספרות, מנהלת את הקבוצה המכונה "לא סופרים מועדון הקריאה של הארץ", שמונה 21 אלף משתתפים, והיא מספרת על המתרחש בזירה הספרותית הדיגיטלית.- 65 דקות
-
הבית לנוסטלגיה ארץ ישראלית: גיל פנטו
המשיכה לעבר, עליו מתרפקים, אליו מתגעגעים בכאב מתוק מכונה נוסטלגיה. מול קידמה שועטת ועתידנות מתפתחת ניצבת מגמה שנוהה אחרי זיכרונות ושימור חפצים, מילים, הוויה של "פעם". גיל פנטו, אספן, ואוצר מוזיאון הנוסטלגיה הארץ ישראלית שהקים בביתו ביפו, מספר על החפצים שממלאים את ביתו: מרהיטים ועד פתקים ומחברות, קלמרים ועטיפות מסטיק ועל המבקרים שחוזרים אל ילדותם בן רגע, ועל הסיפורים המרגשים מאחורי כל פריט- 63 דקות
-
תיאטרון ציור/ ציור תיאטרון/ תיאטרון פיזי ויזואלי רב תחומי: מיכל סבירוני
ציור תיאטרון או תיאטרון ציור: ספק אם ראינו היכנשהו. מיכל סבירוני, מציירת, משחקת, מספרת, עושה סטנדאפ, תיאטרון בובות, ליצנות, ואימפרוביזציה בו זמנית. שילוב אומנויות ומיומנויות של שחקנית, שכילדה שזרה גם וגם וגם, ואף היום מציירת תוך כדי ריקוד. ספקטקל של שחקנית אחת שמלהטטת בין הז'אנרים השונים. תלמידתם של מרסל מרסו, ז'אק לקוק ואטיין דקרו, יצרה שפת במה ייחודית שהופכת אמנות דו ממדית לתיאטרון מפתיע בכל רגע- 66 דקות
שעה עם רותי קרן על צדו הנסתר של עולם התרבות והאמנות. הצצה אל הסמוי מן העין בתיאטרון, במחול, במוסיקה, בספרות, באמנות הפלסטית ובתקשורת. עם פועלי הבמה, התפאורנים, התאורנים, אנשי הסאונד, עורכי הספרים, מעצבי הכריכות, הצלמים ואוצרי התערוכות
...טוען