בשיחה על הרומן "צל ידו" הבנתי שחיים באר במסעו אל ממלכת המתים, יצר ציור שאגאלי, שבו הוא ואביו מרחפים מעל העיירה. ואז חיים גילה לי, שלפני שהתחיל לכתוב הוא ביקר במוזיאון ושם אכן השתהה מול ציור של שאגאל. כך אחד הסודות של הספר ריחף באולפן עם עוד חמישה ספרים: איסאק באבל - חיל הפרשים; צחוק באפלה - ולדימיר נבוקוב; מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מרקס; תמול שלשום - ש"י עגנון; "המתים" - ג'ימס ג'ויס.