-
מעליות הגג לכספות במרתפים: האוצרת נועה רוזנברג
"בני אדם כבר לא ניתן להציל, אבל יצירות אומנות כן. אפשר", כותב האספן קרל שוורץ לחבר, ומצליח להבריח אלפי יצירות אמנות במהלך מלחה"ע ה-2 מאירופה לארץ. אוסף נדיר זה הופך לתשתית האמנותית של מוזיאון ת"א ומוצג בתערוכה "שנת אפס". האוצרת נועה רוזנברג חושפת את סיפור ההצלה ואת סיפורם של הציורים ושל האמנים (שחלקם נספו) ומאירה את התהליך הייחודי של העברת יצירות אמנות היום, וההיערכות בתקופת מלחמה להטמנתן בכספות- 65 דקות
-
אני לא במאי נחמד, אני במאי טוב! : פרופ' יוסי יזרעאלי
שיטות העבודה של הבמאי יוסי יזרעאלי עם שחקנים, שנויות במחלוקת. "הוא מדבר אל החלומות שלי" מחד, ועד: "הערב מככב הבמאי" מנגד. ניתוח הפעולה של הדמות, סיבת החירום שלה, וחקירת הארכיטקטורה של המחזה נדמות לרגעים כמעשה אנליטי, "זה מקצוע מסובך ביותר", הוא מסביר ופותח צוהר לחריגות, לעיקשות, לחיפוש ולשאלות: 'למה זה?' ולא- 'ככה זה!' על הבדידות, החרטות, והילד ההוא, שעדיין רוקם חלומות בתיאטרון גם בגיל 87.- 60 דקות
-
להפוך קש לזהב: מלאכת התיאטרון של יוסי יזרעאלי (חלק א')
60שנה מלאו להצגה האלמותית "עוץ לי גוץ לי", ומי שאחראי על הכישוף התיאטרלי הזה הוא הבמאי פרופ' יוסי יזרעאלי בראיון מיוחד על מלאכת הבימוי. "תיאטרון זה עולם אחר שאפשר לגור בו שעתיים, בעצם כל הצגה, זה התכנסנו הערב כדי לומר את מה שהתאפקנו כל הזמן שלא לומר. תיאטרון אינו בדיה. הוא יותר אמיתי מהאמת, ואם הייתי יודע מה זה תיאטרון, לא הייתי עובד בו יום אחד! אצלי תיאטרון זה לא ככה זה! אלא למה זה??"- 65 דקות
-
"דבר אלי בפרחים": נטע אסף – הספרייה הלאומית
פרח לפרח נשזרו הפריטים והפכו לתערוכה: אוסף נשכח של ציורים בוטניים שנמצא באקראי, תווי שירים על פרחים, אוסף פרחים מיובשים מהמאה ה- 19, ופרויקט צילומי פרחים בניר עוז אחרי האסון. נטע אסף אוצרת התערוכות בספרייה הלאומית מספרת על הדילמות בין שימור מוזיאלי, לבין חשיפת מוצגים כערך תרבותי, ועל מקומם של פרחים במופעם באמנות כביטוי לאבדן ולאבל, אבל גם ככמוסה של תקווה ויופי, צמיחה ולבלוב אחרי חורבן.- 64 דקות
-
כשיורד המסך, אני נשארת לבד": השחקנית ליא קניג (חלק ב')
"לפעמים לא בא לי, אבל כשאני עולה על הבמה- בא לי!" – השחקנית ליא קניג חוגגת 96 ומכניסה אותנו אל מאחורי הקלעים של מלאכת המשחק: על הזיקנה ומגבלותיה, על עיצוב תפקידי עבר גדולים, על כשלון ואכזבה, על האנרגיה והכוחות שצריכה שחקנית בגילה כדי להופיע מדי ערב בתיאטרון, וגם על המעבר בחזרה מן הבמה אל אחורי הקלעים, אל החיים, כשבשוך מחיאות הכפיים ואהבת הקהל, נותרת בדידות גדולה- 53 דקות
-
"התיאטרון לימד אותי לחיות": השחקנית ליא קניג (חלק א')
ליא קניג (96) מופיעה מדי ערב על הבמה כבר 80 שנה. בשיחה אישית בביתה היא מספרת איך למרות מגבלות הזיקנה היא מגייסת אנרגיות וכריזמה, כדי להגיע לקהל גם בשורות האחרונות בתיאטרון. אילו תכונות ועבודה נדרשות משחקנית כדי להשתנות בכל דמות מחדש, ואיך נעשה המעבר בין "החיים" לבמה. "שחקן צריך לשמור על הנרווים שלו, ולא ללכת לאיבוד בין מה שעובר עליו לבין מה שקורה לדמות, אבל התיאטרון ללא ספק לימד אותי לחיות".- 67 דקות
-
צליל מכושף: המוזיקאית יסמין אבן- חלק ב'
תו היכר מובחן עובר בין יצירותיה של המלחינה יסמין אבן, אווירה מכושפת חלומית נסוכה על המוזיקה לקולנוע, לתיאטרון, לסרטי תעודה ולשירי ילדים. המוזיקה שרקחה לסרטים על עופרה חזה, זוהר ארגוב, מאיר אריאל ודוד גרוסמן מבקשת להאיר צדדים פנימיים, פחות מוכרים, של הדמויות. כיצד המלודיה, ההרמוניה וכלי הנגינה שנעשים בהם שימושים יוצאי דופן, מעצבים אווירה ותחושה, ותומכים ברעיון של הבמאי ובנרטיב של הסרט או ההצגה.- 54 דקות
-
המכשפה היפה על הסינטיסייזר: המלחינה יסמין אבן (חלק א')
היה היתה צעירה יפיפייה שהופיעה במועדונים עם סינטיסייזר, וניגנה סאונדים אלקטרוניים מיוחדים. המראה הפייתי מחד, אך גם גותי ומכשפי, נשזר עם הקול הענוג הילדי, ועם מצלולים מכושפים, אפלים ומסתוריים. יסמין אבן מלחינה מוזיקה לקולנוע, לתיאטרון, למחול, שירי משוררים, סדרות טלוויזיה, מן מכשפה של צלילים. על המעבר בין המדיומים האומנותיים השונים, השפעתם על הרמוניות, מלודיות וכלי הנגינה, תחת אפיון מוזיקאלי אישי.- 58 דקות
שעה עם רותי קרן על צדו הנסתר של עולם התרבות והאמנות. הצצה אל הסמוי מן העין בתיאטרון, במחול, במוסיקה, בספרות, באמנות הפלסטית ובתקשורת. עם פועלי הבמה, התפאורנים, התאורנים, אנשי הסאונד, עורכי הספרים, מעצבי הכריכות, הצלמים ואוצרי התערוכות
...טוען